בשנת 2011, כאשר נכנס לתוקפו בישראל חוזר מנכ"ל משרד הבריאות לפיו, נשים יוכלו להקפיא ביציות מסיבות שאינן רפואיות, או בשם הסקסי, "שמירת פוריות סוציאלית", רק 100 נשים הרימו את הכפפה. מאז מספר הנשים שמקפיאות ביציות בישראל מזנק מדי שנה בעשרות אחוזים, וגילן הולך ויורד.
הכמות עולה, הגיל יורד
על פי מכון גרטנר למחקר, בין השנים 2015-2019 חלה עלייה של פי 4 במספר מחזורי הקפאת ביציות, מ-172 מחזורים בשנת 2015 ל-737 מחזורים ב-2019. השינוי לא התבטא רק בכמות אלא גם בגיל - ב-2011 הגיל הממוצע של נשים שעברו את ההליך היה בטווח הגילאים 36-38, וב-2021 הגיל הממוצע עמד על טווח של 30-34.
גם בעולם המגמה מראה על עליה דרמטית. בשנת 2009 רק 475 נשים בארה"ב לקחו חלק בתהליך. לפי האגודה לטכנולוגיית רבייה מסייעת, עד 2018, 13,275 נשים עשו זאת, כלומר, מדובר בעלייה של 2,695%. מרפאות ברחבי ארה"ב מדווחות על עלייה בנשים המקפיאות את הביציות ואף יותר במהלך המגיפה. אף על פי שאף ארגון בארה"ב לא אוסף נתונים לאומיים, 54 מרפאות ברחבי ערים אמריקאיות גדולות כולל דנבר, אטלנטה וסיאטל סיפרו בראיון במגזין TIME שמספר הנשים גדל משנה לשנה - נתון מרשים בהתחשב שרוב המרפאות היו סגורות במשך כמה חודשים בתחילת הקורונה. חמש מרפאות נוספות דיווחו על מספר זהה של מחזורי הקפאת ביציות ב-2020 כמו ב-2019, למרות שהיו סגורות בין חודש לשלושה חודשים ב-2020. בחלק מהמרפאות, השינויים היו עצומים.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
מה העלות של התהליך?
הליך הקפאת ביציות אינו זול בלשון המעטה. בשלב זה חלק מהביטוחים הפרטיים משתתפים בהוצאות. קופת חולים מאוחדת היא הקופה היחידה שמשתתפת במסגרת הביטוח המשלים. הנחיות משרד הבריאות הן מאד ברורות, נשים מגיל 30 ועד גיל 41 רשאיות להקפיא עד 20 ביציות או לבצע עד ארבע שאיבות (המוקדם מבין השנים). נשים יוכלו להשתמש בביציות שהקפיאו עד גיל 54. הביציות מוקפאות בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות. הן יכולות להישמר במצב זה שנים רבות. כרגע מרבית בתי החולים מאפשרים להקפיא ביציות עד חמש שנים ללא תשלום, וניתן להאריך את זמן ההקפאה בתשלום.
תהליך שמירת ביציות מסיבות רפואיות כלול בסל הבריאות. מימון התהליך והתרופות הקשורות לתהליך יבוצע על ידי הקופה המבטחת לנשים שקיימות לגביהן אינדיקציות רפואיות שונות, למשל: נשים המועמדות לטיפול כימותרפי/קרינתי בשל סרטן, נשים עם ירידה ברזרבה השחלתית על רקע נשאות למחלות גנטיות שונות, ונשים המיועדות לכריתת שחלות. ונשים עם אנדומטריוזיס קשה- מחלה גינקולוגית כרונית שנגרמת כאשר יש הימצאות של תאים דמויי רירית רחם מחוץ לרחם, המתמקמים באזורים שונים בגוף, בעיקר באזור האגן.
