אף אחת לא באמת רוצה להגיע לגיל הבלות, כי זה מסמל סוף עידן. זהו, אין יותר יכולת להיכנס להריון, אין את הזמן המיוחד הזה בחודש שאפשר לבלוס בו שוקולדות, ויש גם כל מיני תופעות לא נעימות אחרות שמזכירות לך: הנעורים שלך חלפו. בגיל מסוים זה צריך לקרות וזו אפילו הקלה לחלק מהנשים, אך מסתבר שלא כל הנשים זוכות להגיע למנוחה הזו בקלות, ויש כאלה שצריכות לעבור ניתוחים בשביל לשים לזה סוף. הנה סיפורן של הנשים שלא מפסיקות לקבל מחזור בגיל 50.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
"עד גיל 54 היה לי מחזור סדיר, שכלל דימומים כבדים שפגמו באיכות בחיים שלי. היה יום אחד בכל חודש שבו הדימום שלי היה כל כך כבד שנאלצתי להישאר בבית צמודה למקלחת", אומרת ניצה (שם בדוי), שסבלה עד לא מזמן מווסת בגיל מאוחר. "זה לא הפסיק עד שעברתי שני ניתוחים של צריבת רירית הרחם, וגם אז, זה לקח שנה לאחר הניתוח השני לפני שנכנסתי לגיל הבלות. זה הביא איתו גלי חום וכל מיני תופעות לא נעימות שאופייניות לו, אבל בכל זאת, שמחתי שזה נגמר ושגיל הבלות התחיל".
ניצה היא לא היחידה, מסתבר שמחצית מהנשים עלולות לסבול מתופעות הווסת המאוחרת. "הגיל החציוני לגיל הפסקת המחזור הוא גיל 51, אצל מחצית מהנשים יפסק המחזור לפני כן ואצל אחרות זה יכול להגיע אפילו עד גיל 62, אם כי יש תיאורים מעטים של זה בספרות המחקרית", אומרת ד"ר דורית רביד, רופאה בכירה אחראית מחלקת יולדת בי"ח מאיר כפר סבא. "הסיבה לכך היא בעיקר נטייה גנטית, סיפור משפחתי ומוצא אתני. לדוגמה, יש מחקר שמצא שנשים אמריקניות ממוצא יפני מגיעות לגיל הבלות בגיל מאוחר יחסית, בעוד שאצל נשים ממוצא היספני זה קורה מוקדם יותר".
זה בלתי נשלט
גיל הבלות יכול להופיע מכמה סיבות שונות, ויש גם השפעה סביבתית שעלולה לעכב או להקדים את הופעתו. "קיימת מנופאוזה טבעית, כזו שפשוט מופיעה בזמן המיועד, לעומת מנופאוזה כירורגית או תרופתית שיכולה להיות מושפעת מגורמים סביבתיים", אומרת ד"ר רביד. "מחלות אוטו אימיוניות לדוגמה, יכולות להקדים את הופעת מנופאוזה, למשל סוכרת מסוג 1, מה שנקרא בעבר סוכרת נעורים. בנוסף, מנופאוזה יכולה להגיע גם בעקבות טיפול כימותרפי או בעקבות ניתוחים להוצאת השחלות בעקבות גידולים".
גורמים נוספים שעלולים להשפיע על הכניסה לגיל הבלות הם עישון (גם פסיבי), שעלול להקדים את גיל הבלות לפחות בשנתיים, ובמידה פחותה גם מסת הגוף משום שרקמות השומן מפרישות אסטרוגן, גיל הבלות עלול להתעכב. "חשוב לזכור שאין קשר בין גיל תחילת הווסת לבין גיל הפסקתה, משום שכל אישה מתחילה עם כמות שונה של ביציות, והגורמים המשפיעים ביותר אינם נשלטים", אומרת ד"ר רביד. "הנטייה הגנטית והגנטיקה המשפחתית האישית הם גורמים שלא ניתנים לשינוי והם אינם נתונים להשפעה חיצונית, לכן אין שום דרך טבעית לשלוט בהפסקת המחזור".
עוד ב-mako בריאות:
>> זהירות מי פה: האם זה יכול להזיק לבריאות השיניים?
>> על הברזלים: גשר בשיניים לא מבטיח שהן ישארו ישרות לנצח
>> אפקט הלילה הראשון: למה אנחנו לא מצליחים לישון?
