טעויות קורות כל הזמן, גם בחדרי ניתוח - רק ששם הטעות הזו עולה ביוקר ולפעמים גם בחייו של המטופל. מחקר אמריקאי שנערך ב-2012 קבע כי מדי שנה מתרחשות בחדרי ניתוח יותר מ-4,000 טעויות הניתנות למניעה; עלותן הכוללת בתביעות רשלנות רפואית היא מעל 1.3 מיליארד דולר. מדובר בטעויות כירורגיות שלא אמורות להתרחש כמו ביצוע ההליך הלא נכון או השארת חפץ זר (ספוג, מגבת) בגופו של המטופל.
החוקרים מצאו כי בין השנים 1990 ו-2010 התרחשו 10,000 מקרים שבהם מנתחים השאירו חפץ זר במטופל, ביצעו את ההליך הלא נכון או ניתחו את האזור הלא נכון. עם ובלי קשר לאותו מחקר, קבוצה גדולה של מנתחים ואנשי צוות הקדישה שרשור כמעט אינסופי ב-Reddit לסיפורים על טעויות כאלה – ולמען האמת, מוזרות מאלה. אנחנו מביאים אותם כאן רק על קצה המזלג, או האזמל במקרה הזה.
1) היי, מעניין מה יש בתוך עין
רופא שהיה בעברו מתמחה במחלקה הנוירוכירורגית מספר על רגע מלחיץ בכיכוב רופא בכיר: "על מנת לייצב את ראשו של מטופל לקראת ניתוח, הניחו אותו על מסגרת עם שלושה חודים שהחזיקו את הראש במקום. הרופא היה צריך לטפל במנח הראש בזווית מסוימת, מה שחייב את המטופל להיות עם ראשו כלפי למטה. כשהמנתח הניח את ראשו של המטופל על המסגרת, הראש החליק ונחת על החוד - שניקב את גלגל העין".
התאוששתם? אז נמשיך: "הרופא נכנס לפאניקה והבין באותו רגע שהקריירה שלו הסתיימה. לפתע ובאופן מוזר למדי הוא התחיל לחטט בכדור העין וניסה לתהות על קנקנו, עד שהמרדים אמר לו לחדול ממעשיו. אחר כך קראו לרופא העיניים שבא לסדר את העין, אבל היא הייתה כבר הרוסה לגמרי. לאחר הניתוח ניגש הרופא המבוהל למטופל כדי להסביר לו מה קרה. הוא כמובן ציפה לגרוע ביותר, לקיתונות של זעם ודמעות, אבל התגובה של המטופל הייתה: 'אה, זה בסדר, אני ממילא עיוור בעין הזו'".
2) מעיים חסרי מנוח
"מטופל ביחידה לטיפול נמרץ הגיע לבית החולים שלנו עם פגיעה קשה בבטן. העבירו אותו לחדר הניתוח עם בטן שהייתה עדיין פתוחה. הצוות כיסה את מעיו בכיסוי פלסטיק ומעליו הניחו ספוג ואקום שמפעיל לחץ על המקום. אחות קראה לי להיכנס לחדר כדי להעיף מבט בבטן, היה נדמה לה שהיא רואה חתיכות של המעיים מחליקות מהשקית ונשאבות לספוג. הסכמתי איתה וחשבתי שהמעיים נראים במצב רע, אז קראנו לרופא לבוא ולהביט בו. הרופא הגיע, הוריד את הספוג וראינו שהמעיים נפוחים מהנוזלים ופצעי הטראומה. אבל ברגע שהרופא הסיר את הספוג, המעיים של המטופל התחילו לגלוש החוצה. כיסוי הפלסטיק יצא ממקומו, תחבנו את המעיים למקומם בצד אחד, והם גלשו החוצה מהצד השני.
"הבחור המסכן הזה שוכב במיטה, כל המעיים שלו נשפכים החוצה ואנחנו פשוט לא מצליחים להחזיר את הכל למקום. למזלנו, התרופות שהמטופל קיבל סיממו אותו מספיק ותרופות אחרות שלטו בלחץ הדם שלו כך שהוא לא דימם יתר על המידה, אבל היה שם בלגן. אמרנו לעצמנו, איך לעזאזל אנחנו מחזירים לבחור הזה את המעיים למקום? בסופו של דבר נאלצנו לקרוא ל-6 אנשי צוות נוספים כדי שיעזרו לנו לתחוב את המעיים בחזרה. כל זה רק כדי שהוא יוכל לחזור לחדר הניתוח והם ישימו את הכל במקום הנכון".
