ביומיים האחרונים חזרו לישראל חלק מהחטופים המוחזקים ברצועת עזה. עד כה הגיעו למרכז שניידר 3 משפחות שכוללות 4 ילדים שחזרו מהשבי. אפרת הראל, מנהלת המערך לעבודה סוציאלית בשניידר, ומי שליוותה את השבים, מספרת בראיון ל-mako בריאות על תהליך הקליטה המורכב: "המשפחות הגיעו לשניידר כבר ביום שישי בשעות הערב וחיכו יחד עם הצוותים במתחם הייעודי שהוכן במיוחד עבורם. כשהמסוק נחת במנחת, הן המתינו יחד אתנו ליד חלון גדול שמשקיף למנחת המסוקים, זה היה רגע מאוד מרגש. אין ספק שרגעי האיחוד המשפחתיים היו שיא של רגשות מתפרצים. ברגעים האלה השתדלנו לתת להם להיות יחד ברגעים אינטימיים משפחתיים ללא הסחות דעת ככל שניתן היה".
איך בכלל מתארגנים למפגש כזה? ספרי לנו קצת על ההכנות בבית החולים.
"אין ספק שמדובר באירוע חסר תקדים שמלווה באי-ודאות רבה. הכנו עבור כל משפחה חדר עם ציוד, משחקים, בגדים – כל מה שנדרש. הייתה שמירה הדוקה מאוד כדי שלא יכנסו למתחם אנשים שהם לא חלק מהמשפחה, והמשפחות נעזרו בצוות רב-תחומי שכלל מומחים שונים, ביניהם: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ורופאים. זו תחושה של אחריות גדולה עבורי, אחרי הכל הפקידו בידינו את קודם הקודשים. כל הצוות בשניידר מסתובב עם דמעות בעיניים".
איך הרגשת כשהמשפחות נפגשו?
"זו תחושה אדירה של הקלה, ובעיקר התרגשות גדולה, אבל שונה – כזו שמהולה בעצב. כל מי שחזר מהשבי התמודד, ועוד צפוי להתמודד, עם אובדן של אנשים יקרים לחייו. אבל אנחנו שם עבורם, נותנים להם את כל הזמן הנדרש".
באחד הסרטונים רואים רגע מרגש שבו אשת צוות מלטפת אם ובת שחזרו. עניין המגע לא בעייתי עבור אנשים שחזרו מהשבי?
"אנחנו עובדים בשיתוף מלא עם המשפחות. אנחנו לא מניחים יד על מישהו לפני שבודקים שזה מתאים ונכון לו. כל אחד מתמודד בצורה שונה עם החוויה המטלטלת שעבר – יש כאלה שמעוניינים בטיפול, שיחות וחיבוקים ויש כאלה שפחות מתאים להם. באופן כללי, רוב השבים מאוד ורבליים ומשתפים. המטרה שלנו כרגע היא בעיקר להחזיר להם את תחושת השליטה בחיים, שאבדה בזמן שהותם בשבי – מתי להתקלח, מתי להתלבש, כמה ואיך להיות מטופלים".
רגע מרגש במיוחד שנחקק בלבך?
"רגעי האיחוד היו מאוד מרגשים. למשל, כשאחד הילדים ראה את אבא שלו ורץ אליו היה רגע שגרם לרבים פה להזיל דמעה".
כמה באמת נצמדתם לפרוטוקול הטיפול של משרד הבריאות?
"מראש ידענו שמדובר בפרוטוקול ראשוני, אבל הצלחנו להיצמד אליו. מדובר באירוע חסר תקדים ולכן למעשה הפרוטוקול הזה הוא הראשון בעולם שנבנה עבור ילדים ששהו בשבי תקופה כל כך ארוכה".
ילדים יכולים בכלל להתגבר על חוויה כזאת?
"לילדים יש כוחות ריפוי מאוד גדולים. למרבה המזל, האימהות שלהם עשו עבודה נפלאה בזמן שהותם בשבי, שאפשרה להם לעבור את התקופה הקשה בצורה הכי פחות טראומטית".
ברגעים אלה נערך הצוות בשניידר לקבלת החטופים הנוספים שאמורים להשתחרר בימים הקרובים. הראל מציינת שהמעבר מהשבי לחיים הוא תהליך מאתגר. "צריך לזכור שאלה אנשים וילדים שכלל לא נחשפו לעולם בחוץ, והם לא מודעים לכל מה שהתחולל ב-51 הימים האחרונים בארץ. השבים שמשתחררים משניידר יזדקקו להמשך מעטפת טיפול בשובם הביתה. זו גאווה גדולה להיות חלק מצוות שניידר שהתגייס למשימה עם כל הלב והנשמה".
ויש לה גם בקשה לסיום - "אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש מכולם לכבד את הפרטיות שלהם. אחרי הכל, לא מדובר באנשים שחיפשו חשיפה תקשורתית או לאומית, והם זקוקים לזמן שלהם כדי לבנות את חייהם לאחר תקופה לא פשוטה שעברו".