בעיית אי שליטה בסוגרים הגורמת לדליפת צואה פוגעת משמעותית באיכות החיים עד כדי שינוי מהותי במהלך החיים התקין. את התופעה מלווה לא פעם בושה הגורמת למטופלים להסתיר את הבעיה ולנסות למצוא פתרונות חלופיים כגון, לא לצאת למקום שאין בו שירותים במרחק של 10 שניות, לא לנסוע נסיעה שעולה על שעה ואף ללבוש חיתולים למבוגרים ביציאה מהבית. חלק גדול מהמטופלים מקבלים מרופאי הקהילה שלהם תשובה שאין הרבה מה לעשות, וכך הם חיים במעגל של שתיקה, הסתרה והיעדר מידע על טיפול.

התופעה שכיחה בהרבה ממה שנוטים לחשוב, וכיום למעלה מ-10 אחוזים מהאוכלוסייה, בעיקר האוכלוסייה הבוגרת (מעל גיל 50), סובלים מבעיית אי שליטה על סוגרים הגורמת לבריחת צואה לפחות פעם אחת בשבוע.

בעוד שאי שליטת סוגרים המערבת דליפת שתן פרצה מעט למודעות, ומטופלות ומטופלים זוכים יותר ויותר לקבל מענה לתופעה, בריחת צואה סובלת מהשתקה והשקטה והמטופלים סובלים בהתאם.

אי שליטה בסוגרים הינה חולשה של שרירי פי הטבעת היכולה להיגרם ממספר רב של סיבות, התופעה שכיחה בעיקר בנשים בגיל הבגרות (50 ומעלה) עקב ירידה ברמות ההורמונים, וכתוצאה מכך היחלשות שרירי רצפת האגן לעתים אף צניחתם, וכן בשל קרעים שאירעו בזמן לידה ופגעו בסוגרים, תופעה שבאה לידי ביטוי רק כאשר חלה ירידה ברמות ההורמונים בדם. סיבות נוספות הם פגמים מולדים של פי הטבעת (התסמינים יכולים להופיע כבר בילדות), ניתוחי פי טבעת וניתוחי כריתת מעי, פגיעות בעמוד השדרה ומחלות כמו סוכרת.

מבדילים בין כמה רמות חומרה של הבעיה, על פי המרקם, התחושה והדחיפות. כיום ניתן וחשוב לאבחן ולטפל בכל מטופל הסובל מהתופעה, ואבחון מוקדם מגדיל את הסיכוי לתת מענה טוב בשלבים הראשונים. הטיפול מתבסס על בדיקות ראשוניות שיש לבצע, ומתחיל בטיפול שמרני. במידה שהטיפול השמרני אינו יעיל, ניתן לעבור לטיפול פולשני. הטיפול הפולשני כולל גם הוא כמה אפשרויות, תלוי בסוג הפגיעה ותוצאות הבדיקות.

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

הטיפול השמרני

אימודיום: כדורים שנוטלים על פי הצורך, לספיחת מים וחיזוק הסוגרים; חוקן: בכל בוקר, לפני שיוצאים לעבודה, מרוקנים ומנקים את המעי הגס; תזונה: שינוי בהרגלי התזונה בעזרת דיאטנית יכול להקל תהליכי עיכול ופינוי פסולת מהגוף; ביופידבק; ופיזיותרפיה: של שרירי האגן והסוגרים בפרט.

הטיפול הפולשני

הזרקת סיליקון או חומרים אחרים המעבים את פי הטבעת. הפעולה אינה דורשת הרדמה כללית, אך היא דורשת הזרקות מדי שנתיים ואינה בסל הבריאות.

טיפול בגלי רדיו, גם הוא אינו בסל הבריאות ויש הטוענים שלטיפול יש תופעות לוואי.

קוצב סקראלי המקצב את הסוגרים בפרט ואת רצפת האגן בכלל, המצוי בסל הבריאות זה כשנתיים. לפי מאמרו של  ד"ר וואלד גסטרואנטרולוג ממדיסון, ארצות הברית, שפורסם בCGR -במרץ 2018, זהו הטיפול הפופולרי ביותר עם התוצאות הטובות ביותר לאורך זמן. הקוצב מושתל בחלקו האחורי של העכוז בעומק, כך שאינו גורם להפרעה. ההשתלה מתבצעת בשני שלבים. בשלב הראשון, משתילים וממקמים את האלקטרודה כך שתגרה את העצב המעצבב את הסוגרים, פעולה זו מצריכה הרדמה כללית. בשלב זה מרכיבים את הקוצב חיצונית לגוף ומחברים אותו לאלקטרודה. הטיפול מצריך יום אחד של החלמה. לאחר כשבועיים, במידה ויש הטבה בתופעות בריחת הצואה, משתילים את הקוצב הקבוע בהרדמה מקומית בלבד ללא אשפוז.

עוד ב-mako בריאות:
>> נוטים להשמין יותר באזור הבטן? זה מה שזה אומר
>> חוקרים: המאכל הזה משפר את חיי המין פלאים
>> אתם במרחק של 15 דקות מבטן חזקה וחטובה 

באפריל השנה פורסמו ההנחיות הבינלאומיות לטיפול בבריחת צואה והמליצו על השתלת קוצב סקראלי כטיפול קו שני אחרי טיפול שמרני, במקרים של אי נקיטת צואה, דחיפות ואי נקיטת שתן, ועצירת שתן. מחקר נרחב הראה תוצאות מרשימות של הקוצב הסקראלי - תגובה טובה בכ-85 אחוז מהחולים והשגת שליטה מלאה ב-41 אחוזים, שיפור באיכות החיים וירידה משמעותית בשימוש בתחבושות הגנה.

* ד"ר עדה רוזן היא מרכזת המרפאה לרצפת אגן ופרוקטולוגיה בנגה מדיקל, יושבת ראש הוועדה להשתלמות עמית בחברה הישראלית לכירורגיה של הקולון והרקטום.