את הקול הייחודי שבוקע מגרונו של שי אברמסון, החזן הראשי של צה"ל, אפשר לשמוע כמעט בכל מקום בימים אלה. בין קטעי החזנות שהוא נושא בלוויה של חייל גיבור שמת בקרב, לבין עוד ביקור אצל פצועים המחלימים בבתי החולים, הוא מוצא גם זמן לשיר בחתונות שטח מאולתרות של חיילים ובשטחי כינוס בצפון ובדרום.
בנוסף לכל אלה, אברמסון גם מתנדב במד"א כחובש ונהג אמבולנס. "בילדותי חלמתי להיות רופא, אבל מצאתי את עצמי עתודאי בחיל הלוגיסטיקה של צה"ל, וכיום הדבר הכי קרוב לזה עבורי הוא להתנדב במד"א. ייתכן שבקרוב אצא לקורס פרמדיקים, אני מאוד אוהב את זה", הוא מספר.
כשהחלו הזוועות בעוטף, אברהמסון היה כונן בתחנת מד"א במודיעין. כשהחלו להגיע פצועים לסורוקה וברזילי, הוא נסע עם הניידת כדי לסייע בשינועם לבתי חולים במרכז הארץ. "נדרשנו להעביר אותם במקרים שבהם החולים הזדקקו לטיפולים מורכבים ספציפיים במרכז הארץ וגם כדי להפחית את העומס שנוצר בבתי החולים בדרום. היה בזה משהו בלתי נתפס – ביום אחד אתה עוזר לשנע פצועים במד"א וביום שלמחרת אתה מחליף את מדי מד"א למדי צבא ועובר ללוות בהלוויות של חללי צה"ל", הוא מספר.
לא פשוט
"אכן היו רגעים לא פשוטים. לא פעם כשנשאתי תפילת 'אל מלא רחמים' בלוויה השתנקתי. לבי מתרסק בכל הלוויה. לשמחתי, אשתי היא עובדת סוציאלית במקצועה, אז אני יודע שיש מי שדואג לי. מעבר לכך, יש פסיכולוגים שמלווים חזנים צבאיים. במלחמה הזאת עברתי את הטיפול הפסיכולוגי הראשון בחיי. גם העובדה שאנחנו הולכים לעודד פצועים ומופיעים בשטחי כינוס עוזרת. התחושה שאתה עוזר לאחרים בהחלט מעניקה משמעות. זו לא סתם קלישאה שאומרים – באת לחזק ויצאת מחוזק".
מה מנחם אותך?
"יש לא מעט נקודות אור בכל החושך הזה: העובדה שתמיד עומד מאחורי ההלוויה סיפור גבורה של חיילים שחרפו את נפשם לטובת המדינה; האנשים ששקועים בעשייה ובכל מקום תורמים ועוזרים. עם תחילת המלחמה יצרנו שיתוף פעולה עם הצלם זיו קורן, כדי לשלב את צילומיו מהשטח בתוך סרטון מיוחד לחיילי צה"ל. הבנתי שזה מגיע להרבה חיילים, מעודד את רוחם – זה בהחלט מרגש אותי. לאחרונה יצא לי גם לבקר בישיבת אבל של מועצת הרבנות הראשית לישראל, שם נשא דברים ראש המועצה האזורית של קריית ארבע שבנו חטוף. הוא דיבר על העובדה שהמתקפה החלה בבוקרו של חג שמחת תורה, ושהרבה מתפללים לא הספיקו להגיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. הוא ביקש שהשם ישיב לנו את הרוח הלאומית, ישיב את הבנים וישיב את האחדות. אני מקווה שהתפילה שלו תתגשם".
אתה מוצא קווים משיקים בין מד"א לחזנות?
"בהחלט. אני תמיד אומר שלמוזיקה יש יכולת ריפוי, וזה גם מוכח במחקרים. לשמחתי, יצא לי ממש לראות את זה בשטח. זכור לי למשל רגע שבו הגענו לטפל בגברת דמנטית שהתעורר אצלה חשד לאירוע לב. היא לא כ"כ תקשרה וראיתי שהיא מגיעה עם מלווה דוברת רוסית. אז ניסיתי לשיר לה שיר ביידיש ששמעתי בילדותי, ובשנייה שהתחלתי לשיר היא פתאום התחילה לתקשר. זה היה רגע מאוד מרגש עבורי ולשמחתי הפרמדיק שהיה איתי הצליח לתעד אותו. זוג חברים שלי מקנדה צפה בקטע המתועד והחליט לתרום למד"א ניידת לאור המחווה. מובן שמאוד התרגשתי ושמחתי מזה".