"ספייס" ו-"לבד" היו כנראה המילים הכי משמעותיות בלקסיקון של הדס מחתונמי, הכלה החדשה שלמדנו להכיר בפרק האחרון של "חתונה ממבט ראשון", ששודר במוצ"ש (14/8). המועמדת החביבה דאגה להבהיר היטב את הנושא בכל הזדמנות וציינה כי אם יש דבר שחשוב לה בזוגיות - זה החופש שלה והיכולת שלה לבלות זמן לבד עם עצמה.
אז צורך ב"לבד" הוא אמנם משהו שכולנו, או לפחות רובינו, מבקשים לעצמנו, אבל עדיין היה קשה להתעלם מהמשקל הרב שהדס נתנה לעניין כבר בפרק הפתיחה.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
כדי להבין טוב יותר את הצורך הזה, פנינו לנדב הריס – פסיכולוג קליני. לדבריו כבר משלב מאוד מוקדם בתקופת הינקות שלנו, אנחנו חווים צורך ברגעי קרבה לעומת רגעי נפרדות. אם זה לדוגמה תינוק שאוהב להיות בחיק אימו, לינוק ולחוש קרבה ורגע לאחר מכן מרגיש צורך להסיט מבט ולהיות נפרד ממנה ואם זה בשלבים בוגרים יותר כשהוא נפרד מהוריו בגן וחוזר לבלות עימם בסיום היום.
במילים אחרות, ציר "קרבה – נפרדות" לדבריו, מלווה אותנו לאורך כל שנות קיומנו ובכל מערכת יחסים שנרקמת במהלכן – בין שמדובר ביחסים עם ההורים, עם חברים ובין שמדובר בזוגיות שלנו.
כדי להסביר את העניין טוב יותר, הריס מדמה את הציר לתנועת המגלשיים של הגולשים בסקי – "כדי לגלוש נדרשת תנועה של קרוב ואז הרחקה וחוזר חלילה", הוא מסביר. "כל זוג שלומד לפתח את מערכת היחסים שלו, למעשה מפתח את ה'תנועה' הזאת ואת הקצב שמתאים לו, וגם עושה את ההתאמה לפי השינויים המתרחשים על פני ציר הזמן. לצורך העניין – זוג שהרגיש צורך בקרבה רבה יחסית בתחילת הקשר לא בהכרח יחווה את אותו הצורך בשלבים מאוחרים יותר".
עוד ב-mako בריאות:
>>מאילו נקודות חן חייבים להיזהר?
>> חוקרים גילו משהו מדהים על שנת צהריים
>> מדענים: צפויה ירידה דרמטית במספר הנשים בעולם
"כל תחושה היא לגיטימית"
כעת נשאלת השאלה – מה גורם לחלק מאתנו להיות צרכנים כפייתיים של אותו ה"ספייס" המוכר, בעוד שחלקנו נעדיף את בן או את בת הזוג קרובים לעין וללב שלנו. "אנשים שונים זה מזה וכל אחד מגיע עם שק החוויות והאירועים שצבר במהלך חייו", אומר הריס. "יש כאלה שפחות זקוקים למגע או לקרבה למשל, ועבורם הצורך בספייס מגיע מהרצון ליותר עצמאות ותחושת שחרור. יש הרבה זוגות שפשוט מבלים המון שעות אחד עם השני/ה, ובשלב מסוים של היום זקוקים לשקט שלהם. לעומת זאת, יש אנשים שהצורך שלהם בנפרדות מגיע מתוך פחד מתלות – הם אמנם רוצים להרגיש את הזוגיות וליהנות מפירותיה, אבל פוחדים להתקרב מידי כדי לא להיפגע או לאבד את הייחוד שלהם ובמקרה כזה המרחק בעצם מספק להם מעין הגנה מחששותיהם. כך או כך, חשוב להבין שכל התחושות לגיטימית".
אז מתי הצורך בספייס בעצם הופך לבעיה? ובכן, התשובה לדברי הריס היא – מתי שזה מפריע. "אם מישהו או מישהי סובלים או חשים מצוקה בגלל הצורך הזה, או כאשר הם מעוניינים להיות בקשר והעניין מהווה מכשול עבורם בבניית מערכות יחסים – כדאי לנסות לחפש פתרונות. בשלב ראשון, טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאותו אדם למצוא את הדרך לתקשר את הרצונות שלו כלפי הפרטנר שלו, ובמקביל נעשית עבודה גם על דרכים שיאפשרו לו לחוש בפתיחות רבה יותר ולמצוא את האיזון שמתאים גם עבורו וגם עבור בן הזוג".
"אין כללים"
מיריי דנון, פסיכולוגית ראשית ב"לאומית שירותי בריאות", מחזקת את הדברים: "הצורך במרחב הוא תמיד לגיטימי, אבל ברגע שהעניין הופך קיצוני הוא עשוי להפריע לקשרים – לא רק זוגיים אלא לכל סוג של קשר. עם זאת, חשוב לזכור שאין פה 'כללים'. כלומר – גם מי שיש לו צורך משמעותי בספייס, יכול למצוא בן זוג שיש לו צורך דומה ואז דברים יכולים להסתדר. החוכמה היא להיות קשובים אחד לשנייה, להבין את הצורך ובמקרה שהקשר נקלע לבעיה, תמיד אשפר לגשת לטיפול".
אגב, בהקשר זה הריס מזכיר את העונה הקודמת של חתונה ממבט ראשון, שבה כזכור ניר והגר לא מצאו את האיזון הנכון בתחילת הדרך. "בהתחלה ניר רדף אחרי הגר, אבל היה לה קשה מאוד כי היא השתמשה בצורך בספייס כמגן שעזר לה להתמודד עם החשש לחוות שוב תחושת נטישה, ככל הנראה בגלל נסיבות חייה – קצת כמו הדס שציינה סיבות דומות. בכל מקרה, היה יפה לראות איך זוג כזה עובר תהליך אצל הפסיכולוגים בתוכנית, שעזרו להם להשתחרר מהדפוסים האלה ולמצוא את האיזון שמתאים להם".
"בשורה תחתונה, אני חושב שמילת המפתח פה היא גמישות. אם אותו אדם שזקוק לספייס באופן קיצוני ומעוניין בקשר זוגי לא יגמיש את דפוסיו וימצא גם את הדרך להיות בקרבה, סופו כנראה להישאר לבד או למצוא עצמו בזוגיות לא מספקת. מצד שני, גם בני זוג שנוהים אחרי קרבה צריכים להבין מה הקצב של הפרטנר שלהם ולנסות לאתר את הדרכים המתאימות להם ולבן הזוג ולמצוא איזונים הולמים".