בכיתה, בחדר הישיבות, או על מגרש הכדורגל – בכל מקום שבו מתאספים אנשים, בעיקר אם מדובר בגברים, סביר להניח שאחד מהם יתבלט כזכר האלפא, "מנהיג הלהקה". הביטוי זכר אלפא משמש לתיאור גברים בטוחים בעצמם, אסרטיביים, ולעתים קרובות גם קולניים ותוקפניים. גברים חזקים פיזית, מובילים ומשפיעים, כאלו ש"נשים רוצות להיות איתם וגברים רוצים להיות כמוהם" כפי שנאמר על ג'יימס בונד, אחד מזכרי האלפא המובהקים ביותר של עולם הקולנוע. מאיפה הגיע הביטוי הזה, והאם הוא אכן משקף מצב אמיתי בקבוצות של בעלי חיים או של בני אדם? במילים אחרות, מיהו זכר האלפא, אם הוא בכלל קיים?
המושג שימש במקור לתיאור מנהיג של להקת זאבים, ונטבע לראשונה על ידי החוקר רודולף שנקל (Schenkel)במאמר מ-1947. שנקל מתאר את הלהקה כחברה היררכית ביותר שאותה מובילים זכר אלפא ונקבת אלפא, הדואגים לדכא כל סימן לתחרות מצד הזאבים הנחותים יותר.
במשך כ-20 שנה נשאר המושג נחלתם של חוקרי התנהגות בעלי חיים, אך ב-1970 הוא פרץ לתודעת הציבור הרחב עם פרסום הספר הזאב: אקולוגיה והתנהגות של מין בסכנת הכחדה של החוקר דיוויד מיץ' (Mech). בספר, שהפך לרב מכר ונמכר עד היום, חזר מיץ' על קביעתו של שנקל בדבר זאב האלפא שמשליט את מרותו על שאר הלהקה. הביטוי נכנס לשפה האנגלית, ומשם התפשט לשפות אחרות. עכשיו איש כבר לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולהעלים מהתרבות את הרעיון של זכר אלפא – אפילו לא מיץ' עצמו. והוא ניסה.
כמה שנים לאחר פרסום הספר הבין מיץ' שטעה. המחקר המקורי שערך שנקל היה על זאבים בגני חיות, ומחקרים מאוחרים יותר על זאבים החיים בטבע הראו שרובם לא חיים בלהקות היררכיות הכוללות כמה זאבים בוגרים, עם זכר אלפא השולט על הזאבים הנחותים ממנו. במקום זאת, היחידה הבסיסית של הזאבים היא משפחה: נקבה וזכר עם גוריהם. אותו זוג אכן מוביל את החבורה ואפשר לומר שהוא מנהיג אותה, אבל לא מפני שהם ניצחו בתחרות כלשהי או הפגינו דומיננטיות: הם פשוט הורים הדואגים לצאצאיהם.
ב-1999 פרסם מיץ' מאמר שהוא מתאר בו את מערכת היחסים בלהקה-משפחה של זאבים. הוא דחה במפורש את הרעיון לפיו זאבים מתחלקים ל"אלפא" ו"בטא" על סמך תכונותיהם הפיזיות והמנטליות, ורק זכרי האלפא זוכים להתרבות. במקום זאת הוא טען שבטבע רוב הזאבים מוצאים בת זוג ומעמידים צאצאים, וכשהם עושים זאת הם הופכים אוטומטית למנהיגים בלהקה הקטנה שלהם. "הרעיון שזאב האלפא שולט על קבוצה של פרטים בני גילו הוא מטעה במיוחד" כתב במאמר.
חזק ביחסים
זה לא אומר שבין זאבים, או בין בעלי חיים אחרים, לעולם אין תחרות ואין פרטים חזקים או דומיננטיים יותר מאחרים. גם בתוך המשפחה, זאבים עשויים להתנהג בצורה תוקפנית ודומיננטית. אלא שיחסי הדומיננטיות מסובכים הרבה יותר מ"זכר האלפא שולט" ואף משתנים מיום ליום וממצב אחד למשנהו, אפילו אצל מינים שכן חיים בקבוצות המונות כמה וכמה בעלי חיים בוגרים. במקרים רבים, לדוגמה, פרט שמעמדו נמוך עדיין יכול להגן על טרף שצד ולמנוע מפרט דומיננטי יותר לקחת אותו. זאת משום שבחלק מחברות בעלי החיים "זכות הקניין" על מזון שהשגת בעצמך חזקה יותר מזכויות היתר של המעמד הגבוה. אפילו ההנחה שזכר האלפא זוכה בכל הנקבות והוא אביהם של רוב, אם לא כל, הצאצאים בלהקה אינה תמיד נכונה.
אז זכר האלפא אינו השליט המוחלט כפי שחשבנו בעבר, אך יש בעלי חיים שאצלם בכל זאת יש "מנהיג" שנהנה מזכויות יתר מסוימות. כאלו הם למשל השימפנזים, בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר יחד עם הבונובו. אלא שגם אצלם, מתברר, זכר האלפא הוא לא תמיד מה שחשבנו.
