ארון קרטר, שנמצא מת בביתו, ככל הנראה ממנת יתר של משככי כאבים אליהם היה מכור שנים, הוא אחרון בשרשרת ארוכה של כוכבים וכוכבות שמצאו את מותם בגלל התמכרות. זה יכול להיות אלכוהול, סמים, משככי כאבים, ממריצים או כדורי הרגעה – או כולם ביחד. אלה מסייעים, ככל הנראה, להתמודד עם העומס הנפשי שכרוך בלהיות סטאר. אולי הם יותר מועדים לפורענות כשזה מגיע להתמכרות?
"כוכב הוא קודם כל אדם, שבדומה לכל אחד אחר ככל הנראה פיתח את ההתמכרות כניסיון נואש לטפל במצוקות רגשיות ונפשיות – חרדה, דכאון, קשיים ביחסים הזוגיים או המשפחתיים, ועוד", אומר פרופ' שאולי לב-רן, מייסד ומנהל אקדמי רפואי ב"מרכז הישראלי להתמכרויות". "אבל יש מספר מאפיינים ברורים שרואים יותר בקרב אנשים מוכרים – הצורך באהדת קהל שמביא אותם לפרסום שלעתים יושב על חסרים מהעבר; הפערים בין הנוכחות על הבמה לקול תשואות הקהל, לעומת החזרה הביתה בסוף יום לפעמים קשים מנשוא. חלק מהאנשים שמופיעים מתמודדים ברקע עם חרדה, אפילו עם חרדה חברתית ועם פחד במה".
מהי התמכרות?
"התמכרות היא הפרעה רפואית, מתחום בריאות הנפש, שמתאפיינת באובדן שליטה של אדם על שימוש בחומרים או על התנהגות מסוימת, למרות העובדה שהדבר גורר נזקים משמעותיים. בדומה להפרעות נפשיות אחרות כגון דכאון, חרדה, הפרעת קשב ואחרים – לא כל המקרים דומים, ויש כאלו בדרגת חמורה קלה, בינונית וחמורה. ההפרעה מתבטאת לרוב בצורך הולך וגובר לצרוך את החומר או בקושי להימנע ממנו, בעיסוק פסיכולוגי כפייתי סביב השימוש בחומר או ההתנהגות, והמשך ההתנהגות למרות נזקים הולכים וגדלים".
הנתונים מישראל מפתיעים: אחד מכל שבעה אנשים מתמודד עם התמכרות לאלכוהול, סמים, תרופות מרשם או אחת ההתמכרויות ההתנהגותיות הרשמיות – מין ופורנוגרפיה, הימורים ומשחקי מחשב אינטרנטיים. "חשוב להוסיף שבניגוד לדעה הרווחת, התמכרות פוגעת בכל הגילים, בכל המגזרים ובכל שכבות האוכלוסייה", מציין פרופ' לב-רן.
מפורסמים נוטים להתמכר יותר מכלל האוכלוסייה?
"אני לא מכיר נתונים מחקריים שעוסקים בזה, ולמעשה גם ההגדרה של סלבס היא גמישה – כוכבני רשת, ריאליטי, שחקנים, זמרים, אנשי ציבור – יש מנעד רחב. בסופו של דבר, הסיפור האישי של האדם, החל מהרקע האישי וכלה בדרך שהביאה אותו לפרסום; משחק תפקיד משמעותי בסיכון לפתח התמכרות. ככל שאנשים מתפרסמים במהירות גדולה יותר, יש פחות תשתית רגשית, נפשית וסביבתית להכיל את השינויים, ולעתים פחות ביטחון ויותר חרדה שהפרסום עומד להיעלם".
סלבס הם גם אנשים בעלי משאבים כלכליים, בייחוד המצליחים שבהם, וזה מאפשר להם התמכרויות יקרות יותר, כמו קוקאין למשל. מאחר שיש להם מספיק מקורות למימון ההתמכרות, אז הם גם דוחים את הפנייה לטיפול. "עם זאת, הסבל האנושי העומד בבסיס ההתמכרות משותף לכולם, וכיום אנו עדים למצבים בהם דווקא ידוענים בתחומים שונים משתפים בהתמכרות שלהם הרבה יותר מאשר אנשים מן היישוב", אומר פרופ' לב-רן. "אפשר וצריך ללמוד מהאומץ שיש לעתים לידוענים לצאת עם ההתמכרות שלהם, ולהיעזר בהם יותר כשגרירים בתחום על מנת שיסייעו להמונים נוספים להגיע לטיפול".
מגפת האופיאטיים
החומרים שאליהם מתמכרים הסלבס מגוונים כאמור, ומבין החומרים הממכרים, יש מסוכנים יותר או פחות. "אנו עדים בשנים האחרונות למגיפה ממשית של משככי כאב אופיאטיים בארצות הברית", אומר פרופ' לב-רן. המגיפה הזו גובה את חייהם של שלמעלה מ-100 אלף בני אדם בשנה, מספר אסטרונומי, ללא ספק.
למה הם כל כך מסוכנים?
"אלו תרופות שבמינונים גבוהים, מהוות סכנת חיים של ממש. ככלל, חומרים שמדכאים את פעילות המוח ואת הנשימה, כולל אלכוהול ותרופות שינה והרגעה במינונים גבוהים, מסוכנים יותר – הן בזמן ההשפעה המיידית והן בזמן הגמילה. חשוב להוסיף שהכי מסוכן זה לערבב חומרים, בייחוד כאלו שיש להם השפעה דומה. בחלק ניכר ממקרי המוות כתוצאה ממנת יתר של משככי כאב אופיאטיים, מתברר שהאדם נטל גם כדורי שינה או שתה אלכוהול, כלומר ערבב חומרים מדכאי נשימה בלילה.
