רבים המוצרים בסופר עליהם בולט הכיתוב "עשוי מרכיבים טבעיים בלבד" או "ללא חומר משמר". באופן טבעי, כשתלכו לסיבוב הקניות שלכם סביר להניח שתעדיפו לרכוש דווקא אותם. אבל האם הם בהכרח יותר בריאים? לא בטוח. ברוב המקרים, אגב, הם בטוח יותר יקרים. אז מה זה באמת אומר "מרכיבים טבעיים בלבד"?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
המודעות הגוברת לאורח חיים בריא משפיעה באופן ישיר גם על תרבות הקנייה שלנו. ומה שחשוב לציבור, משפיע גם על החברות המסחריות שמפנימות היטב את הפוטנציאל השיווקי הגלום בעניין ופועלות בהתאם. "כיום, קהל הצרכנים מודע יותר ויותר למה שנכנס לסל הקניות שלו. הוא קורא יותר את רשימת הרכיבים על גבי המוצרים ומפחית את צריכת המוצרים המעובדים ועתירי השומן", אומרת רונית דוידוביץ, טכנולוגית מזון בכירה ויועצת לתעשיית המזון בארץ. אז מה זה בעצם אומר "מרכיבים טבעיים בלבד"?
"בתקן הישראלי קיימת הגדרה ברורה למונח טבעי", אומרת דוידוביץ. "כדי שמוצר יקבל את ה'תואר' הזה, הוא צריך לענות על קריטריונים מחמירים. לכן, לרב נראה את הסימון "מרכיבים טבעיים בלבד", שמשמעותו היא שכל רכיב ורכיב במוצר נבחן ונמצא עומד בהגדרות, הן מבחינת ההרכב והן מבחינת דרך ייצורו". לפי תקן 1145 של מכון התקנים לסימון של מזון ארוז מראש, ההגדרה של "טבעי" אומרת שהמרכיב הטבעי לא עבר סוג טיפול שהופך אותו ללא טבעי. כלומר, לא רק הרכיב קובע אם הוא טבעי או לא אלא גם התהליך עצמו.
"ההגדרה 'רכיבים טבעיים' לא בהכרח מעידה על איכות המוצר הכללי. לכן, יכול להיות מצב של מוצר שאמנם עומד בהגדרה הזאת אך ההרכב שלו נחות מבחינה תזונתית, לעומת מוצר מקביל שאינו מוגדר ככזה. לדוגמה, בקטגוריית השניצלים, מה שמעיד על איכות המוצר הוא בעיקר אחוז הבשר שבתוכו מסך כל המוצר", אומרת דוידוביץ'.
רכיבים "ביתיים"? אין כזה דבר
אז המונח 'טבעי' שכיח כיום יותר מבעבר על גבי אריזות מוצרי מזון רבים. ואם זה טבעי, זה בטח בריא יותר, לא? אז זהו – שלא בהכרח. "לא תמיד הבחירה ברכיב הטבעי אכן עדיפה מבחינת הערך הבריאותי. דוגמה מצוינת לכך היא התחליף הנפוץ למונוסודיום גלוטמט, שמשמש כמעצים ומשפר טעם במזון ושכיח באבקות מרק, תערובות תיבול ועוד.
מתי השימוש במילה "טבעי" אמור לגרום לנו לרוץ ולקנות את המוצר?
"במקרים בהם מראש מדובר בקטגוריות שבד"כ עושות שימוש בתוספי מזון שפחות מומלץ לצרוך באופן קבוע, כמו צבעי מאכל וחומרים משמרים. דוגמה יפה לזה: נקניקיות - שלרוב באמת מכילות ניטריטים וכימיכליים. אם אני רואה נקניקייה שכתוב עליה "מחומרים טבעיים בלבד" - זה לפחות אומר שהיא לא מכילה את החומרים המזיקים האלה ושהחברה הצליחה לייצר מוצר בתהליך טכנולוגי חדשני שביטל את הצורך להשתמש בהם. זה עדיף על נקניקייה שלא רשום עליה מחומרים טבעיים. בתירס משומר למשל אין מה להתלהב מהכיתוב כי זה בד"כ גימיק - הרי גם כך הוא תמיד הכיל רכיבים טבעיים".
