פלסטיק הוא שם כללי לקבוצה הכוללת מאות חומרים שונים, שמאופיינים בכך שהם מורכבים ממולקולות-ענק המכונות פולימרים. פולימר הוא חומר הבנוי משרשראות ארוכות המכילות עותקים רבים של יחידה קטנה, הנקראת מונומר. בטבע אנחנו מכירים פולימרים כמו עמילן או תאית – רב סוכרים הבנויים משרשראות של גלוקוז, או חלבונים – שהם קו-פולימרים הבנויים מחומצות אמינו.
פלסטיק הוא קבוצה של פולימרים סינתטיים שאפשר לעבד ולעצב לצורה הנדרשת כדי לייצר מהם חפצים קשיחים. הם מורכבים מחומרים אורגניים שמקורם בנפט, ומעורבבים לא פעם בחומרים נוספים שנועדו להקנות להם תכונות שונות.
הפיתוח של פולימרים בשימוש האדם החל כבר באמצע המאה ה-18, בחומרים מבוססי תאית או חלבון. הפלסטיק הסינתטי הומצא רק בתחילת המאה ה-20 והשימוש בו ובפולימרים סינתטיים נוספים התרחב מאוד בעשורים האחרונים.
כאשר פלסטיק מצוי במגע עם מזון, עולה החשש כי תגובה כימית ביניהם תגרום לשחרור חומרים שעלולים לסכן את בריאותנו מהפלסטיק אל האוכל. תגובות כימיות כאלה יכולות להתרחש כשמחממים את האוכל או מקררים אותו, וכמובן גם הרכב המזון משפיע: כמות המים, החומציות ומרכיבים כמו שומן או אלכוהול.
אחת הבעיות הגדולות כשאנו רוצים לבדוק את ההשפעות האפשריות של חומרים שמשתחררים מאריזות ומכלי פלסטיק למזון היא שקשה מאוד להעריך את הסיכונים הללו. אנו חשופים באופן יומיומי למגוון גדול של חומרים, שחלקם מתפרקים מהר, וקשה מאוד ליצור מדידה אחידה שלהם. הממצאים שמתקבלים כיום במחקרים הם מעורבים. חלקם מוצאים השפעות על התפתחות ילדים או מתאם בין צריכה חומר מסוים להשמנה ואחרים – לא מוצאים השפעות כאלה. מחקרים אחרים נעשים על חיות מודל וקשה לדעת כמה הם תקפים לבריאות האדם.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
חומרים שונים לגמרי
סכו"ם חד פעמי עשוי לרוב מפלסטיק בשם פוליסטירן. זהו חומר שאפשר למצוא בגרסה מוקצפת ("קלקר") או כחומר קשיח ושביר יחסית. טמפרטורת ההתכה שלו נמוכה יחסית ולכן לעיתים הוא מתרכך במשקאות חמים במיוחד. עם זאת, להבדיל מפוליקרבונט שפולט בחום ביספנול A או פלסטיקים שבהם נעשה שימוש בפתלטים כדי להגדיל את גמישותם ואת שקיפותם, בפוליסטירן החשש הוא מפני המונומר שמרכיב אותו - סטירן שמסווג כמסרטן אפשרי בבני אדם מאז 2012.
לפני שנבהלים חשוב לזכור שני דברים: ראשית, סיווג כמסרטן אפשרי מעיד על כך שאין מחקרים איכותיים וטובים שמעידים על היותו מסרטן בבני אדם. כלומר, או שיש מחקרים מאיכות ירודה בבני אדם, או שיש מחקרים במודלים של בעלי חיים שלא תמיד אפשר להסיק מהם ישירות לגבי בני אדם.
שנית, הסיכון במקרה הזה הוא מפני המונומר, בעוד שבכלי הפלסטיק אנחנו מקבלים את הפולימר שהוא מולקולה אחרת לגמרי. כדי להבהיר את ההבדל אפשר לחשוב על דוגמה מתחום התזונה: עמילן הוא פולימר של סוכר. כשמסתכלים על האבקות של החומרים הללו – קמח או קורנפלור נראה שונה משמעותית מסוכר לבן ולא נתבלבל בינהם, כולנו גם יודעים שלסוכר לבן יש טעם מתוק בעוד שלא ננסה להמתיק את כוס הקפה שלנו בכפית קמח.
עוד ב-mako בריאות:
>> האם צריך לזרוק שום שהתחיל לנבוט?
>> ישנים פחות מ-7 שעות? זהירות, זה מסרטן
>> קופסאות השימורים שאתם חייבים להעיף
כיום רשויות הבריאות באירופה ובארה"ב הגבילו את כמות הסטירן שמותר למצוא בבדיקות של מוצרי פלסטיק המיועדים לשימוש ומחשיבות את הפוליסטירן כבטוח לשימוש במזון. עם זאת, פוליסטירן הוא חומר שכמעט ואי אפשר למחזר ולכן אינו נאסף והוא מקור משמעותי לזיהום סביבתי. כחלק מהמאבק בזיהום זה האיחוד האירופי פועל לאסור שימוש במוצרי פלסטיק חד-פעמיים, בהם סכו"ם, ומוטב שגם אנחנו נמעיט את השימוש בכלים חד פעמיים אלו בשל היותם סיכון סביבתי.
האפליקציה של מגזין דוידסון בגוגל פליי או ב-App Store