"בתרבות שלנו אנחנו מסתכלים על וסת כעל מגבלה, באג, מטרד. להתהלך כמו עם ברז דולף", אומרת מירב שרמן, מנחה סדנאות להקלה על תסמיני הווסת. "לא מדברים על זה בבית הספר, לא מדברים על זה בחברה, אבל בסדנאות שלי אני מדברת על כך בשפה ישירה ומחוברת ונותנת כלים להתמודד עם זה. זה מקל על נשים, הן פתאום מבינות שיש בידן דרך להתנהל עם זה אחרת". שרמן פיתחה שיטה המנחה נשים לקבל את הגוף שלהן ולשתף איתו פעולה בזמן ימי הווסת. בסדנאותיה, היא טוענת שהיא יכולה לגרום לשיפור משמעותי בתופעות המחזור החודשי: "הכאבים יורדים, ימי הווסת מתקצרים, יש פחות צורך באמצעי ספיגה, הגוף מתאזן, ונשים מרגישות מחוברות יותר לעצמן", היא אומרת.
רגע לפני שאנחנו מבינים בדיוק איך זה עובד, שרמן מסבירה איך היא רואה את מה שקורה לגוף שלנו במהלך הווסת. "הגוף עושה דבר מאוד פשוט: הוא מנתק את רירית הרחם, מה שנעשה מסורבל יותר כאשר אין זרימת אנרגיה טובה וחיונית לשם", אומרת שרמן. "זהו זמן בו הגוף אמור להיפתח, לשחרר אבל במקום זה, פעמים רבות, אנחנו סוגרות את כל איזור האגן באופן פיזי - ממש בפעולה של כיווץ שרירים ואופן החזקת האגן, גם אם לא באופן מאוד מודע".
לטענתה של שרמן, הרבה פעמים, גם באופן הרגשי, זהו זמן בו אנחנו סגורות יותר, וגם החלק הזה בסופו של דבר משפיע על הגוף. "לדוגמה, פעם באה אלי מישהי שהבת שלה דיממה במשך שבועיים, בכל חודש. כל הגישה שלה הייתה של סגירה - שלא יברח, שלא יכתים, לארוז טוב את האזור עם בגד הדוק, ולהחזיק את הגוף כמה שיותר סגור כמו בהתאפקות, ואני לימדתי אותה לשחרר. האמא הזו רצה עם הבת שלה למליון טיפולים וכלום לא עזר. לאחר הלימוד, הווסת שלה התקצרה לשבוע, ובווסת הבאה, התקצרה כבר לחמישה ימים, וכל זה קרה כשהנערה ישמה את השיטה רק באופן חלקי, כי ביקשתי ממנה שבזמן הלימודים בבי"ס, היא לא תשנה דבר ממה שעשתה לפני שהכרנו.
"וסת זה מאוד דומה לצינון - יש לנו נזלת באף אבל היא לא כל הזמן נוזלת", מוסיפה שרמן. "לפעמים אנחנו מקנחים את האף, ואז נהנים מזמן של שקט. השיטה שפיתחתי, בהיבט הפיזי, מדברת בדיוק על זה. אני לא מנסה להגיע עם אישה למקום שבו היא לא תשתמש בפד, אבל יש נשים שאכן מצליחות לעשות את זה, אני אישית לא. אני אמנם משתמשת בפד רב פעמי, אבל עיקר הדימום ממילא יוצא באופן מודע בשירותים, כך שההתעסקות עם כל ענייני הספיגה היא הרבה פחות מסורבלת".
"חגגתי על כל וסת"
איך בעצם הכל התחיל? כמו נשים רבות, גם שרמן התאכזבה מהדרך בה התנהלה הלידה הראשונה שלה, מה שעורר אותה לפעול יותר לכיוון הגוף והמודעות אליו. "בלידה הראשונה רציתי לעשות לידה טבעית, אבל הרגשתי שלא הצלחתי לתרגל טכניקות טבעיות", היא מספרת. "הכאבים פשוט הציפו אותי והלידה הסתיימה בקיסרי. לעומת זאת, בלידה השנייה שלי עשיתי הרבה הכנות ועבודה מקדימה - שתועדה בבלוג באתר "כורעות ללדת" - והבנתי שאפשר אחרת. כשהסתכלתי על הפער הזה בין הלידה הראשונה הטראומטית לבין הלידה השנייה והמוצלחת שלי, הבנתי שזה בדיוק המקום לשינוי. כיום, אם אישה משתפת אותי שקשה לה, מעבר לאמפתיה, הרבה פעמים באיזה שהוא אופן, אני שמחה בשבילה, כי זה אומר שיש בידה מנוף ליצירת שינוי".