3) תרגיע, ילד, כולה ניתוח קיסרי
חשבתם שצריך להיות כירורג או אחות כדי להשתתף בניתוח? אז לא בהכרח: "הניתוח הקיסרי הראשון שלי היה די מזעזע. הוא התרחש באחת ההתמחויות שלי כתלמיד תיכון, במסגרת התנסות שאפשרה לי לבחון אם תחום הרפואה מתאים לי. עד היום אני לא מבין למה הצוות הרפואי הסכים שאשתתף בניתוח קיסרי.
"הם הושיבו אותי לרגלי האישה שהייתה חסרת תחושה מהבטן ומטה. הנהנתי שאני מוכן והניתוח החל. אף אחד לא חשב לעדכן אותי שברגע שהבטן נחתכת, יוצאים נוזלים. ישבתי במרחק של לפחות שלושה מטרים מרגליה של האישה, והנוזלים שיצאו מבטנה הגיעו עד הרגליים שלי. הייתי מזועזע מהעובדה שאני ספוג בנוזלים שיצאו מהאישה, והמנתחים האחרים לא הפסיקו לצחוק עליי".
עוד ב-mako בריאות:
>> ירדתם במשקל לאחרונה? אתם חייבים לקרוא את זה
>> הפעולה היומיומית הזו עלולה להרוג אתכם
>> הטיפים האלה יעזרו לשינה שלכם לחזור לשגרה
4) המנתח שרץ לשירותים שלא כדי לחזור
רופא מספר על אירוע שקרה לו כשהיה בהתמחות לקרדיולוגיה: "בפעם השלישית שהייתי בניתוח לב, הרופא הבכיר שלי חטף קלקול קיבה. הוא הסיר מעליו את חלוק המנתחים ורץ באמוק מהחדר, כשהוא צועק 'אוי, שיט!'.
"מיקמתי את הצנתרים והחוטים בלבו של המטופל. הם פשוט היו תלויים שם, מגיבים לפעימות הלב. הבנתי שהרופא שרץ לשירותים לא מתכוון לחזור. אף פעם לא הגעתי לנקודה הזו בהליך של ניתוח לב ותהיתי איך להמשיך את זה מכאן. אפילו לא לימדו אותי איך להוציא אותם בבטחה. אני מסתכל על הלב שלו ועל המוניטור ואומר לעצמי: 'מה לכל הרוחות אני עושה עכשיו?'.
"מנתח בכיר אחר שהיה בכוננות ישן ולא ענה לשיחות, ולא היו רופאים אחרים בסביבה. בסוף התברר שהטכנאי שלי השתתף בניתוחים האלה הרבה לפני שנולדתי, והוא אמר לי שאני צריך לשטוף את הצנתרים כדי למנוע קרישי דם ומוות. אחרי כמה דקות הסרתי את צנתרים והחוטים כמו שצריך. לטכנאים האלה מתייחסים בצורה עלובה, אבל הם הצילו את כל המתמחים והרופאים הבכירים פעמים רבות במצבים מסובכים עם כל הידע שלהם".
5) המקרה המוזר של האחות והאשך
אחות מספרת שהיא עזרה לרופא הכירורג בניתוח להסרת צינור הזרע: "הרופא התקשה להבדיל בין הצינורית לבין עורק האשכים. עצרתי אותו שנייה לפני שהוא חתך את העורק. אם הוא היה חותך את זה, האשך של המטופל היה אבוד".
6) לפעמים השאלה היא איך עדיף למות
לא כל הסיפורים מסתיימים בטון חיובי, כמו שמספר מנתח לשעבר עם ניסיון של 30 שנה: "ניתחנו חולה כדי לתקן בעיה רצינית עם אבי העורקים שלו. אני והמנתח השני פותחים את הבחור ומוצאים גידולים משמעותיים, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה גידולי סרטן. יצאנו לספר את זה למשפחה, וכשחזרנו פנימה גילינו שאבי העורקים התפוצץ. הבחור התחיל לדמם כשאנחנו צועקים בחדר ומנסים להדק את האיברים, אבל איבדנו את הבחור בתוך שניות. הוא עמד להתמודד עם מוות כואב בכל מקרה, אז אולי ככה הוא פחות סבל, אבל אני עדיין מוטרד מזה שלא יכולנו להציל אותו".