ומה לגבי מיצים "טבעיים"? אורבך מסבירה שגם אם הם אכן מכילים רכיבים טבעיים, ועל אף שאין בעיה בריאותית בשתייתם, המיץ עובר תהליכי פסטור שונים שעלולים לפגוע בוויטמינים שבו ובאיכותו, ולכן אם יש לכם אפשרות, כמובן שכדאי להעדיף מיץ סחוט ביתי שתכינו לבד.
שימו לב כי מינוחים אחרים כמו "רכיבים ביתיים" אינם מוגדרים ע"פ תקן ולכן נתונים לפרשנויות שונות, כאשר השימוש בהם הוא לצרכים שיווקיים בלבד. במקרה כזה, מציעה דוידוביץ לקרוא היטב את רשימת הרכיבים המופיעה על גבי האריזה. כשמגדירים מוצר כ"ביתי", אין כל חובת הוכחה לתהליך מסוים. למען האמת, זה יכול להיות כל חומר שתרצו.
מונוסדיום גלוטמט - לא תמיד האויב
הרכיב זכה לתדמית מפוקפקת, ולא בהכרח בצדק. בעוד שמחקרים הוכיחו כי השימוש בו בטוח לחלוטין, חברות מסחריות מיהרו לנצל את הבהלה בעקבות הפרסום שהוא עלול להזיק והחליפו אותו לרוב במלח בישול - נתרן כלורי", מסבירה דוידוביץ'. "אבל העובדה היא שבעוד שהשימוש במונוסודיום גלוטמט למעשה מפחית את כמות הנתרן הכללית הנצרכת, מבלי לפגוע בטעמו של המוצר, ההחלפה במלח בישול דווקא פחות מומלצת מבחינה בריאותית".
מריאנה אורבך, מנהלת היח' לתזונה ודיאטה ב"כללית" מחוז דן פ"ת, מחזקת את הטענה ומסבירה שמונוסודיום גלוטמט הוא למעשה רכיב טבעי (סוג של מלח). לדבריה, אמנם יש אנשים שרגישים לחומר הזה, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא מזיק לכלל האוכלוסייה. בנוסף, היא טוענת שעצם השימוש במילה "טבעי", יכול להטעות. "ברגע שלקחנו תות, למשל, ומיצינו ממנו את הצבע ולאורך התהליך השתמשנו בחומרים מסוימים כדי לעשות זאת, הוא כבר לא לגמרי טבעי".
ובכל זאת, בחלק מהמקרים, מדובר בשינוי מבורך. "כיום ניתן להשיג מוצרים משופרים טכנולוגית, שעברו שדרוג בריאותי והם בהחלט מומלצים יותר: שקדי מרק למשל, שמכילים כורכום במקום טרטרזין (צבע מאכל מלאכותי), קרטיבים, גלידות וסירופים להכנת משקאות המתבססים על צבעי מאכל טבעיים ומשקאות קלים בהם הוחלפה חלק מכמות הסוכרים, בממתיק טבעי על בסיס צמח הסטיביה", מסבירה דוידוביץ'.
עוד ב-mako בריאות:
>> פירות יבשים זה בריא? לא תמיד. המדריך השלם
>> מעקצץ קצת בגרון? הנה תרופות הסבתא שיסדרו אתכם|
>> ארבע גברים וגעגוע לסביח: הנסיינים שלנו עשו דיאטה ושרדו לספר עליה
"ללא חומר משמר" – לא תמיד עדיף
מבט חטוף במקררי הסופר מעמיד בפנינו דילמה: האם לרכוש את הגבינה עליה מסומן באופן ברור "ללא חומר משמר"? או דווקא את השנייה שעליה לא מצוין כיתוב כזה? מסתבר שגם במקרה הזה התשובה אינה חד משמעית. "חשוב לזכור שלחומרים המשמרים יש תפקיד חשוב בשמירה על הבריאות שלנו. הם אמורים להגן עלינו מפני התפתחות חיידקים לא רצויים שיכולים לחדור למוצר ולגרום לקלקולו", אומרת אורבך.