קורס תומכות לידה הוא מה שפקח את עיניה של שרמן לגבי היכולות האדירות שיש לגוף הנשי. "נפלו לי כמה אסימונים, כשהראשון והחשוב ביותר היה שאני חייבת להפסיק להשתמש בטמפונים", היא מספרת, "התחושה המוכרת הזו של "איזה באסה, אני במחזור" נעלמה באופן מיידי ברגע שהוצאתי את הטמפון, ואז הבנתי שזה לא המחזור שעשה לי רע, זה הטמפון. הגוף שלי הדליק לי נורה אדומה, ובמקום להתייחס לזה, ולשנות, פשוט התלוננתי וסבלתי".
שרמן מספרת כי מהווסת הראשונה שלה היא עשתה באופן אינטואיטיבי את מה שהיא מלמדת כיום. "לא עשיתי מזה עניין, חשבתי שכולן כך עושות", היא אומרת. "מרגע שלמדתי להיות דולה, חגגתי על כל וסת כי חוויתי אותה כ"מיני לידה" וראיתי בכך הזדמנות להתנסות באופן פיזי, בכל מה שלמדנו באופן תיאורטי סביב הלידה. בסטאז' שלי היה לי ממש קשה ללוות לידה. הרגשתי שאני רוצה לקחת את הזמן לאחור, לשבת בנחת עם היולדת, וללמד אותה את שפת הגוף, את החלק האקטיבי שיש בידיה".
עוד ב-mako בריאות:
>> קבלו אותה: הדיאטה הנכונה לשנת 2016 + הטבה לגולשי מאקו
>> מה מסתתר בקופסאות שימורים? רמז: לא חומרים משמרים
>> מרק עוף? המאכלים שיכולים להחמיר את המחלה שלכם
"אם אפשר בלי גלולות - זה יותר טוב לגוף"
לקראת עבודת הגמר שלה בקורס תומכות לידה, שרמן התחילה ללמד מודעות לגוף ולווסת, ואת הרעיון שלא חייבים לקבל את זה כמו שזה, אלא שניתן לשתף פעולה עם הגוף, ולהקל על התסמינים השונים.
מה זה בעצם אומר בפועל? איך השיטה עובדת?
"זה אומר ללכת לשירותים בתדירות סבירה, כמו שאת רגילה, רק במקום להיות עסוקה בהחלפת פד או טמפון, את קודם כל מתנהלת אחרת, מודעת למנח הגוף, לרצפת האגן, מאפשרת פתיחה והרפיה, ומעודדת את הגוף לפינוי כל המיותר. אין כאן דרמות, מדובר בפעולה נעימה ואפילו כזו שאינה מצריכה זמן רב מהרגיל.
כדי לקבל מושג בתהליך, בפעם הבאה כשאת בווסת, פני לך זמן, כדי שתהיה לך הפניות ליישם. כשאת נכנסת לשירותים, שבי על האסלה כשרגלייך מוגבהות על שרפרף נמוך, שימי לב שהגב קעור, ארוך ונוטה קדימה. הרגישי שהאגן שלך נפתח, בדומה לתנוחת כריעה בטבע. במצב הזה, כבי את השכל, קחי נשימה עמוקה, והרפי. השילוב הזה של פתיחה ומתיחה של רצפת האגן, בתוספת הרפיה, מאפשר לגוף רגיעה, ירידה ברמות הורמון האדרנלין בגוף ועליה ברמות של הורמון האוקסיטוצין. המצב ההווייתי הזה מאפשר לגוף לעבוד ביעילות, יש תנועה רחמית מוגברת וזרימה של דם לאיזור, מה שמאפשר למערכת לעבוד בחיוניות גבוהה יותר, לפינוי רירית הרחם. כדי לשמור על רצפת האגן חשוב להקפיד שלא להשאר בתנוחה הזו זמן ממושך - לא יותר משתי דקות, ולא לעשות זאת בתדירות גבוהה - לכל היותר אחת לשעתיים ביומים הראשונים זה סביר".
