אם מישהו עומד לגזור את גורלכם, אנחנו מקווים בשבילכם שהוא לא רעב, כי אדם רעב עלול להחמיר איתכם. כך מראה מחקר של ד"ר יונתן לבב מאוניברסיטת קולומביה, שבחן החלטות שקיבלו שמונה שופטים בישראל בעניין הארכת מעצרם של אלפי אסירים. הוא מצא ששופטים רעבים לפני ארוחת הצהריים נוטים יותר להאריך מעצר משופטים שהרגע סיימו לאכול והם שבעים ונינוחים יותר.
אבל זו רק אחת הדרכים שבהן רעב יכול להשפיע על קבלת ההחלטות ועל ההתנהגות שלנו, באופן שאנחנו לא תמיד מודעים לו. לא מעט מחקרים עוסקים בנושא הזה והם הולכים ומצטברים בשנים האחרונות.
מחקר אחר, בקנדה, גילה שאנשים הוציאו כסף רב יותר גם על מוצרים שאינם מזון כאשר היו רעבים. כשנבחנו קבלות של קונים אמיתיים ביציאה מקניון שאינו מוכר מזון ביחס למצב הרעב המדווח שלהם, התברר שהקונים הרעבים יותר הוציאו כקבוצה סכום גבוה ב-64% על מוצרים שאינם מזון לעומת קונים שבעים.
האם רעב משבש דעתם של אנשים? ובכן, לא בדיוק ולא בהכרח. ניסוי שהציב אנשים שאינם נוטים להמר במצב שבו ההימור המסוכן היה המשתלם יותר גילה שרעבים מוכנים להסתכן יותר, ולכן גם מרוויחים יותר במצב הזה. יותר מכך, בשלב מסוים ניתן היה לחשב שההימור הבטוח לא יוביל לעולם לניצחון במשחק, והרעבים זיהו את הדפוס הזה במהירות רבה יותר. זאת בעוד חלק מהשבעים לא זיהו אותו כלל. הרעב לא רק הגביר את הנכונות של הרעבים לקחת סיכון, הוא גם חידד את תשומת הלב או המחשבה שלהם והם קלטו טוב יותר את המצב.
כשחושבים על כך, אין הגיוני מזה: כשאנחנו רעבים אם הגוף מפרש כאיום קיומי, אנחנו נכנסים למצב הישרדותי. במצב כזה אנחנו נעדיף לבצע פעולות שיפיגו את הרעב, גם אם הן מוציאות אותנו מהשגרה הנוחה שלנו והן על חשבון תכנון לטווח רחוק. מחקרים מממלכת החיות יכולים לשפוך אור על ההתנהגויות הללו. אותה תופעה של נטילת סיכונים בעת רעב מופיעה בכמה חיות טרף המתקרבות לטרף מסוכן יותר רק כשהן רעבות, וגם זבובי פירות מתקרבים לפירות עם ריח של פחמן דו-חמצני (המסוכן להם) רק כשהם רעבים.
המחקר בזבובי פירות הוא מעניין במיוחד, משום שהוא הראה שהתגובה לסכנה עוברת בכלל דרך מנגנונים מוחיים שונים לגמרי כשהזבוב רעב וכאשר הוא שבע. כאשר הזבוב שבע, יש לו תגובה כמעט אינסטינקטיבית שתרחיק אותו מהפחמן הדו-חמצני המסוכן. לעומת זאת כשהוא רעב, הוא מפעיל מנגנון מורכב יותר של החלטה מבוססת למידה, כדי לאזן בין הצרכים השונים שלו. אפשר לומר שהזבוב חושב יותר כשהוא רעב. כך אולי גם במקרה של המהמר בן האנוש, שמוחו מחשב טוב יותר את סיכוני ההימור כשהוא רעב.
ומה לגבי הנטייה לקנות יותר בעת רעב? חוקרים מאוניברסיטת ייל גילו שבעת רעב וכשאין בסביבה מזון, נוירונים במוחו של עכבר השולטים בדרך כלל בתיאבון מתחילים לעורר סוג אחר של התנהגויות, הנקראות בשפת חוקרי העכברים "חיפוש מונחה מטרה". כלומר, נראה את העכברים חוזרים שוב ושוב על התנהגויות מסוימות כמו טיפוח עצמי והחבאת חפצים באדמה. החוקרים מוצאים דמיון בין ההתנהגויות הללו לבין התנהגויות רפטטיביות וקומפולסיביות בבני אדם - למשל רחיצת ידיים חוזרת ונשנית, הקפדה מוגזמת ואובססיבית על סדר וניקיון, קנייה ואגירה קומפולסיבית ועוד.
