כדי להבין מהו אפקט פלסבו צריך להבין קודם מהו פלסבו. בהגדרה הכי קצרה, זה כל דבר שעשוי להיראות כמו טיפול רפואי - זריקה, גלולה, תרופה אחרת או ניתוח - אבל הוא למעשה מזויף ואין בו חומר פעיל שמשפיע על הבריאות. לרוב משתמשים בפלסבו בניסויים ומחקרים על מנת להבין את ההשפעה של תרופות חדשות, כלומר להפריד בין ההשפעה הפסיכולוגית של התחושה "עכשיו ארגיש יותר טוב" וההשפעה בפועל של התרופה.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
בניסויים הללו, התרופה האמיתית והפלסבו ניתנים באופן כזה שהרופאים והחולים לא יודעים מי לקח את התרופה ומי את הפלסבו. בסוף הניסוי נערכת השוואה בין שתי הקבוצות. אם אלה שלקחו את התרופה דיווחו על שיפור משמעותי יותר מאלה שקיבלו פלסבו, ניתן ללמוד מכך שהתרופה עובדת בנפרד מההשפעות הפסיכולוגיות בעצם נטילתה. אלא שבשנים האחרונות מצביעים יותר ויותר מחקרים על כך שגם הפלסבו עושה לנו משהו – ולא רק בתחום הפסיכולוגי.
אפקט הפלסבו בעלייה
במחקר שבדק את השפעות הפלסבו על כאב, שנערך בשנת 1994 ופורסם במגזין JAMA, נמצא כי קיימת השפעה לפלסבו לאחר כל טיפול, כולל ניתוח, כבהינתן שגם המטפל וגם המטופל מאמינים ביעילותו.
כשחוקרים במחקרים שונים בחנו מקרוב את הניסויים הקליניים של תרופות למניעת כאב, הם מצאו כי 27% מהחולים (הנתונים מ-1996) דיווחו על ירידה בכאב כתוצאה מהתרופה החדשה בהשוואה לחולים שקיבלו פלסבו. בשנת 2013, היתרון של התרופה כבר ירד ל-9%. ג'פרי מוגיל, חוקר כאב באוניברסיטת מק'גיל, סבור שהדבר אינו מעיד בהכרח על כך שהתרופות הפכו להיות פחות יעילות –אלא שתגובת הפלסבו הולכת וגדלה עם הזמן, בעיקר בארה"ב.
מתברר שאפקט זה לא קיים רק במחקרים שנעשו על רפואת כאב, אלא גם במחקרים על תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי-פסיכוטיות.
אפקט הפלסבו הוא אחת התופעות המעניינות במדע, כי הוא החוליה שמקשרת בין הביולוגיה והפסיכולוגיה. מדענים שחוקרים את השפעתו גילו למשל שכדורי סוכר יכולים להיות מועילים במקרים מסוימים, ומניחים שזו אחת הסיבות לכך שטיפולים אלטרנטיביים כמו דיקור ורייקי יכולים לעזור לאנשים מסוימים. ואם מגיעים למצב שבו קשה להפריד בין תרופה לבין אפקט הפלסבו, זה אומר שאפשר גם להשתמש במינונים יותר קטנים של תרופות למניעת כאב.
הכל מתחיל באמונה
לפני כשנתיים הופץ הסרט הדוקומנטרי "כוח הפלסבו", שסקר את הדרכים שבהן הפלסבו יכול לחולל שינויים מופלאים בגוף האדם. רופאים שמטפלים בכאבי גב העידו כי הזריקו את החומר לחוליה הלא נכונה, ועדיין המטופל דיווח על שיפור במצבו. קשישה שסבלה מכאבים עזים בגב והייתה מוגבלת בתנועותיה קיבלה פלסבו, וחזרה מיד לשגרת חייה הפעילים. הפלסבו נחקר גם בקרב חולי טרשת נפוצה, חולי סכרת וחולי פרקינסון. אצל כולם היה שיפור משמעותי בסימפטומים, הם הגיבו היטב לפלסבו ודיווחו על הטבה. ההיסטוריה הרפואית רצופה במקרים שבהם רופאים, מטפלים והילרים שונים הונו את החולים והעניקו להם טיפולי דמה, אך הפציינטים שלהם עדיין יצאו מרוצים.
טד קפצ'וק מאוניברסיטת הרווארד נחשב לאחד המומחים המובילים בעולם לפלסבו. באחד מראיונותיו האחרונים אמר שהמחקר של אפקט הפלסבו הוא על "מציאת החלק שממנו מתעלמים ברפואה, אותו חלק מופשט שאנחנו שוכחים לעתים קרובות כשמסתמכים על תרופות וטיפולים רפואיים".
כשאנשים חולים הולכים לרופא, הסימפטומים שלהם באותו זמן הם לרוב די קשים. אבל כחלק מהמהלך הטבעי של המחלה, הסימפטומים דועכים גם ללא התערבות. במחקרים קליניים על דיכאון, לדוגמה, חוקרים מצאו כי מצבם של כשליש מהחולים השתפר ללא תרופות או פלסבו. במילים אחרות, יש אמת בקלישאה שהזמן מרפא הכול.