למי שאיננה זכאית, עלות ההליך משתנה בין בתי החולים השונים, והיא נעה בין 10,000-7,000 שקל למחזור אחד של שאיבה והקפאה, לא כולל התרופות ההורמונליות, שמחירן נע בין 1,500-7,000 שקל. תלוי בגיל האשה ובמצב הפוריות שלה. רוב הנשים צריכות לפחות שני מחזורים של שאיבה. ההקפאה היא לחמש שנים, והארכה של הקפאה לחמש שנים נוספות עולה כ-750 שקל. יש בתי חולים שלא לוקחים סכום נוסף. לפי הסטטיסטיקות, 20 ביציות נותנות סיכוי של 80-90% לילד אחד, אם הקפאת מתחת לגיל 35. מחקר בארה"ב (Goldman 2017) הראה שאם התהליך בוצע עד גיל 35 - 40 ביציות נותנות 99% סיכוי לילד אחד. ו60 ביציות נותנות 99% סיכוי לשני ילדים.
הקורונה משפיעה על ההחלטה של נשים רבות
"מאז מגפת הקורונה אנחנו רואים עליה עצומה במספר הנשים שמתעניינות בשימור פוריות מבחירה. אולי הסיבות לכך הן הסגרים שבעקבותיהם נשים נמצאו יותר בבית והיה להן זמן לחשוב על הנושא, תקופה שבה יש פחות אפשרות להכיר בני זוג פוטנציאליים ובנוסף העלייה במודעות בעקבות הניסיון שנצבר בתחום", אומרת פרופסור רונית מכטינגר, רופאת נשים בכירה ביחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית בבית חולים שיבא. "יש כבר לא מעט ילדים שנולדו מביציות קפואות בארץ ובעולם, וככל שאשה מבצעת את התהליך בגיל צעיר יותר, הסיכוי שלה להיכנס להריון וללדת מהביציות שלה בעתיד גבוה יותר. בסביבות גיל 35 מתחילה ירידה בפוריות האישה, שהופכת למשמעותית יותר לאחר גיל 40, זאת בשל ההידלדלות הניכרת במספר הביציות והפגיעה באיכות שלהן. לפני התהליך צריך לעבור מספר בדיקות כלליות שרובן בדיקות דם ובנוסף גם בדיקת שד, ובדיקת צוואר הרחם PAP . חשוב מאוד לבצע בדיקות דם הורמונליות כדי לבדוק שאכן נותרו בשחלה מספיק ביציות כדי שהתהליך יהיה יעיל".
"בשנים האחרונות יש עליה של מאות אחוזים במס' מחזורי הקפאת ביציות בארץ ובעולם. להערכתי מבוצעים בארץ אלפי מחזורי שימור פוריות סוציאלי בשנה", מתארת דוקטור מיכל דבירי, סגנית מנהלת יחידת הפריה חוץ גופית, בהרצליה 'מדיקל סנטר' ואחראית מרפאת "אמא". "גילן הממוצע של נשים שעוברות את ההליך נמוך יותר ועומד על 35, לעומת 37 בעבר. הסיבה לדעתי היא העלאת המודעות לנושא בעיקר מצידנו הרופאים ובכלי התקשורת. אני תומכת מאד בחינוך למודעות בגילאים צעירים. כיום גיל המינימום לשימור אלקטיבי הוא 30 אבל לדעתי יש מקום לבדיקת התפקוד השחלתי כבר בשנות ה-20".
מהם הסיכונים הבריאותיים בתהליך?
מכטינגר: "התהליך מתאים לנשים ללא מחלות רקע משמעותיות. במידה, והאישה סובלת ממגבלה רפואית כלשהי, יש להיוועץ עם הרופא המטפל טרם התחלת התהליך. לא מעט נשים חוששות מתופעות לוואי אפשרויות של הטיפולים ההורמונליים. במרבית המקרים היות ומדובר בתהליך קצר יחסית, תופעות הלוואי מינימליות וחולפות מספר ימים לאחר ההקפאה, כך שמדובר בתהליך רפואי הנחשב לבטוח."
מה מונע מנשים לעשות את התהליך?