אם בעבר חשבו שההתנהגויות הללו מונעות אך ורק מחרדה ומסיבות שונות הפעולה החזרתית מפחיתה מהחרדה, כיום חוקרים מסוימים חושבים שיש משפחה של פעילויות חזרתיות או קומפולסיביות שאינה מאופיינת בחרדה. המחקר הזה קשר לראשונה (אמנם בבעלי חיים) בין נוירונים של רעב לבין התופעה הזאת. ייתכן שגם אצל בני אדם הפעילות של אותם נוירונים בסביבה שאין בה מזון מובילה להתנהגות של חיפוש, אגירה וחזרתיות. זה יכול להסביר, למשל, מדוע אנורקסיה נרווזה מאופיינת גם בהתנהגות קומפולסיבית שאינה קשורה במזון. אלה, כמובן, עדיין בגדר השערות בלבד.
רעבים ועצבנים
יש אנשים שבמיוחד לא כדאי להתקרב אליהם כשהם רעבים. רבים מהם יודעים שהם מאלה, ואם הם לא יודעים, אולי בני הזוג והחברים שלהם יודעים שאם הגיעה השעה 12:00 ועוד לא הוגשה ארוחת צהריים, הם נעשים הרבה פחות נחמדים.
מחקר שהוביל ד"ר בראד בושמן מאוניברסיטת אוהיו הראה באופן יצירתי שכשאנחנו רעבים אנחנו עצבנים יותר גם על אלה שאנחנו אוהבים. למעשה, במחקר שלו הוא הראה את הקשר בין ירידה ברמות הסוכר בדם לבין הנטייה של אנשים לתקוע סיכות בבובת וודו המייצגת את בני זוגם. הנבדקים הונחו לנעוץ סיכות בבובות (למען הסר דאגה, בני הזוג לא נכחו במקום) באופן שמייצג את מידת הכעס כלפי בן הזוג באותו יום.
במקביל, נמדדה רמת הסוכר שלהם בדם. כך במשך 21 יום. התוצאות הראו שגם אצל בני זוג שדיווחו על מערכות יחסים טובות בסך הכול, וגם אם רמות הכעס הכלליות לא היו אימתניות, היה קשר בין רמות הכעס לרמות הרעב. אצל זוגות כעוסים באופן כללי - על אחת כמה וכמה.
באחד מערבי הניסוי, הוזמנו בני הזוג למעבדה ושם במשחק תחרותי היה עליהם להשמיע מדי פעם מוזיקה חזקה זה לזה. מה קרה? הנבדקים הרעבים השמיעו מוזיקה חזקה יותר באוזני בני זוגם. כלומר, האגרסיביות בעת רעב התבטאה לא רק בכעס מופשט לבובה אלא גם בהתנהגות ממש.
>> עוד בmako בריאות:
>> תכירו את הזוג הכי קשוח בארה"ב, ואת הכלב שלהם
>> שונאים כוסברה? אתם לא סתם מפונקים, זה בגנים
>> בחן את עצמך: כמה פעמים ביום אתם הולכים לשירותים?
הממצאים האלה מתיישבים עם הנטייה לקחת סיכונים בעת רעב. כשאנחנו רעבים אנחנו מוכנים יותר להסתכן ולריב עם מתחרים פוטנציאלים על מזון, ומכאן לא ארוכה הדרך לנטייה מוגברת לריב באופן כללי, גם עם חברים ובני משפחה. בבעלי חיים נחקרה התופעה ואוששה בבירור: כאשר המזון בטבע אינו מצוי בשפע, בעלי חיים מאותה קבוצה מתחילים להתנפל זה על זה.
בושמן, עורך מחקר הוודו, מוסיף וטוען שכאשר גלוקוז אינו זמין במידה מספקת למוח, קשה יותר להפעיל מנגנונים הקשורים בשליטה עצמית, אולם חוקרים אחרים טוענים שזה לא מה ש קורה במוח של אדם שאינו נמצא בתנאי רעב קיצוניים. קשה מאוד להגיע למצב שבו המחסור באספקת גלוקוז הוא חמור עד כדי פגיעה בביצועים של המוח. עם זאת, אדם עלול לחוש כאילו אספקת הגלוקוז שלו בסכנה ולהגיב בהתאם.
"כשרמות הסוכר יורדות, מופרש יותר אדרנלין", מוסיפה להסביר ד"ר דניאלה יעקובוביץ', חוקרת מאוניברסיטת Virginia Commonwealth שעלתה לאחרונה לישראל והצטרפה לבית החולים וולפסון ולאוניברסטת תל אביב. יעקובוביץ' היא גם מחברת הספר The Big Breakfast Diet: Eat Big Before 9 A.M. and Lose Big for Life, שהיה רב מכר בדרום אמריקה.