"מדובר בתרופות שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית ומגיעות למוח, שמטרתן לסייע בשיכוך הכאב, בשיפור השינה או בהרגעת חרדות", כך מסבירה ל-mako בריאות ד"ר פזית שקד, רוקחת קלינית ומומחית לייעוץ וטיפול תרופתי. "בנזודיאזפין, למשל, הן משפחת תרופות המשמשת לטיפול בחרדה וגם לנדודי שינה. גם הן וגם תרופות ממשפחת האופיאטים יכולות לגרום לבעיות רפואיות ונוירולוגיות משמעותיות. בין היתר, ידוע כי הן עשויות להוביל לפגיעה בערנות, לשבש תהליכי מחשבה, לגרום לרעד ולהשפיע על יכולת השליפה מהזיכרון. מעבר לכך, שימוש בהן עשוי להיות כרוך בהשפעת פסיכיאטריות כמו שינוי בהתנהגות, בתפיסה (למשל להוביל לפרנויות) או לגרום לאפתיה. במקרים קשים זה יכול להוביל לאי ספיקה נשימתית ואף למוות".
הבעיה בתרופות הללו, הן שהן מייצרות תלות של ממש, ומשם הדרך להתמכרות קצרה. "אנשים רבים משתמשים בתרופות האלה ומתקשים להפסיק את הטיפול, משום שהם עשויים לחוות 'תסמיני גמילה'. למעשה, הפסקה פתאומית בצריכתן עלולה לגרום לתסמינים קשים כמו: חרדה, הזעה ורעד בלתי נשלט", מסבירה ד"ר שקד. "מדובר במדרון חלקלק – מישהו סובל מכאבים, מבקש מרשם ומשם מוצא את עצמו במעגל של חרדות, תסמינים גופניים קשים ובעיות התמכרות שרק הולכות ומחמירות". נטילת התרופות היא לרוב ללא ליווי של פסיכיאטר, ועבור סלבס, לשים יד על שלל תרופות כאלה זה עניין פשוט למדי.
יכול להיות שלמפורסמים יותר קשה להם להשיג עזרה?
פרופ' לב-רן: "אי אפשר לקבץ את כל המפורסמים לקבוצה אחת, אבל אולי יש קווים משותפים. ישנם רבים שמעצם ההתמודדות עם עין המצלמה והבמה לאורך שנים נמצאים בטיפול פסיכותרפי לאורך שנים רבות, ואחרים שנמנעו מטיפול לחלוטין. סביר שלאנשים מפורסמים יש צורך משמעותי לשמר את התדמית הציבורית שלהם, דבר שלעתים קרובות מקשה על חשיפה בפני אנשים אחרים, בייחוד בפני אנשים זרים או בפני קבוצות. לעומת זאת, השיח הטיפולי והפתיחות סביב התנהגויות ממכרות אולי דווקא מקלים במקרים מסוימים על מפורסמים לפנות לקבלת עזרה".
האם יש דרך לצאת מזה, או שמכור תמיד מכור?
"ודאי שיש דרך לצאת מזה - חד משמעית. בהתמכרות ניתן לטפל בדיוק כפי שניתן לטפל בכל הפרעה רפואית ונפשית אחרת. בעזרת גורמי טיפול מיומנים ומוסמכים, ותוך שימוש בטיפולים מגוונים, ניתן להפסיק את ההתנהגות ההתמכרותית ולפתח חיים מלאים, פעילים ומשמעותיים. הטיפולים כוללים לעתים קרובות טיפול תרופתי, הן לטיפול בהתמכרות והן לטיפול בהפרעות נלוות כגון: דכאון, חרדה, הפרעת קשב, הפרעות אכילה, וכו'; לצד טיפול פסיכותרפי אישי וקבוצתי, ולעתים קרובות גם טיפול זוגי או משפחתי. לא תמיד כל הטיפולים נדרשים או אפשריים, אך ככל שישנה התאמה טובה יותר בין עצמת הבעיה ועצמת הפתרון – כך הסיכוי להצלחה גבוה יותר".
במקרים של התמכרות לחומרים שהגמילה מהם מסוכנת, או כשניסיונות טיפול חוזרים בקליניקה לא צלחו, ההמלצה היא להתחיל את התהליך במרכז גמילה ולהמשיך טיפול ממושך אחרי סיום הגמילה. "גישות הטיפול בהתמכרויות היום אינן נופלות ביעילותן מאף תחום אחר בבריאות הנפש וברפואה", אומר פרופ' לב-רן, "וזה מסר חשוב מאד שצריך להעביר – חשוב וכדאי לפנות לטיפול ובהחלט ניתן לטפל בהתמכרות בחמלה ובחוסר שיפוטיות, לצד יעילות גבוהה מאוד על ידי אנשים המיומנים בכך".
יש התפתחות תרופתית בהקשר של התמכרויות?
"יש עניין הולך וגדל בחומרים פסיכדליים ובפוטנציאל הטיפולי שלהם – אלו כוללים לדוגמה MDMA, את פטריית ההזיה פסילוציבין ועוד. בייחוד נראה שפרוטוקולים טיפוליים שכוללים פסיכותרפיה, תוך שימוש בחומרים פסיכדליים בחלק מהמפגשים, יכולים להיות יעילים במיוחד. יש כבר כמה מחקרים שהראו את היעילות של הטיפולים הללו, ואנחנו נמצאים בעיצומם של מחקרים רבים שבודקים את היעילות שלהם בהתמכרויות רבות ושונות. אני מעריך שבשנים הקרובות השדה הזה ילך ויתפוס תאוצה בטיפול בהתמכרויות ובבריאות הנפש בכלל".