נשים שחוות וסת מאוחרת לא חייבות לסבול מכך, ואין הכרח שהדימומים יהיו כבדים יותר. "המהלך הטבעי של כניסה למנופאוזה מתחיל 4-5 שנים לפני הפסקת המחזור. שלב זה נקרא פרי-מנופאוזה והוא מאופיין בהתקצרות בטווח של בין מחזור למחזור- נאמר במקום כל 28 יום הווסת תופיע בכל 21 יום. בהמשך התהליך תהיה התארכות בין מחזור למחזור ודילוג על מחזורים, כלומר שהווסת תופיע רק פעם בכמה חודשים משום שכבר לא מתרחש ביוץ בכל חודש, ואז לבסוף המחזור נעלם", מסבירה ד"ר רביד. "לעיתים התהליך הזה מלווה בדימומים כבדים יותר, משום שלא מתרחש ביוץ ולכן אין הפרשה של פרוגסטרון. תפקיד הפרוגסטרון כאן הוא לייצב את רירית הרחם ולגרום לכך שלדימום יהיו התחלה וסוף. בנוסף, הדימומים תלויים גם בנטייה אישית ובקיום של שרירנים בתוך הרחם".
ניתוחים להפסקת הווסת
בשביל ניצה, החוויה היתה מלווה בדימומים כבדים ובהרבה חוסר ודאות. "אף רופא לא אמר לי שיש לי רחם שרירני או נתן איזושהי סיבה לכך שזה קורה לי", היא מספרת. "הדימומים הכבדים הביאו אותי למצב של אנמיה, הברזל שלי עמד על 7.6 לפני הניתוח הראשון, ומחסני הברזל היו כמעט ריקים. רק לאחר הניתוח הראשון מצאו שיש לי ציסטה ברחם, ובניתוח השני גם הסירו אותה, מה שכנראה הביא לסוף הסיפור הזה".
בעבר, הטיפול בבעיות מסוג זה היה קיצוני יותר, וכלל כריתת רחם. כיום, יש דרכים אחרות להתמודד עם התופעה. "האחיות שלי גם סבלו מהבעיה הזו, וכך גם אמי והאחיות שלה. במקרה של אמא שלי זה הסתיים בכריתת רחם, אבל אצל האחיות שלי זה הסתכם בניתוח גרידה של הרחם", מספרת ניצה.
ואכן, כשמדובר במנורגיה (וסת עם דימום כבד), כיום קיימים טיפולים פחות קיצוניים שיכולים לפתור את הבעיה. "חשוב קודם כל לעשות בירור אצל רופא הנשים ולשלול סיבה שדורשת טיפול כירורגי - כלומר שלא מדובר בגידול או שרירן גדול - ואז ניתן לפנות לטיפול סימפטומטי", אומרת ד"ר רביד. "בשלב הפרי-מנופאוזה ניתן ליטול פרוגסטרון דרך הפה, להשתמש בהתקן תוך רחמי שמפרש פרוגסטרון או לקבל זריקות של פרוגסטרון אחת לשלושה חודשים. אם הטיפול הזה לא נמצא כיעיל, ניתן גם לעשות ניתוחים שיגרמו להרס של רירית הרחם".
האם וסת בגיל מאוחר יכולה להיות מסוכנת?
"קיימות עבודות שמראות שגיל מנופאוזה מאוחר מעלה במעט את שכיחות סרטן השד וסרטן רירית הרחם", אומרת ד"ר רביד. "אבל, מצד שני, לנשים עם מנופאוזה מאוחרת יש פחות פגיעה בצפיפות העצם, ופרופיל השומנים נשמר כמו אצל נשים צעירות יותר. כלומר, תופעות גיל הבלות מאחרות להגיע, וכך יש פחות סיכון לתחלואה קרדיו-וסקולארית".
ואם עדיין יש וסת, האם זה אומר שניתן להיכנס להריון בגיל 50?
"למרות העובדה שגיל המעבר מגיע מאוחר אצל חלק מהנשים, כמעט ואין תיאורים של הריונות ספונטניים אחרי גיל 45. ובעצם, ברוב ההריונות של נשים שאנחנו שומעים עליהם לאחר גיל 45 מדובר על תרומת ביצית. הסיכוי להרות בגיל הזה באופן טבעי הוא בערך כמו הסיכוי לזכות בלוטו", אומרת ד"ר רביד. "למעשה, מגיל 35 מתחילה ירידה בפוריות של האישה, והיא יורדת משמעותית יותר לאחר גיל 40. עם זאת, למרות שהסבירות היא מזערית, נשים עדיין מגנות על עצמן מהריון עד גיל 50 בעזרת התקן תוך רחמי".