מה מאפיין את זכר האלפא? התשובה האינטואיטיבית היא שהוא הזכר החזק ביותר, הגדול ביותר והתוקפני ביותר, זה שיכול לנצח בקרב את כל האחרים. התשובה של חוקרי השימפנזים, לעומת זאת, כוללת תכונות אחרות, ביניהן דאגה לאחרים והיכולת לגייס תמיכה וליישב מחלוקות בצורה אובייקטיבית.
"גם הזכר הקטן ביותר, אם יש לו את החברים הנכונים והוא שומר שיהיו מרוצים, או יש לו תמיכה מהנקבות, יכול להיות זכר אלפא" הסביר פרנס דה-ואל (de waal), חוקר של שימפנזים וקופי אדם אחרים. חלק מתפקידו של המנהיג הוא להפיג את המתחים בתוך הקבוצה, להפריד בין פרטים שרבים זה עם זה ולהרגיע את הרוחות. אם הוא לא מבצע את תפקידו כראוי וחברי הקבוצה ירגישו שהוא מעדיף לעזור לחבריו ואינו אובייקטיבי, הוא לא יחזיק מעמד זמן רב.
מחקרים על שימפנזים בטנזניה הראו שאמנם לא תמיד הזכר הגדול והחזק ביותר הוא שזוכה בבכורה. חלק מזכרי האלפא אכן הגיעו למעמדם בעזרת כוח הזרוע: הם תקפו זכרים אחרים או הראו את כוחם במפגני ראווה, גוררים אחריהם ענפים כבדים ומכים בגזעי עצים. אבל היו גם זכרים קטנים יותר שהפכו לדומיננטיים. אלו, גילו החוקרים, הצטיינו במיוחד בגרומינג (grooming) – ניקוי הפרווה שהוא חלק חשוב מהיחסים החברתיים אצל קופים וקופי אדם. נראה שעל ידי גרומינג של חברי הקבוצה האחרים הם גייסו את תמיכתם, וכך זכו במעמד הגבוה מבלי שיצטרכו להפגין כוח פיזי יוצא דופן. באופן כללי, אצל השימפנזים יצירת קשרים טובים ומתן יחס הוגן הם דרך יעילה יותר להפוך לזכר אלפא מאשר התנהגות בריונית. "אין צורך להעליב את השימפנזים בכך שנקרא לבריון זכר אלפא", אמר דה-ואל.
עוד ב-mako בריאות:
>> הקפואים שאתם חייבים להעיף מהמקפיא, ומהר
>> חוקרים מצאו דבר אחד במשותף לנשים מקועקעות
>> הפעולה היומיומית הזאת גורמת לנשירת שיער
גבר-גבר
ומה אצלנו, בני האדם? האם יש אמת בהנחה שגברים בעלי מאפיינים של "זכר אלפא" מצליחים יותר, בעבודה או בקרב בנות המין השני? ומה בדיוק כוללים המאפיינים האלו?
מחקר אמריקאי שבו בחנו ילדים בכיתות ה' עד י' הראה שממש כמו אצל השימפנזים, הילדים השיגו מעמד חברתי גבוה גם בדרכים אלימות, אבל גם דרך התנהגות חברתית ויצירת קשרים. מחקרים אחרים בדקו העדפות של נשים, וגילו כי על אף שיש תכונות המזוהות עם זכרי אלפא ואכן נחשבות כמושכות – בעיקר אסרטיביות ובטחון עצמי – מעט מאוד נשים טוענות שדומיננטיות עצמה היא תכונה מושכת. בנוסף, אין הרבה נשים שרוצות שהגבר שלהן יהיה תוקפן, אחת התכונות העיקריות של "זכר אלפא".
בין התכונות שכן מושכות נשים היו גם כאלו שלרוב מאפיינות "זכרי בטא", כלומר כאלו שאינם אלפא לפי התיאור הקלאסי, כמו רגישות וטוב לב. גברים שלקחו את הטוב משני העולמות והציגו שילוב של אסרטיביות עם טוב לב זכו בציונים הגבוהים ביותר. הפסיכולוג סקוט קאופמן (Kaufman) סיכם זאת באומרו שנשים, לרוב, מחפשות גבר בעל מעמד (prestige), שזוכה לכבוד בחברה בה הוא נמצא, אבל לאו דווקא "זכר אלפא" דומיננטי שיהיה תוקפני ומאיים. כמובן, צריך גם לזכור שנשים שונות מעדיפות גברים שונים, ונמשכות לתכונות אופי שונות.
אז האם צריך להיפטר אחת ולתמיד מהביטוי "זכר אלפא"? לא בהכרח. בחקר התנהגות בעלי חיים בהחלט יש לו מקום, כל עוד איננו נצמדים יותר מדי למשמעות המקורית שלו, שזיהתה "אלפא" עם "בריון". אצל בני האדם הנושא מסובך עוד יותר. אנו חיים בחברה פתוחה יותר, שבה כל אדם חבר בכמה קבוצות חברתיות - עבודה, משפחה, חברים - ולא במסגרת היררכית אחת, ותכונות שיקנו לך הערכה וכבוד במקום אחד לא בהכרח יהיו מקובלות באחר. בכל מקרה, המחקרים אינם ממליצים על אימוץ כולל של התכונות שמזוהות לרוב עם גבר שהוא "זכר אלפא". נראה שהדרך אל עמדת המנהיג, ואל לב הנשים, לא מחייבת כוח פיזי או תוקפנות. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את הזאבים והשימפנזים.