רשימה זו נכתבת מתוך אסירות תודה עצומה כלפי אותם אביזרי שמע זעירים שמצילים את איכות חיי בעשר השנים האחרונות.
ואתחיל במספרים: רק 20 אחוזים מלקויי השמיעה משתמשים במכשירי שמיעה; לאדם ממוצע לוקח בין חמש לעשר שנים מרגע שהוא יחוש בירידה בשמיעה עד שיבדוק את שמיעתו וירכוש לעצמו עזר שמיעה; מספר לקויי השמיעה הכפיל עצמו ב-30 השנים האחרונות, הן בעקבות התפתחות המגברים המוזיקליים המפיקים רעשי גיהינום באירועים והן בעקבות הארכת תוחלת החיים.
לפני כמה שנים נעשה מחקר בארה"ב אשר השווה את יכולת הזיכרון של אנשים עם מכשיר שמיעה מותאם לבין אלה שחלה אצלם ירידה בשמיעה ואינם מרכיבים מכשיר שמיעה. התוצאות היו חד משמעיות: הזיכרון של ה"שומעים" היה טוב יותר, חד יותר ובעל אורך טווח גדול יותר. תוצאות המחקר לא הפתיעו את אנשי האקדמיה החוקרים את הנושא ובוודאי שגם לא אותי, אשר חווה ירידה בשמיעה בשנים האחרונות. שנים ארוכות מדי שבהן חשבתי שאחרים מדברים בלחש, בקושי טורחים להניע את שפתותיהם, התלוננתי על מגישי החדשות שהם בולעים את המילים (דרך אגב, הם באמת בולעים את המילים!), הגברתי את הווליום והפרעתי לסביבתי.
אנשי המקצוע קוראים לחוויות האלה "מאמץ שמיעתי" וכך באמת זה היה. מאמץ. לשבת סביב שולחן עם חברים ולהתאמץ לשמוע ולהבין. לא להישאר בעלטה, לא לפספס שוב את הבדיחה, לא להיות היחידה שהבינה את ההפך, כי פספסת את מילת המפתח. כשאנחנו מתמודדים עם בעיית שמיעה, בין שמודעים אליה או לאו, אנו מוצאים את עצמנו דרוכים יותר, חייבים להתרכז יותר כדי לשמוע לאורך כל שעות הערות, וזה מעייף. וכשאנחנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה על שמיעה, מה הפלא שהזיכרון נפגע? פלא שאנחנו תשושים יותר?עצבניים יותר? פלא שמחקרים שנערכו בארה"ב בשנים האחרונות הוכיחו קשר בין אובדן שמיעה לבעיות בזוגיות? (אצלי זאת הייתה יכולה להיות קטסטרופה כי בן זוגי מדבר בקול נמוך במיוחד).
ואם זה לא מספיק, באופן טבעי אותו מאמץ מחמיר וגם מתחיל לגבות מחיר בבריאות הגוף שלנו. מחקרים אחרונים (תחום חקר השמיעה עושה קפיצה גדולה וחשובה בעשורים האחרונים) הוכיחו את הקשר בין לקות שמיעה לסכנות כמו דיכאון, דמנציה, ניוון מוחי וקשיים נפשיים עקב בידוד חברתי.
ולמרות כל המידע הזה, למרות המחקרים, למרות התוצאות המד-הי-מות שיש למכשירי השמיעה כיום, למרות כל אלו, רק חמישית מהאוכלוסייה שנחשבת לקוית שמיעה משתמשת בעזרי שמיעה. הסיבה, לצערי, ידועה ומשום מה עדיין קיימת: מבוכה. בושה.
גם כיום, בשנת 2018, אנשים מבוגרים חוששים מתדמית ה"זקן" שתדבק בהם אם יעזו להרכיב מכשיר שמיעה. משקפיים? אין בעיה. זה מחכים, אופנתי, אפילו אינטליגנטי. אבל עזר שמיעה? רחמנא ליצלן, יחשבו שאני זקן, וזה מניסיוני אחד הפחדים הגדולים של האוכלוסייה הבוגרת. רוב המבוגרים מתכחשים בתחילה לעובדה שהם חווים ירידה בשמיעה, למרות שהחל מגיל 40 השמיעה שלנו נמצאת במגמת ירידה.
כאשת מקצוע ובעיקר כבעלת ניסיון, חשוב לי להעיד על עצמי שמאז שהתחלתי להרכיב עזרי שמיעה של Phonak (המשווקים בסניפי רשת שטיינר וסוכנים מורשים), חיי השתפרו באופן דרמטי. נכון שזה לא פשוט כמו להרכיב או לקנות משקפיים: לפעמים מתגברים דווקא רעשי רקע מיותרים; אזרי השמיעה בדרך כלל זעירים וקל לאבד אותם (אויה...!); ועדיין במקום להסתגר, במקום להיות זה שצריך לצעוק לו באוזן או להגיד לו כל דבר כמה פעמים, מוטב להתגבר על המחסום וליהנות מיחסים אישיים תקינים.
>> הפרעות שמיעה: מה קורה כששומעים יותר מדי?
>> הבטן מתנפחת אחרי האוכל? תנסו את הדבר הבא
>> 5 מזונות אנטי אייג'ינג שאתם חייבים להוסיף לתפריט
ואם לא אכפת לכם מעצמכם – עשו זאת למען אהוביכם. כשאתם שומעים באיכות טובה, אתם עוזרים לבני משפחתכם וחבריכם לתקשר איתכם. אובדן שמיעה שלא מטופל פוגע לראש ובראשונה באנשים הקרובים אליכם ביותר. אל תיתנו לירידה בשמיעה להפריע ליכולת ליהנות ממה שיש לחיים להציע, ובמיוחד כאשר קיימים פתרונות כל כך טובים בשוק, שהולכים ומשתכללים משנה לשנה.