לדבריה, ההפרשה המוגברת של אדרנלין עם ירידת רמות הסוכר מתרחשת "משום שהמוח, בניגוד לאיברים אחרים בגוף, אינו יכול להשתמש בשום אנרגיה אחרת, רק בגלוקוז, ולכן כשהוא חש שאין בגוף גלוקוז - זו קטסטרופה. הוא חושב שהוא ימות ומיד הוא מתחיל להעלות את האדרנלין, את הדופק, את כל המערכות המאותתות על מצב חירום. לכן אדם שחווה ירידה חדה ברמות הסוכר יהיה גם עצבני יותר, אגרסיבי יותר, יסבול מחיוורון ומדפיקות לב מואצות. כל זה יעבור אולי כשהוא יאכל משהו, אבל הוא לא יחזור לעצמו ממש. אחר כך הוא עלול להיות עייף במשך כל היום, כי מדובר במצב מאוד מלחיץ מבחינת המוח".
- אנחנו מדברים על אנשים רגילים או על חולי סוכרת?
"אנשים רגילים! כולנו סובלים מירידות ועליות ברמות הסוכר".
- אז מה עושים?
"אוכלים ארוחת בוקר עשירה בחלבונים, עם קצת פחמימות. ממצאים שלנו ושל חוקרים אחרים הראו שצריכת ארוחה כזו מייצבת את רמות הסוכר לאורך כל היום, ואנחנו תלויים פחות במה שנאכל אחר כך בצהריים או בערב. שמירה על יציבות רמת הסוכר תשאיר אותנו לא רק רגועים יותר לאורך כל היום, אבל גם ערניים יותר. היכולות הקוגניטיביות יהיו אחידות יותר במשך היום ומשופרות בסך הכול. זה עובד יותר טוב מריטלין".
מלבד השפעת האדרנלין, מחקרים גילו גם את השפעת ההורמון סרוטונין על רמות האגרסיביות. ואיך הוא קשור לרעב? חומרי הבניין של הסרוטונין (מוליך עצבי) נמצאים במזונות מסוימים, ואם לא צורכים מהם מספיק, רמותיו יורדות, וכשהן יורדות קשה יותר לשלוט בדחפים אלימים. הבעיה היא שקשה היום להצביע על מזונות המעלים את רמות הסרוטונין במוח באופן ברור. חשיפה לאור יום והתעמלות מאפשרות כנראה למוח להפיק סרוטנין מחומרי הבניין שלו באופן מוצלח יותר, ולכן במקרה הזה הם יועילו יותר מתפריט מסוים.
בסלנג האמריקאי מוכרת המילה Hangry (שילוב של Hungry ו-Angry) וברשת מסתובב מיתוס על Hangry gene, גן המופיע באנשים מסוימים ומגביר את הנטייה לאגרסיביות. אולם אין באמת ממצאים על גן מסוים שעובר במשפחה. מה כן יש? מחקרים שבחנו את השפעת הרעב על הורמון הסרוטנין מצאו שרעב משפיע יותר על אנשים אגרסיבים מלכתחילה. אצל אנשים אלה הרעב מפחית עוד יותר את רמות הסרוטונין והתנהגותם מושפעת ממנו יותר. כלומר, אם רוצים לוודא שאנשים אלימים ישלטו בדחפים שלהם, קודם כול צריך כנראה לוודא שהם שבעים.
הורמון הרעב שמפתח את המוח
בעת רעב מופרש הורמון נוסף - גרלין. הוא מופרש לאו דווקא בגלל הירידה ברמות הסוכר, אלא בגלל גורמים אחרים, ובהם קיבה ריקה. מחקרים בעכברים שאוששו חלקית בבני אדם הראו שבתקופת ההתפתחות הראשונה לאחר הלידה, הפרשה של הורמון גרלין מכוונת (עם הורמונים אחרים) את התפתחותם של האזורים במוח האחראים על השליטה ברעב ובשובע. תינוקות שחווים מדי פעם רעב ומפרישים גרלין באופן בריא מצליחים לפתח מערכת מוחית ששולטת היטב ברעב ובשובע. תינוקות שלעולם אינם רעבים לא יוכלו לפתח מערכת רעב-שובע מוצלחת והם יהיו שמנים יותר במהלך חייהם. למעשה, הקשר הזה עדיין לא הוכח בבני אדם, אולם מחקרים בעכברים הראו שכאשר חוסמים את הפרשת הגרלין מיד לאחר הלידה, המוח אינו מתפתח כראוי והם הופכים שמנמנים. באופן מבלבל, גם רמות נמוכות מדי של גרלין פגעו בתפקוד התקין של המנגנון.