דבירי: "השיקול הכלכלי מאד משמעותי. עלות ההליך נעה בין 9,000-7,000 שקל למחזור אחד, לא כולל התרופות שמחירן מגיע לאלפי שקלים. אישה עלולה לשלם 20 אלף שקל לשני מחזורים כולל התרופות. מאחר והמדינה לא משתתפת במימון, אלא במקרים שיש פגיעה בפוריות או במקרים של בעיות בריאות שונות".
מהם שיעורי ההצלחה מהפשרה ללידה?
דבירי: "ההערכה היא כי ידרשו כ-15 ביציות ללידת ילד אחד. לאחרונה פורסמה עבודה גדולה עם תוצאות של מעל 5,000 מחזורי הפשרת ביציות. העבודה הראתה שיעור של 42% לידת חי להחזרה, כשהביציות הוקפאו לפני גיל 35, לעומת מחצית מכך כאשר הביציות הוקפאו בגילאי 38-40. חשוב להדגיש - הפקטור העיקרי המשפיע על סיכויי ההצלחה, הוא הגיל בו הוקפאו".
סיון לוי בת 33, מניר גלים, רווקה, עשתה שני סבבי הקפאת ביציות
"התחלתי לחשוב על זה כבר בגיל 28", אומרת סיון, "אבל לא ממש ביררתי פרטים. כשנודע לי שחברה שלי עשתה הקפאה, התחלתי להתעניין ולהצטרף לקבוצות בפייסבוק. הבנתי שזה הליך יקר, אבל הלכתי על זה בכל זאת. לא היו לי המון התלבטויות. היה לי ברור שאעשה את זה, אבל יש אלמנט של הכרה במצב שאני רווקה, והשאלה האם זה אומר שוויתרתי על זוגיות. כל ההתלבטויות נעלמו ברגע שההחלטה נפלה. אז הסתכלתי על זה כמו השקעה בפנסיה. אף אחד לא באמת רוצה לחשוב על הפנסיה, אבל בכל זאת משקיעים. משאירה לעצמי את האופציה. יכול להיות שאעשה לבד, יכול להיות שאמצא בן זוג. אני מגדילה לעצמי את הסיכויים".
איך עבר עלייך התהליך?
"אישית זה עבר לי די פשוט. קצת בחילות מהתרופות, ואחרי ההרדמה לקח לי חצי יום של התאוששות וזהו".
איך הגיבו גברים שיצאת איתם?
"עם הרוב לא דיברתי על זה, ומי שכן סיפרתי לו קיבל את זה ממש טוב. אמר שהוא מכיר עוד הרבה שעשו את זה. התגובה לדעתי גם קשורה לאופן הפשוט שבו סיפרתי".
הדס אוחנה, בת 35 מגבעת שמואל, הקפיאה בגיל 32, בימים אלה ילדה בת לא בעזרת הביציות, עדיין רווקה
"היה לי ברור שאם אני לא מתחתנת בגיל 30 אני מביאה ילד לבד, ואז התחלתי לשמוע על הקפאת ביציות. במקביל התחלתי לשמוע על נשים במשפחה, שהסתיים להן המחזור בגיל ממש צעיר. יש לי קרובת משפחה שהמחזור הפסיק לה בגיל 32. אמנם בדקתי ואין לי את הגן הזה, אבל ככר הייתי עמוק בתוך ההחלטה. הייתי בכנס של מכון פוע"ה (פוריות ורפואה ע"פ ההלכה), הוצגו לי הנתונים, והיה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה בגיל צעיר. יש לי חברות שמתחילות רק בגיל 35".
מה היו ההתלבטויות?