עוד ב-mako בריאות:
>> ירדתם במשקל לאחרונה? אתם חייבים לקרוא את זה
>> הפעולה היומיומית הזו עלולה להרוג אתכם
>> הטיפים האלה יעזרו לשינה שלכם לחזור לשגרה
ויש גם הטיות. כשאדם נמצא בטיפול הוא מצפה שמצבו ישתפר, לכן הוא ישים לב לסימנים של שיפור במצבו ויתעלם מסימנים של החמרה. התגובה שקשורה בפלסבו היא תגובה שנלמדת דרך סיבה ותוצאה: כשאנו לוקחים תרופה פעילה, לעתים קרובות אנו מרגישים טוב יותר. התגובה הזו נשמרת בזיכרון, ובכל פעם שאנו לוקחים תרופה, נוצר אותו אפקט שמקורו בזיכרון.
מחקרים מראים שחולים לאחר ניתוח שמקבלים משככי כאבים במשאבה מוסתרת זקוקים למנה כפולה של תרופה כדי לקבל אפקט זהה לזה שחווים חולים שמקבלים את משכך הכאבים בזריקה. כלומר, המודעות לכך שהחולה קיבל תרופה מקלה על הכאב שלו. בניתוחי דמה אפקט הפלסבו אפילו חזק יותר מאשר תרופות: בסקירה של ניתוחים מ-2014, שבהם רופאים ביצעו מספר חתכים אך לא שינו דבר, נמצא כי הניתוחים המזויפים הובילו לשיפור ב-75% מהמקרים. גם בניתוחים שנעשו על מנת להקל על כאב, מחקר מטא לא מצא הבדל בתוצאות בין הניתוחים האמיתיים לבין הזיופים.
התנייה היא חלק מהריפוי
אפקט הפלסבו לא מתחיל ומסתיים בהקלה על כאב. במחקר שנערך בשנת 2012, המשתתפים קיבלו משקה מתוק יחד עם גלולה המכילה תרופה מדכאת חיסון למשך כמה ימים. מבלי שידעו, התרופה הוחלפה עם פלסבו באחד מימי הניסוי, אך גופם עדיין הראה ירידה בתגובה החיסונית. כלומר, הגוף שלהם למד לקשר את המשקה המתוק עם ירידה בייצור של אינטרלוקין - חלבון מפתח במערכות החיסון שלנו שמיוצר בתאים מחוץ למוח. זוהי למעשה התנייה, בדיוק כמו ניסוי הכלבים המפורסם של פבלוב, שהכלבים שלו למדו לקשר את הצליל של פעמון עם אוכל: המוח שלנו לומד לקשר כדור עם הקלה ולהתחיל לייצר את הכימיקלים במוח כדי להתחיל את ההקלה.
גם ליחסים הבינאישיים יש השפעה על ריפוי. בניסוי שנערך בשנת 2000 על טיפול באקופונקטורה התגלה שגורמים כמו חום, אמפתיה מצד המטפל ומשך האינטראקציה עשויים להשפיע באופן משמעותי על התוצאות הקליניות.
כוחו של הפלסבו גדול במיוחד בהשפעה על סימפטומים השוכנים בגבול שבין הפיזי לפסיכולוגי. מחקר מטא מ-2010 בדק 202 ניסויים תרופתיים שבהם קבוצת פלסבו הושוותה לחולים שלא קיבלו פלסבו או תרופה פעילה; נמצא כי הפלסבו השפיע על כאבים, בחילה, אסתמה, פוביות, דמנציה, דיכאון, השמנה, יתר לחץ דם, נדודי שינה וחרדה.
"בכל המחלות הניתנות למדידה אובייקטיבית, כמו סרטן, ואפילו במחלת לב, יש מרכיבים שאינם ניתנים למדידה אובייקטיבית", אומר עורך המחקר והסביר שהפלסבו יכול רק לעזור לסימפטומים שיכולים להיות מווסתים על ידי המוח. לדבריו, לא ניתן לדוגמה להרוג תאים סרטניים על ידי פעילות המוח בלבד.
אם כבר מדברים, אז ב-15 השנים האחרונות החלו מדעני המוח לחשוף את המנגנונים העצביים הבסיסיים שיוצרים את תגובת הפלסבו. החוקרים גילו כי הפלסבו גורם לשחרור של אופיואידים ואנדורפינים אחרים (כימיקלים שמפחיתים כאב) במוח. תרופות המבטלות את ההשפעות של אופיואידים - כמו נלוקסון - מנטרלות גם את אפקט הפלסבו, מה שרומז כי הפלסבו מנהל את אזור הכאב במוח. ואכן, אותו אזור אפור במוח לניהול כאב מראה פעילות מוגברת תחת פלסבו. אזורים בחוט השדרה המגיבים לכאב הראו ירידה בפעילות תחת פלסבו, דבר המצביע על כך שתחושת הכאב או התפיסה שלנו לגביו נפגעת תחת השפעת פלסבו.
אנחנו רחוקים מהבנה שלמה של אפקט הפלסבו, בעיקר משום שהחוקרים עדיין לא מבינים איך המוח מעבד כאב. אזורים רבים במוח המעורבים בתגובה לפלסבו קשורים לרגשות. לכן לא ברור עדיין אם הפלסבו הוא בעצם צמצום תחושת הכאב שלנו - או רק הפרשנות שלנו על זה.