7) חתך את המחצית הלא נכונה
איש צוות רפואי כותב על מקרה אחר שהסתיים בטרגדיה: "מנתח היה צריך להסיר מחצית מאיבר שכבר לא תפקד. הוא הביט על חיבור הצינורות וניסה להבין מה הוא צריך לעשות. הוא הידק את המחצית הבריאה לצינורות חיוניים, בדק את אזור האיבר הכושל, נכנס למצב של טייס אוטומטי - וחתך את המחצית הבריאה מצינור האספקה החיוני. הנזק היה בלתי הפיך. כולם עמדו המומים וצפו במטופל מת תוך 20 שניות. לא נאמר למשפחה מה שקרה שם.
"זה היה די סטנדרטי בזמנו. בבתי חולים רבים יש עדיין מדיניות כזו: הם לא ישקרו, הם פשוט לא יביאו את הדברים שקורים לתשומת לבכם. רק אם המשפחה בודקת את הרשומות ועוברת עליהם עם מישהו שמכיר את הז'רגון המקצועי, הם עשויים לגלות את האמת, כי הצוות הרפואי מציג את הדברים בצורה מעורפלת. עכשיו המדיניות היא בדרך כלל להודות בטעות ולהתנצל בכנות. כנראה בגלל מחקרים שהראו שזה עשוי למנוע תביעות".
8) מיומנו של חובש
"כשהייתי חובש עבדתי לילה אחד בטיפול נמרץ. הגיע אדם ענק ממדים לאחר תאונת דרכים שעבר החייאה על ידי החובשים והוחלט לפנות אותו לחדר ניתוח. הייתי חדש והידע שלי היה מוגבל למדי באותה עת, אבל אני מניח שהם התכוונו לעסות את ליבו. הוקל לי מאוד כשכולנו התחלנו לעסות אותו בתורות. הלכתי לצפות בהתרגשות בניתוח שלו, אבל ברגע שהחלו לחתוך אותו פרצו ממנו קילוחים עזים של דם כמו מסיר רותח. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה דם. כולם השתתקו, הצוות צעד לאחור כשהדם המשיך לזרום מתוכו, על השולחן, גלש על הרצפה והגיע ל6-8 מטרים משם. רוב הצוות עמד באגם של דם עש שזרם הדם נעצר. המנתחים אמרו כי נראה שלפחות 3 ליטר דם יצאו ממנו.
"זה נראה כמו זירה של סרט אימה יפני. הייתי בהלם כשצפיתי בהם תופרים אותו ומנקים את הכול. בהמשך גיליתי בצילומי הרנטגן שהאיש קיבל מההגה מכה חמורה בעצם החזה משום שהוא לא חגר חגורת בטיחות, או כשהחובשים שעשו לו החייאה. עצם החזה שלו התנפצה ופגעה בכלי דם עיקריים - אבי העורקים והעורק הריאתי - כך ששאבנו דם לתוך קרום הלב שלו, וזה מה שהתפוצץ כשחתכו אותו. לא היה לנו הרבה מה לעשות כדי להציל את חייו".
9) אוף נו, עוד חולה עלה באש
בנימה (קצת) יותר קלילה, הנה סיפור של רופא ששירת בצי האמריקני: "מזמן-מזמן היו מחטאים לפני הניתוח עם חומרים מבוססי אלכוהול. אז יש לך בחור עירום, מורדם, עם שכבה של נוזל דליק עליו. במקרה אחד הספיק ניצוץ של חשמל סטטי – ופתאום הבחור אפוף כולו בלהבות. כולנו פשוט עמדנו שם לרגע לפני שמישהו תפס שכל וכיבה אותו בעזרת סדין. אגב, הניתוח הלך בסדר".
10) "הו פאק"
ואי אפשר בלי סיפור אחד מהצד של הפציינט: "הסירו לי את כיס המרה והתעוררתי במהלך החלק האחרון של הניתוח. הרגשתי מין לחץ כשהמנתח שלי – הכרתי אותו עוד קודם, בחור מצחיק – ניסה לסגור את אחד מהפצעים. הרמיתי את הראש, המבטים שלנו ננעללו זה על זה ואני זוכר שהיה לו מראה מבוהל כזה של 'הו, פאק".
האם הדוקטור פישל ונתפס על חם או מצא הזדמנות מאוד לא נאותה להפגין חוש הומור? אין לדעת: "הוא מיד חזר להבעת פנים נורמלית ואמר 'החולה ער'. המרדים נכנס לפעולה והתעוררתי כעבור שעה בהתאוששות".