דוידוביץ מוסיפה שכיום ישנן טכנולוגיות מתקדמות המאפשרות לשמר את המוצר לאורך זמן, וללא שימוש בחומרים משמרים. שילוב של תנאי פסטור מחמירים, סביבת ייצור מבוקרת סניטרית ואריזה בתנאים אספטיים יביאו לתוצאות מיטביות. ואולם, אין הדבר מתאים לכל מוצר. בקטגוריה של סלטים מצוננים למשל, קיימת חשיבות לשימוש בחומרים משמרים, במינונים המקובלים כמובן, היות שאלו מוצרים הרגישים לקלקול. במקרים אלה עולה התועלת באספקת מוצר בטוח בריאותית לצרכן". ולמרות זאת, דוידוביץ מדגישה כי "כשיצרן מזון קובע תאריך תוקף למוצר, זו למעשה התחייבות המתבססת על מבחנים רבים שהוא עובר, ביניהן בדיקות מעבדה, הכוללת האצת חיי מדף בתנאי קיצון ובדיקות סנסוריות שונות, כדי להבטיח את איכותו ובטיחותו במסגרת חיי המדף שהוגדרו".
גם לדברי אורבך, גבינה שאינה מכילה חומרים משמרים לא בהכרח מומלצת יותר. "גבינה צהובה למשל, שנמצאת באריזה גדולה ומיועדת לשימור חוזר, מוטב שתכיל חומרים משמרים שיוכלו להגן עליה מפני עובשים וחיידקים. מוצר ללא חומרים כאלה עלול לחשוף את המשתמש בו לסכנות בריאותיות שההשלכות שלהן רבות ויכולות לכלול שלשולים ואף נזק מצטבר ומחלות מעיים שונות", היא אומרת. אגב, החיידקים הללו נוצרים בד"כ לאחר פתיחת המוצר ולא תמיד נראים לעין, כך שבפועל יכול להיות שמי שאוכל את המוצר למעשה אוכל משהו מקולקל.
ואם אתם ממהרים לפסול מוצר, רק מהסיבה שהוא מכיל חומרים משמרים, אולי תופתעו לגלות שמקורם יכול להיות טבעי. "לעיתים נעשה שימוש בוויטמין E, ויטמין C או אפילו במלח", מסבירה אורבך. גם צבעי מאכל, שכל כך מרתיעים אותנו, יכולים להיות מסוג פפריקה או כורכום". לכן, חשוב לבחון כל מוצר לגופו ולראות מה הוא באמת מכיל.
ואם אתם בכל זאת מעדיפים לקנות מוצר שנמצא בקירור ואינו מכיל חומר משמר, אורבך מציעה שתלכו על מוצרים קטנים: יוגורט אישי, אצבעות גבינה או כל דבר שאתם יכולים לאכול ולסיים ברגע הפתיחה בלי להחזיר למקרר, כי כאמור, כל עוד המוצר סגור או נאכל מידית הוא פחות חשוף להתפתחות חיידקים.
אורבך מסכמת וטוענת שלא צריך לקחת מובן מאליו הצהרות שונות של יצרנים המבטיחים מוצר טבעי או בריא יותר. "חשוב שהצרכן ייקח על עצמו את האחריות לבריאותו ולא יושפע מפרסומות או מהצהרות. חשוב להיות מודעים לרכיבים ולמוצרים הנרכשים.
תגובת רונן רגב כביר, מנכ"ל אמון הציבור:
"השימוש במונחים מסוג זה, כמעט בלתי נמנע. ציבור הצרכנים צמא למילים שמבטיחות מוצר בריא יותר, ואפשר להבין את החשש שנוצר בקרבו בעיקר בעקבות החומרים הסינטטיים בהם היה נהוג להשתמש בעבר, אשר בחלקם נמצאו רכיבים מסרטנים. ועדיין, שימוש במונחים כגון "רכיבים ביתיים" או "מליחות עדינה", יכול להטעות. מה הופך מזון ל"ביתי" יותר? מה הופך בייגלה (עתיר נתרן) למאופיין ב"מליחות עדינה"?
כיום ישנן הוראות קונקרטיות לסימון מזון ארוז שלרוב נאכפות אבל מתייחסות למגוון מצומצם של מסרים. הבעיה נובעת בעיקר מאי אכיפת ההוראות האוסרות על הטעיית הצרכן שאמורות להגן על הציבור מכלל המסרים שעלולים להטעות. על הרשות להגנת הצרכן להיות עם היד על הדופק ולשפר, יחד עם שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, את הרגולציה בנושא ובעיקר את האכיפה. מוטב שהצרכן יהיה מודע לשפה שבה עושות החברות שימור ויבחן כל מוצר לגופו".