ב-7 באוקטובר רס"ן ד"ר איתי זמורה, רופא גדודי בחיל השריון, שהה עם אשתו ו-4 ילדיו אצל הוריו באפרת. כשהחלו האזעקות והדיווחים הם פתחו את הטלפונים והתעדכנו במצב. "עדיין לא הבנו אז את גודל האירוע", הוא מספר לmako- בריאות. הוא הוקפץ לבית החולים כדי לסייע בטיפול הפצועים הרבים שהגיעו וחזר הביתה רק בעשר בלילה. באחת לפנות בוקר הוא כבר קיבל צו 8.
זמורה, 40, רגיל לעבוד מסביב לשעון וגם משפחתו לא מופתעת מהזמן המועט שהוא בבית. ביום-יום הוא משמש כרופא בבי"ח שערי צדק שבירושלים. "אשתי רגילה לזה אבל הפעם זה היה מלווה בהמון דאגה שאני שם. הבן הגדול שלי בכיתה ג' והוא כבר מבין את הסיטואציה, הוא היה מוטרד".
באחד הימים במהלך הלחימה בחאן יונס, חיילים בגזרה הסמוכה עלו על מטען. הצוות של זמורה ששמע על האירוע בקשר, מיהר לאזור והתחיל לטפל בפצועים. זמורה הבחין באחד הלוחמים שהיה במצב קשה "הוא סבל ממספר פצעי ירי ואיבד הרבה דם. הצטיידנו במקרר עם מנות דם ולכן ידעתי שאוכל לעזור לו ופינינו אותו מהר עם ההאמר".
כשהם עלו להאמר, זמורה פגש את יוני, אחד המתמחים שלו משערי צדק "ברגע שנפגשנו זה היה מאוד מרגיע. אנחנו עובדים יחד בשוטף, אנחנו מכירים אחד את השני", הוא מתאר את רגע הנחמה. בשלב הזה, המצב נעשה מתוח ולחוץ עוד יותר כאשר הלוחם סבל מכאבים קשים וביקש שירדימו אותו. "כשיוני ניסה לתת לו תרופה, ההאמר קפץ והעירוי נשלף ממקומו" הוא מספר. "לא היה לנו איך לתת לו דם. הוא איבד הכרה, והיה במצב של הלם. לא הרגשנו דופק ביד, ובצוואר הדופק היה חלש מאוד. במצב כזה הוורידים שוקעים כך שלא הייתה גישה אליהם". הזמן לא משחק לטובתם, ובהחלטה של רגע ד"ר זמורה בוחר לבצע פרוצדורה לא פשוטה תחת התנאים הקיימים – עירוי תוך גרמי ישירות לעצם "כדי לבצע את הפרוצדורה הזאת צריך להיות יציבים ולהפעיל כוח" הוא מסביר. תוך שהרופא שאיתו מחזיק אותו, הוא משתמש במקדחה מיוחדת המיועדת לשימוש בשדה הקרב, חידוש שנכנס במערכה הנוכחית, ומחדיר מחט אל תוך מח העצם "במח העצם יש זרימת דם מצוינת וזו דרך נוספת להחדיר לפצוע דם אם אין אופציה לעשות זאת דרך הוריד. עד שהגענו למנחת הצלחתי לתת לפצוע כמעט מנה שלמה של דם".
"אלה חיילים שנלחמו, חבר'ה צעירים עם ילדים ומשפחות ואתה רוצה להציל אותם"
ד"ר איתי זמורה
רגע לפני שהם עולים למסוק יחד עם צוות החילוץ של 669, השניים מבינים שהלוחם חוזר להגיב – הוא מזיז את הראש והם כבר מצליחים להרגיש אצלו דופק "קרו באירוע הזה ניסים קטנים שהסתדרו כדי שהלוחם ישרוד. אין הרבה פצועים שכבר במהלך הטיפול הראשוני בהם אתה מצליח לחולל כזה שינוי במצבם", מתאר ד"ר זמורה. "אני לא יודע להגיד מה מרגישים ברגע הזה. אני לא חושב שמרגישים, פשוט עובדים, פשוט עושים. עשינו כל מה שהיה אפשר כדי להציל אותו, לא משנה אם תחת אש או אם היינו יכולים לעוף מההאמר. אלה חיילים שנלחמו, חבר'ה צעירים עם ילדים ומשפחות ואתה רוצה להציל אותם".
על ההליך יוצא הדופן בשטח הוא מספר: "הפרוצדורה אומנם קיימת כבר שנים אבל רוב הרופאים לא התנסו בה יותר מדי. גם אני עשיתי את זה רק פעמים אחדות בחיי. אני שמח שהצלחתי לחשוב על זה. עשיתי את התפקיד שלי, אבל הכבוד והתהילה מגיעים לכל הצוותים שעבדו וסיכנו את חייהם, זה רק מקרה אחד מיני רבים".
לאחר ארבעה חודשים חזר השבוע ד"ר זמורה לעבודתו במרכז לרפואה דחופה בבית החולים שערי צדק "יש יתרון שיש קצת דמיון בין העבודה במיון למילואים. אני לא חוזר מהמילואים לעבודה משרדית, הסוויץ' הוא פחות חד אצלנו ממה שאחרים עוברים".
בקרוב צפויים שני הרופאים להיפגש עם הלוחם שנמצא כעת בשיקום בבית החולים תל השומר "הוא התקשר אלי לפני שבועיים, ראיתי שיחה שלא נענתה, עוד הייתי במילואים ולא הכרתי את המספר אז לא עניתי בהתחלה, אבל הוא התקשר שוב אחרי כמה ימים. דיברנו, וזה היה מרגש מאוד. אני ויוני מתכננים לנסוע לבקר אותו בשיקום".