"לא היו לי הרבה לבטים, זה היה בעיקר פחד מההליך עצמו של לקיחת ההורמונים. המשפחה שלי היא משפחה מסורתית, ולא ידעתי איך ההורים יגיבו. אבל הם דווקא הגיבו מאד יפה. ובסוף הם מימנו את ההליך. בהתחלה הם חשבו שהמשמעות היא שהרמתי ידיים בנושא הזוגיות, אבל זה ממש לא ככה. אני פשוט רוצה לדאוג לעצמי. עברתי את גיל 30 ואני רוצה יותר מילד אחד. לאנשים לא קל לאכול את זה. אני חושבת שמה שמונע מנשים לעשות את זה, אלה דעות קדומות וחוסר הבנה של המציאות. אין שום הגיון לא לעשות את זה. זה יכול לשמש גם לילד שני או שלישי. זה הסיכוי הכי גבוה שלך להביא ילד ואין שום סיבה לא לעשות את זה. כשהכרתי גברים הסתבר שזה מרגיע אותם, שכבר עשיתי בדיקת פוריות".
ההליך היה קשה?
"זה לעבור טיפולי פוריות בלי ההריון עצמו. הכי קשה עבורי הייתה תחושת הבדידות. יש משפחה וחברים, אבל בסוף את לבד בזה בבית, ואף אחד לא מכיל אותך. חברה שלי הציעה להזריק לי את ההורמונים, אבל צריך לעשות את זה בשעה קבועה, וזה מאד מגביל. ניסיתי לבד זה היה בסדר והמשכתי. דחיתי את זה בשנה בגלל הפחד. עשיתי סבב אחד. וזאת הייתה טעות. הייתי צריכה לעשות עוד סבב. למרות ההזרקות וההליך עצמו שהוא בהרדמה, רוב הנשים עוברות את זה בקלות. הקושי הוא יותר נפשי. פיזית עברתי דברים יותר כואבים".
גיל כרמון בת 34 תל אביב, לפני חצי שנה עשתה שני סבבים - אחד באוגוסט והשני באוקטובר
גילי סובלת מאנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית כרונית, שבאה לידי ביטוי בהימצאות של תאים דמויי רירית רחם מחוץ לרחם, המתמקמים באזורים שונים בגוף, בעיקר באזור האגן. "אני מאובחנת מזה שלוש שנים", היא מספרת, "וכבר במפגש הראשון הרופא המליץ לי על הקפאת ביציות. הרגשתי שאני צעירה מידי. בסופו של דבר לפני הקורונה התחלתי את התהליך, ואז הקורונה קטעה הכל. הרגשתי שזה תעודת ביטוח עבורי. זאת מחלה שפוגעת בפוריות, והיה לי חשוב לשמור ביציות כל עוד אני בסדר. לא בטוחה שהייתי עושה את זה לולא המחלה".
למה?
"קודם כל מהמבוכה. הרגשתי שזה אות קלון, כאילו משהו פגום בי. אני גם רווקה, וגם צריכה להתעסק בזה. התלבטתי המון גם בגלל שאני שונאת בירוקרטיה, וגם בגלל ההליך עצמו של ההזרקות ובגלל שאני לבד. זאת לא סיטואציה כיפית, ברגע שהחלטתי, המון דברים השתנו. הבושה עברה והפכה לגאווה- אנחנו לא צריכות לחכות ואנחנו צריכות לדאוג לעצמנו. כמו שלא אצא החוצה ביום גשום בלי מטריה. המחלה שלי נמצאת ברמה יחסית נמוכה אז לא הייתי זכאית למימון, ועשיתי את זה באופן פרטי. זה מאד הקל עלי רגשית שלא אצטרך לעבור את כל הסאגה של בתי חולים. הבירוקרטיה מוציאה את כל החשק. דבר ראשון שאומרים למי שהקפיא ביציות "שלא נצטרך".
מה היה הכי קשה?
הבלבול והטלטול שהגוף עבר. כמה שלא יסבירו את התגובות ההורמונליות, עד שאת לא שם את לא מבינה עד כמה. אני בכיתי מפרסומת בטלוויזיה. הכי קלישאה שיש. חוץ מזה היה מאד קשה הלבד. כל ערב לבד אני מזריקה לעצמי בבטן. ללכת לבדיקות לבד. לא קל".