תהליך החזרה בשאלה הוא כמובן מורכב, הדרגתי ואינדיבידואלי, ולכן קשה קצת לבחון אם יש לו גם השלכות נפשיות או אפילו בריאותיות על הגוף ועל המוח. עם זאת, ישנם מספיק מקרים שעל בסיסם אפשר לשער השערות מדעיות מבוססות, כפי שטוען ג'פרי אנדרסון, פרופסור לרדיולוגיה באוניברסיטת יוטה בארה"ב. אנדרסון מאוד ברור ונחרץ: "דת עובדת בדיוק כמו סם – כמו קוקאין או סם ממריץ – ואפילו כמו מוזיקה, או אהבה רומנטית. כל החוויות האלה, ברמה מסוימת, מתקשרות אצלנו לגמול, ומבחינה פיזיולוגית זה בעצם אותו הדבר".

הכוונה היא שלאורך זמן, רעיונות דתיים ומחשבות דתיות הופכים למתגמלים בעצמם, שכן מתפתחת מוטיבציה תת מודעת חזקה להמשיך להאמין. לכן, אפשר לדמות את תהליך ניתוק האמונה לתהליך גמילה. הפסיכולוגיות טליה גולדשטיין וג'קלין וולי מצאו למשל שילדים בארה"ב לא מפסיקים להאמין בסנטה קלאוס באופן מיידי, אלא באופן הדרגתי. בתחילה הם מאמינים שהסנטה שנמצא בקניון או בספרייה שלהם אמיתי, לאחר מכן הם מתחילים לחשוב שהוא אמנם לא אמיתי אבל בכל זאת מסוגל לתקשר עם סנטה האמיתי, עד שלבסוף הם מגיעים למסקנה שסנטה קלאוס הוא למעשה חבורה של מבוגרים בתחפושת. הנקודה היא שילדים לא מכבים את האמונה שלהם בבת אחת.

כך למשל, 35 אחוזים מהאמריקאים הצעירים בגילי 20-30 טוענים כי אינם מאמינים בשום דבר, למרות ש-91 אחוזים מהם גדלו בבתים עם קשר חזק לדת. עם זאת, רק אחוז אחד מהם טוען שהפסיק להאמין בדת בעקבות משבר אמונה חד וחריף. 36 אחוז מהם מודים ש"התפכחו" מהאשליה, בעוד 7 אחוזים טוענים שהדרך שבה הם רואים את העולם פשוט התפתחה.

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

באופן אירוני, דווקא התפתחות המוח האבולוציונית היא שמאפשרת לנו להאמין בדת מלכתחילה. רוב האמונות הדתיות מאוחסנות בחלק הכי מפותח במוח שלנו, האונה הקדמית. זה אולי הסבר טוב לכך שדת היא מאפיין ייחודי של בני האדם. אמונות חדשות שמתווספות אלינו לאורך הזמן מצטרפות לאותה התשתית שבה מאוחסנות שאר האמונות. אבל "גם אם מישהו נוטש את האמונה שלו או ממיר אותה לדת אחרת", אומר פרופסור ג'ורדן גרפמן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, "זה לא כאילו הוא זורק את כל הבגדים שלו החוצה מהחלון וקונה מלתחה חדשה לגמרי. הוא בורר ובוחר מה הוא משאיר ומה הוא נוטש".

וולי, למשל, מצאה שילדים שמאמינים ביצורים פנטסטיים מהאגדות, יהיו פתוחים יותר להאמין גם ביצורים חדשים ומומצאים לחלוטין שאליהם נחשפו בעקבות חוקרים. "הסיבה היא שכבר קיימת אצלם רשת והאמונה החדשה פשוט מצטרפת אליה". לפעמים האמונות החדשות דומות לישנות – אבל לפעמים לא. גם הפסיכולוגית רבקה ריצ'רט מצאה שאם מציגים לילדים שגדלו בבית מאמין סיפור פנטסטי לחלוטין בתור סיפור דתי, הם לרוב יאמינו לו. עם זאת, אם לא מציגים אותו כדתי, הם יעלו על העובדה שמדובר בשקר.

עוד ב-mako בריאות:

>> להתרחק ומהר: זאת הפחמימה שהכי פוגעת בדיאטה
>> זאת תדירות הסקס שתשמור על הבריאות שלכם
>> אתם משתמשים בחפץ הזה כל יום והוא מסכן אתכם 

ההקשר הוא בסופו של דבר מה שקובע את יסודות האמונה שלנו, ולכן אנשים רבים שגדלו בבית דתי ויוצאים אל העולם הגדול משנים את עמדותיהם כשהם נחשפים לזוויות ראייה אנליטיות ומדעיות. זה בדרך כלל קורה באוניברסיטה או בשלב ההשכלה הגבוהה, שבו "מערכות אמונה השמרניות יותר שמאוחסנות במוח שלנו מאותגרות, ולפעמים יוצא מהן האוויר", אומרת גרפמן.

מה שמעניין הוא שאנשים שחוזרים בשאלה ויוצאים מהדת עדיין מסוגלים לחוות חוויות "דתיות" והתגלויות משיחיות – פשוט לא מהדת אלא מדברים אחרים כמו הימצאות בטבע או חשיפה לרעיונות מדעיים. "ההקשר משתנה אבל החוויה לא", אומר אנדרסון. "אנשים שאינם דתיים כן מוצאים את עצמם מחויבים לאיזושהי אידאולוגיה או לרעיון", אומר פטריק מקנ'מרה, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת בוסטון, "והתשוקות הללו מתפקדות מבחינה נוירולוגית כמו 'אמונה' מזויפת".