פרופ' אורן פרוי מהמכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה באוניברסיטה העברית, מסביר: "גרלין שמגיע למוח נקשר לקולטנים שגורמים להפרשה של הורמון גדילה, שבתורו מוביל להתפתחות כלל גופנית אצל תינוקות וילדים, ואצל מבוגרים וילדים גם יחד הוא עוזר לשמירה על מאזן הגלוקוז בדם. הפרשת הורמון הגדילה מתרחשת בדרך כלל בלילה, כשחשוך ואנחנו ישנים, אך רק בנוכחות גרלין. כלומר, מי שהולך לישון על בטן מלאה מאוד, ייקח לגוף שלו יותר זמן להתחיל להפריש את הורמון הגדילה בלילה. כך גם נדודי שינה וגם תאורה מוגמת בחדר השינה יכולים לפגוע בהפרשת ההורמון. יש אמנם גם הפרשה של הורמון גדילה במשך היום, אולם הפעילות העיקרית היא בלילה. מחסור בהורמון גדילה בילדים יגרום להם לא לגדול וישפיע על התפתחות המוח שלהם. במבוגרים, הדבר יפגע בוויסות הסוכר". מסקנה: צריך להימנע מארוחה מלאה מדי בלילה, כדי לגדול וכדי לרזות.
זה לא הכול. מחקרים ראשוניים בבעלי חיים הראו שהזרקת גרלין לעכברים יכולה להאט התקדמות של אלצהיימר ופרקינסון ולהפחית את הנזק המוחי הנגרם בעת שבץ. המסקנה שהסיקו כמה חוקרים מהמידע הזה, ולפיה הרעבה עצמית שגורמת להפרשה של גרלין היא מפתח לבריאות ארוכת טווח של המוח, היא מעט באוויר בשלב זה, וקשה לבסס אותה על מחקרים אלה בשלב זה. אבל הנה עוד חתיכה בפאזל: מחקרים בבני אדם וחיות, שחלקם שנויים במחלוקת, כן הראו שהגבלה קלורית חריפה עשויה להאט את תהליכי הזדקנות המוח.
האם הגרלין הוא המנגנון? אם כן, לא חייבים להפחית את כמות הקלוריות הכוללת מתחת למינימום המומלץ לתפקוד יומיומי, אלא רק לדאוג לחוש רעב בין ארוחות. בינתיים, מחקר שנערך בעכברים הראה שהרעבה בין ארוחות מלאות אכן מועילה לביצועים טובים יותר אצל עכברים שלוקים במחלת מודל של אלצהיימר, כלומר גרסה "עכברית" שמדמה את המחלה.
מחקרים נוספים הראו קשר מעניין בין לחץ נפשי לגרלין. כשאנחנו לחוצים או מדוכדכים, רמות הגרלין עולות ונדמה לנו שאנחנו רעבים. אז אנחנו אוכלים יותר. חיות שפוגשות עכבר "עצבני" (מצב מלחיץ מבחינתן) מפרישות יותר גרלין ולכן הן אוכלות יותר, גם אם לא היו אמורות להיות רעבות. כתוצאה מהפרשת הגרלין הן גם יפרישו יותר הורמון גדילה. אם חוסמים את היכולת שלהן להפריש גרלין, הן לא יאכלו יותר בתגובה למפגש עם העכבר העצבני וגם לא יפרישו יותר הורמון גדילה.
תפקידיו של ההורמון גרלין רק מתחילים להתבהר והמחקר לגביו נמצא ממש בתחילת דרכו, אולם מה שאפשר להבין בוודאות ממנו ומהחקרים האחרים שהצגנו כאן הוא שהקשרים בין התזונה שלנו להתפתחות המוחית והמצב הנפשי שלנו הם מורכבים ומזינים זה את זה. עדיין לא נכתבה הנוסחה לאכילה שתגרום לנו להיות גם בריאים וגם מאושרים, אבל החוקרים בהחלט עובדים על זה.
מה מומלץ לאכול כדי להיות נינוחים כל היום?
ד"ר דניאלה יעקובוביץ': "ארוחת בוקר ישראלית: חביתה, ירקות, סלט טונה ופרי אחד זה מצוין. מי שלא יכול לאכול כך כשהוא מתעורר, שישתה קפה עם הרבה חלב או יאכל יוגורט, ואחרי שעתיים שינסה לאכול סנדוויץ' חביתה. אם לא עברו שלוש שעות מאז היוגורט, זה נחשב עדיין לארוחה אחת".
