ממש כמה דקות אחרי שארז כהן מקיבוץ אור הנר קיבל טלפון מבנו איתי בן ה-15 שנפצע ממחבלים שירו עליו במהלך נסיעה, התקשר בנו השני, ים בן ה-,23 כדי לספר לו שמסתובבים מחבלים בקיבוץ ניר עוז, ומנסים לפרוץ לממ"ד שבו שהה עם חברתו.
ארז, שליווה כל אחד מהם טלפונית במהלך הסיוט שחווה, נמצא בימים אלה יחד עם אשתו רינת בבית חולים וולפסון, שם מאושפז בנם איתי שנפגע בעינו מרסיסים. בראיון ל-mako בריאות הוא משחזר את הרגעים הקשים.
"השעה הייתה שש וחצי בבוקר. היינו בבית באור הנר ושמענו צבע אדום. אנחנו כבר רגילים למטחים אבל המטח הזה היה שונה. חצי שעה לפני זה איתי יצא לרכוב על אופניים באזור כפר עזה עם אבי שחר, שכן שלנו מהקיבוץ, ועם הבן שלו זוהר. התקשרתי אליו, והוא הרגיע אותי. אמר שהם שמעו את האזעקה והם נמצאים בממ"ד בתחנת האוטובוס".
"אני שומע את הצעקות, מנסה לשלוח עזרה ולא מצליח"
ארז כהן
ארז מספר שהם אמרו לו שהם מכניסים את האופניים לרכב ומתכוננים לחזור. "אחרי רבע שעה, אולי יותר, איתי מתקשר כדי לספר לי שהם נכנסו לאוטו של אבי כדי לחזור לקיבוץ, ובאזור מפלסים, חיילים התחילו לירות עליהם. אני שומע אותו צועק 'למה אתם יורים עלינו?', ואז הם מבינים שבעצם מדובר במחבלים". אבי נפגע ביד ובקושי הצליח לתפעל את ההגה. פשוט מרססים להם את הרכב, ואיתי ניפגע בפנים ובעין מרסיסי זכוכית. איכשהו הם הצליחו לברוח ולהגיע לתחנת דלק בכפר עזה".
לאורך כל הזמן הזה ארז היה בקשר עם הבן שלן בטלפון. "אני שומע את הצעקות, מנסה לשלוח עזרה ולא מצליח. אני מתקשר למשטרה ואומרים לי ששולחים מישהו אבל אף אחד לא מגיע. דרך אח של אשתי ניסינו להגיע לצבא ושום דבר לא קורה. הכל כאוס. אחרי שעה בערך הם חולצו ברכב פרטי והגיעו לאמבולנס שלקח אותם לסורוקה, אבל אנחנו לא מצליחים לצאת. אנחנו נצורים באור הנר ויורים עליינו מחבלים. בשלב מסוים מתקשרים אליי מסורוקה מבקשים ממני אישור לנתח לו את העין. אני מאשר, מקפיץ משפחה מהמרכז שיסעו אליו ובינתיים מעבירים אותו לוולפסון. הצלחנו לצאת מהקיבוץ ולהיות לצדו".
באיזה שלב אתה מבין שגם הבן השני שלך נמצא בהיתקלות עם מחבלים?
"כבר כשהייתי עם איתי בטלפון, ים התקשר ואמר לי שיש מחבלים בקיבוץ, ושאין צבא או מישהו שיוכל לעזור. הוא אמר שהם מנסים לפרוץ לו את הממ"ד, אבל הוא תופס את הידית ונלחם. הם ניסו ככה חמש פעמים להיכנס ובכל פעם הוא תפס את הידית ונלחם בגבורה. במשך כל האירוע הזה גם ים איתי בטלפון ובווטסאפ, והשיח הזה נמשך כמעט יממה. היו הפוגות שבהן לא היה אפשר ליצור איתם קשר וזה היה מורט עצבים כי אתה יודע שהמחבלים מסתובבים שם. זו סיטואציה בלתי נתפסת כהורה. ים היה ממש גיבור. אם היו מצליחים להיכנס הוא היה או מת או שבוי בעזה".
ארז מספר שעברו שעות עד שהגיע הצבא ורק אז הצליח להירגע מעט. זה תרחיש אימים. הוא סיפר סיפורים נוראיים, אבל היה לנו מזל ששני הילדים ניצלו ממש בנס. כולנו עברנו טראומה לא פשוטה, אבל מצד שני כולם בחיים וזאת חצי הכוס המלאה. הסיוט של כל הורה הוא לקבל שיחה כזאת מהילד שלו. אין מילים לתאר את המצב ואת התחושות" כרגע המשפחה עדיין לא יכולה לשוב לקיבוץ, והם עברו לגור בחדר בוולפסון.
מה שלום איתי עכשיו?
"יש לו תפרים בפנים. העין נפגעה קשה והיא תעבור עוד ניתוחים. הרופאים נלחמים אבל הם לא אופטימיים".
פרופ' גיא קליינמן, מנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי וולפסון, מספר כי איתי נותח בעינו הימנית, וברגעים אלה הוא מתאושש במחלקה ומטופל ע״י מיטב הצוותים הרפואיים. "קור הרוח והתושייה של איתי והוריו ששומרים על אופטימיות גם ברגעים כה קשים מעוררים הערכה רבה״.
רינת כהן, אם המשפחה, אומרת לסיום: "רק אתמול הצלחנו לישון קצת. אני שומעת מהתושבים שעברו שם תופת שלמה שאין להם לאן לחזור. הסיפור שלנו הסתיים בנס וחשוב לנו לפרסם אותו כדי לתת כוח לעם ישראל, יש ניסים ואנחנו ננצח. לא נכנע לחמאס וללוחמה הפסיכולוגית. אנחנו חזקים ומאוחדים".