הנה תקציר האירועים בבית החולים הדסה עין כרם כפי שהח"מ רואה אותם: הנהלת הדסה החליטה השנה, ללא התייעצות עם מנהל המחלקה וצוותו, לנתק את מערך השתלות מח עצם - חלק אינטגרלי וחשוב מהטיפול בילדים חולי סרטן - מהמחלקה להמטולוגיה ילדים אל מחלקת המבוגרים. זאת, ככל הנראה, על מנת להגדיל משמעותית את מספר מטופלי תיירות המרפא מהרשות הפלסטינית ומחבר העמים. לאחר שצוות המחלקה הבין כי מנוי וגמור עם ההנהלה לבצע את המהלך הזה, ולאחר שנתקלו במענה מזלזל לדרישותיהם, החליטו הרופאים כאיש אחד כי בתנאים כאלה לא ניתן להמשיך לתת טיפול לילדים החולים והם פתחו במהלך להעתקת המחלקה לבית החולים שערי צדק.
לאחר פתיחת המהלך נמשכו ניסיונות המו"מ, אולם המנכ"ל הבהיר כי מערך ההשתלות ייצא מתחום האחריות הרפואית של המחלקה. שר הבריאות מצדו הטיל וטו על פתיחת המחלקה בשערי צדק, על מנת לא להותיר לרופאים ברירה אלא להסכים לתכתיבים.
לאור כל הנ"ל החליטו כל הרופאים במחלקה להתפטר, מתוך מחשבה שבתנאים מקצועיים ואנושיים כאלה לא ניתן להמשיך לטפל בילדים. מתוך דאגה עמוקה למטופליהם, הרופאים נתנו זמן של שלושה חודשים, אולם הנהלת הדסה הייתה משוכנעת שתצליח למצוא להם מחליפים או לפתותם להישאר. משאזל הזמן, השבוע פנתה הנהלת הדסה לבית הדין לעבודה להגיש צווי מניעה כנגד ארבעה מתוך תשעת הרופאים המתפטרים.
עד כאן מה שהיה, והנה מה שיהיה: שופטי בית הדין לעבודה בירושלים יידרשו השבוע להכריע בין זכותם של חבריי הרופאים מהמחלקה לאונקולוגיה ילדים מבית החולים הדסה לחופש בחירה תעסוקתי, לבין מחויבותם המוסרית להמשך טיפול במטופליהם - במיוחד בהינתן שמדובר בילדים חולי סרטן. אבל האמנם זו ההכרעה?
כמי שהיה רופא במחלקה המדוברת עד לפני כשנתיים, ואף נשלח מטעמה להתמחות בארה"ב בהשתלות מח עצם, אני ניצב הלום מול חורבנו של ביתי המקצועי, מקום שהיווה מופת של מסירות, מקצועיות ואנושיות בטיפול בילדים ובמשפחות שנחתה עליהן אחת מהצרות הארורות בעולם. אני הלום גם מהניסיון הנואל לצייר את רופאי המחלקה כבריונים בתחפושת.
ברור להורים מי צודק בסיפור הזה
כמתמחה לפני כמעט עשור נחשפתי לסגנונות שונים של רפואה ושל רופאים, וכשהגעתי למחלקה של פרופסור מיקי ויינטראוב היה לי ברור - ככה אני רוצה להיות ופה אני בוחר להשקיע את חיי. אם כך, כיצד באמת ייתכן שחבריי בוחרים ככה "לנטוש" את משמרתם, להשליך את מפעל חייהם מנגד ולצאת למדבר מקצועי ללא עתיד ברור לעין? כיצד ייתכן שצוות רפואי שלם, ללא יוצא דופן, מחליט לומר "עד כאן" וללכת? ואולי השאלה הגדולה מכולן - כיצד ייתכן שעשרות הורים המטופלים במחלקה, במקום לבוא בביקורת נוקבת אל רופאים אלה על נטישת משמרתם, מביעים בהם תמיכה פומבית ומצטרפים למאבקם?
התשובה האחת לכל השאלות הנ"ל היא שההכרעה האמיתית הניצבת בפני שופטי ירושלים השבוע הינה בין כניעה לרודנות של אנשי הכוח במערכת, לבין היכולת של אנשי מוסר וצדק לומר "עד כאן".
לא לחינם ברור להורים מי הצודק בסיפור הזה. הקשיבו להם; הם נמצאים שם יום יום והם גם אלו שישלמו את המחיר. תשאלו כל מי שנחשף בחייו לפרופסור ויינטראוב מי האיש ואיזה מגדלור מוסרי ומקצועי הוא הקים בהדסה. היכנסו לקבוצת הפייסבוק "החברים של מיקי" ותראו מה כתוב שם. כל מילה נוספת מיותרת.
