החדשות הרעות שמגיחות מכל פינה מאז פרוץ אירועי הזוועה ב-7 באוקטובר, לא מותירות עין יבשה בישראל. בין כל הסיפורים על החטופים, ההרוגים והחיילים שממשיכים להיפגע בקרבות העזים, יש נקודות אור. אחת מהן היא תמר לביא, שבימים אלה ממש בזמן שבעלה, אריאל, משמש כסגן מ"פ בפלוגת רפואה שממוקמת בקו האויב, היא מאושפזת בבילינסון אחרי שהחליטה לתרום אחת מכליותיה לאישה שלא הכירה. לבני הזוג יש 4 ילדים, שלדברי תמר, זוכים לטיפול מסור של הסבתא וקרובי המשפחה, החברים והשכנים.
בראיון ל-mako בריאות תמר מספרת שעד לרגע האחרון, לא הייתה בטוחה שהתרומה שתוכננה להתקיים ב-10 באקטובר – אכן תתקיים בזמן. בעלה משרת במילואים מסביב לשעון, ובאופן טבעי, הייתה זקוקה לו לצדה בזמן שהיא עוברת תהליך רפואי כזה מורכב. למרות הכל, ההשתלה עברה בהצלחה וכעת היא מתאוששת. לאחרונה גם זכתה לביקור מפתיע של שני אחיה - נתי קמב"ץ בפיקוד העורף ויקי מ"פ בצנחנים.
מאיפה תעצומות הנפש?
"אני מודה שזה היה מורכב ועד הרגע האחרון לא ידעתי אם אכן אצליח לעמוד במשימה ולעבור את הניתוח בזמן, אבל אני שואבת הרבה כוחות מהסביבה. בעלי היקר, באחד ה'אפטרים' שבהם יצא הביתה, אמר לי – 'פשוט לכי על זה. אני איתך, נסתדר, זה חשוב'. חשבתי לעצמי שאם הוא נמצא בימים כאלה מטורפים שבהם הוא נותן את הנשמה שלו כדי להציל חיים בשטח, ועדיין מצליח לעודד אותי לתרום להצלתם גם בחיים האזרחיים – אז גם אני יכולה ובאמת נסתדר. גם המפקד והחיילים שלו גיבו אותו באהבה כשהוא יצא הבייתה להיות לצדי והוא קיבל מהם את כל התמיכה – זה לא מובן מאליו".
איך בכלל נולד הרעיון לתרום כליה?
"כשהייתי בשירות לאומי, פעלתי במחלקת דיאליזה ילדים, ונחשפתי לסבל שהם עוברים. כבר אז היה לי ברור שאני מעוניינת לתרום ופניתי לגבי רביבו מעמותת 'תורמים חיים' כדי להתחיל את התהליך. בהתחלה נפסלתי כי אמרו לי שאני צריכה לסיים עם הלידות. אבל זה היה לי כל הזמן בראש ולשמחתי בסוף הלכתי על זה. בגדול, חרטנו על דגל המשפחה תמיד לנסות לעזור ולתרום. גם אחותי תרמה כליה ואנחנו תמיד אומרים לילדים ולכולם לעזור למי שאפשר – זה לא חייב להיות דבר גדול. מספיק להרים טלפון, לתרום עוגה לחייל, פשוט לנסות לחשוב על איך לעזור לאחרים, בייחוד בתקופה שבה כל כך קשה לכולנו".
ואיך את מרגישה עכשיו?
"היו כמה ימים מאוד קשוחים. אבל אריאל היה איתי עד שבת וזה באמת חסד גדול. בראשון בבוקר כשהוא חזר זה היה קשה, כי יש כאבים, אני חלשה וצריך עזרה. אבל לשמחתי כל כך הרבה אנשים קרובים עוזרים לי עכשיו. האחים שלי הגיעו לבקר – אנחנו 5 אחים, כולם מגויסים לצבא, ובכל זאת מצאו את זמן כדי להגיע ולעודד; יש לי שכנים טובים שמציעים עזרה כולל כביסות ובישולים ואמא מדהימה שעוזרת מסביב לשעון".
"מרגע ששמענו על כך שנמצא תורם חזרנו לנשום ולחייך"
מי שקיבלה את תרומת הכליה היא מירב, בת 43, שסבלה ממחלה גנטית שפגעה לה גם בכליה וגם בראייתה. יניב אורגד, אחיה, אומר כי "אין ספק שהמעשה הטוב ואמיץ שלקחה על עצמה תמר הציל את החיים של מירב. בדיוק כשמך - תם המר של מירב והיא קיבלה חיים חדשים בזכותך. מרגע ששמענו על כך שנמצא תורם חזרנו לנשום ולחייך. בתקופה קשה זו שבה עם ישראל נמצא אין ספק שמעשה כזה אצילי ואנושי כמו שעשתה תמר, הוא דוגמה ומופת והשראה לכל אלו שרוצים לתרום ולהציל חיים".
"זו זכות גדולה עבורי להציל חיים", אומרת תמר לסיום. "אני חושבת שאם כולנו נתרום משהו, נזכה לאדוות קטנות שיפיצו פה אור בימים מלאי חושך".