השיטה, מן הסתם, לא מתאימה לכולן. "נשים שחשוב להן לעשות הכל בשביל לתפקד כרגיל ולא להרגיש במחזור ואין להן בעיה עם משככי כאבים וגלולות, יכולות פשוט להמשיך בדרך זו. אני אמנם בניתי את השיטה שתהיה פשוטה לעם, אבל היא עדיין מצריכה מאשה התבוננות וסקרנות, ופתיחות להקשבה פנימית. אני רואה בדרך הזו מסע מרתק לגילוי הנשיות.
"זה לא כזה רוחני כמו שזה אולי נשמע, אבל צריך לדעת שכך האיבר החכם הזה עובד", היא מוסיפה. "בדיוק כמו שסקס זה לא ענין טכני, ומי שרואה אותו ככזה, עלולה לפספס עולם ומלואו".
מפה לשם, שרמן מספרת כי היום גם רופאים ורבנים מפנים נשים מרחבי הארץ לבוא ללמוד את השיטה. "זה חשוב בעיני שנכיר את הגוף שלנו, ולא נשאיר את הטיפול בו רק בידי רופאים ואמצעים חיצוניים. מערכת הרבייה הנשית היא חלק מאתנו, וכשאנחנו יודעות איך דברים עובדים, יש בידנו מפתח ליצור שינוי", אומרת שרמן. "כשאנחנו עושות את העבודה הפנימית שלנו – אנחנו תורמות לבריאות שלנו. אם אפשר בלי כדורים ובלי חומרים וגלולות, זה יותר טוב לגוף. כל הגישה שלי מדברת על רפואה מונעת, איך אנחנו יכולות להקל על עצמינו, ובמקביל, למנוע נזקים. למשל, עבודה נכונה עם רצפת האגן חשובה במיוחד, מפני שאם עושים עבודה לא נכונה איתה, זה יכול לגרום לכל מיני נזקים. העבודה הנכונה עם רצפת האגן והשינוי בתודעה גורמים לכך שגם הכאבים פוחתים".
יוגה טנטרית מפסיקה מחזור?
אבל מעבר לשליטה בהתרוקנות, יש תרגולים אפילו יותר מרחיקי לכת כמו הפסקת הווסת לחלוטין. ביוגה טנטרית למשל, המטרה החשובה ביותר היא לשמור את האנרגיה בפנים, משום שהיא הדלק לתרגולים רוחניים ולהרחבת המודעות. "אנחנו מתרגלים בעזרתה, אך גם מתרגלים איך לא לבזבז אותה", אומרת שאקטי מאי, מורה ליוגה ותרפיית שתן בפראנה יוגה קולג'. "הצורה בה מאבדים הכי הרבה אנרגיה, פראנה, אצל גברים היא דרך השפיכה, ואצל נשים דרך הווסת. לכן קיימים תרגולים ביוגה טנטרית לגברים – שבהם הם לומדים איך לקיים יחסי מין מבלי להגיע לשפיכה, ולנשים בה הן לומדות איך לעצור את הדימום שלהן".
לפי היוגה הטנטרית, הסיבה לכך שנשים חלשות יותר בזמן הווסת שלהן קשורה לחוסר איזון בפראנה, או שפשוט אין להן מספיק פראנה בגוף. "זה הזוי לחשוב על זה שנשים מקבלות וסת, משהו שהוא חלק מהמציאות בטבע, הן ממש מתקשות לתפקד בזמן הזה, וזה אף חוזר על עצמו בכל חודש", אומרת מאי. "לפי היוגה זה בגלל שאין להן מספיק פראנה בגוף וזה גורם לתחושה של דכדוך, דיכאון ומצבי רוח".
מכאן נוצרו התרגולים שמטרתם לעצור את הווסת באופן מודע. "יש שיטות מסוימות בטנטרה שמלמדות איך לעשות זאת, אני אישית לא מלמדת את זה משום שאני הייתי ברמת תרגול מאוד גבוהה כשהחלטתי לעצור את הווסת שלי, פשוט הגעתי למקום של התכוונות והחלטה ולקח לי שנתיים להפסיק את המחזור. זה קרה בגיל 42, וזה ככה כבר 10 שנים".