שר הבריאות בוחר לא לאפשר פתיחת מחלקה נוספת בשערי צדק, למרות שבמטרופולין תל אביב קיימות שלוש מחלקות במרחק של פחות מ-20 דקות נסיעה. משכשלו גם ניסיונות האיום על כך שלא יתאפשר לשום בית חולים בארץ לקלוט את הרופאים המתפטרים, הנהלת הדסה מבקשת מבית המשפט להכריח חלק מהרופאים להמשיך לעבוד בהדסה למרות ההתרעה הארוכה שנתנו.
בעזות מצח מקבלת הנהלת הדסה את התפטרותם של המנהלים, אך דורשת מבית המשפט להכריח את שאר הרופאים הבכירים שחונכו וגודלו על ידי פרופסור ויינטראוב להישאר לעבוד תחת הנהלה אופורטוניסטית, וזאת רק לאחר שלא נמצאו אונקולוגים נוספים שהתפתו להצעות שהוצעו להם בהדסה מאז תחילת המשבר.
אגב, זו לא פעם ראשונה שהשר ליצמן מתנגש עם פרופסור ויינטראוב, וגם אז עמדה על הפרק טובת החולה מול שיקולים פוליטיים. בשנת 2009, בהיותי מתמחה צעיר במחלקה, חזיתי בעיניי כיצד פרופ' ויינטראוב מציל את חייו של הילד מפרשת "האם המרעיבה" בזכות עירוב המשטרה והרחקת האם מהילד, תוך חשיפה עצמית להטרדות ולגינויים מצד האוכלוסייה החרדית. במקום להביע בו תמיכה פומבית, ליצמן – אז סגן שר הבריאות - בחר לבקר פומבית את הצעדים שננקטו ואף הציע להקים ועדת בדיקה להתנהלות בית החולים, על מנת להצטייר טוב ברחוב החרדי.
שופטי ירושלים, ההכרעה העומדת לפתחכם הינה בין כניעה לריב ומדון, שררה וכוח, לבין רפואה המושתת על אדני טיפול יומיומי מסור בחולים. לא ייתכן שרופאים לא יוכלו לומר "עד כאן" וללכת הביתה. במקום מתוקן, רופאי המחלקה היו מקבלים את פרס יקירי ירושלים במקום להיאלץ להתייצב בתיאטרון האבסורד בהפקתם של הדסה ומשרד הבריאות.
כשיצאתי מהארץ לפני כשנתיים על מנת להתמחות בהשתלות מח עצם בילדים, נהניתי לדמיין את חזרתי אל המקום והאנשים המיוחדים האלה, מביא איתי כמטען את כל מה שלמדתי על מנת לטפל בילדי העיר האהובה עליי. באופן אישי, אני מאושר על כך שמצאתי בית חולים אחר שיאפשר לי ליישם את כל מה שלמדתי, ולהמשיך לשרת את ילדי מדינת ישראל מאזור המרכז. כאזרח וכרופא אני נחרד מרמיסת הגינותם וכבודם של חבריי הרופאים - מהיקרים באדם.
ד"ר אסף יניר היה רופא במחלקה המדוברת ונשלח על ידי הנהלת הדסה הקודמת להתמחות בארה"ב בהשתלות מח עצם בילדים., הוא יחזור בקיץ הקרוב לשרת את ילדי מדינת ישראל בבית חולים אחר.
תגובות
הנהלת בית החולים הדסה עין כרם ביקשה להגיב לדברים במועד מאוחר יותר, ואנחנו נפרסם את הדברים במלואם.
תגובת משרד הבריאות: משבר הדסה נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. שר הבריאות מנהל את המשבר באופן אישי וצמוד יחד עם מנכ"ל המשרד וההנהלה הבכירה ונמצאים בקשר עם בית החולים, ההורים וכל הגורמים על מנת להעניק לילדים החולים את הטיפול הטוב ביותר.
לדברי שר הבריאות יעקב ליצמן, הדבר היחיד שיש לעסוק בו הוא בריאות הילדים החולים והמשך טיפול בהם במקצועיות ובאחריות. השר התחייב כי הילדים ימשיכו לקבל את הטיפול הראוי בצורה המיטבית ביותר וקורא להוציא את הילדים מקו העימות. השר מגבה לחלוטין את העמדה המקצועית של בכירי משרד הבריאות שקבעו שאין מקום להקמת מחלקה נוספת וקורא לרופאים המתפטרים להיכנס להליך גישור מיידי במטרה לפתור את הסכסוך המתמשך.
בנוסף, שר הבריאות מגנה נטישת חולים ואומר שמדובר בניגוד לשבועת הרופא. השר מחזק את ההורים היקרים שאינם נסחפים לקמפיין המציג ילדים חולים ככלי משחק ציני ופסול לצרכי מו״מ, ופועל בכל דרך למען בריאות הילדים ועתידם.
>> אחות בהלל יפה מתריעה: "50 חולים במחלקה ל-35"