אנחנו, הישראלים, ידועים בזה שאנחנו אומרים את כל האמת בפנים. אבל בזמן שאין לנו בעיה להיות הכי דוגרי ולהגיד לקולגה בדיוק מה אנחנו חושבים עליה – יש איש אחד שאנחנו מסתירים ממנו את האמת לא פעם: רופא המשפחה שלנו. מסתבר שכשזה מגיע לבריאות שלנו אנחנו לא פעם פשוט מתביישים לדבר.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מה אנחנו מסתירים במיוחד? ד״ר יוסי עזורי, מומחה ברפואת משפחה ממכבי שירותי בריאות מספר שבאופן לא מפתיע, אחד הדברים שאנחנו מתביישים לחלוק עם רופא המשפחה שלנו הוא מה שקורה לנו מתחת לחגורה: ״יש מטופלים שלא יספרו לנו על בעיות של איברים המוצנעים: הפרשות, פריחות, גירודים. מחלות מין יכולות להתבטא בצורה של פריחה או גושים באברי הרבייה או הפרשות מהם, וזה משהו שגם גברים וגם נשים נבוכים לגביו ולפעמים נמנעים מלספר״. אך הבושה הזו יכולה להיגמר רע מאוד: ״טיפול בבעיה חשוב כדי למנוע את המשך התפתחות המחלה, סיבוכים שלה והעברה שלה הלאה, לבני זוג פוטנציאליים״, מסביר עזורי. ״מחלה לא מטופלת יכולה להגיע עד כדי עקרות, פגיעה במערכת העצבים והשלכות ארוכות טווח כתוצאה ממשהו שאפשר היה לפתור בקלות יחסית״.
נטייה מינית ואימפוטנציה
ולא רק מחלות מין נשארות באפילה, אברי המין שלנו זוכים להזנחה גם בנושאים של תפקוד מיני, כשאנשים מתביישים להעלות את הנושא עם רופא/ת המשפחה: ״אני רואה אנשים שסובלים מבעיות בתפקוד המיני ולא אומרים מילה. שני המינים נבוכים לדבר על יחסי מין בגיל השלישי בכלל וגם בקרב המטופלים הצעירים יותר יש מבוכה - נשים עם יובש בנרתיק או כאבים וגברים עם שפיכה מוקדמת ואימפוטנציה, למשל. היה אצלי ממש עכשיו אדם שסובל מסוכרת וקיבל מרשם לתרופה שמטפלת בלחץ דם. אני בודק את לחץ הדם שלו ומגלה שהוא מאוד גבוה ושהוא הפסיק את הטיפול בתרופה כי היא גרמה לו לאימפוטנציה. זה קורה לא פעם שתרופה לא עובדת, אנחנו מוסיפים שניה ושלישית ואז מבינים שהמטופל לא לוקח את התרופה בגלל בעיה מינית״.
אבל החשיפה הפיזית היא לא הסיבה היחידה בגללה אנחנו מהססים לשוחח עם הרופא שלנו – לפעמים נכנסת למשוואה שאלת האמון: ״יש בני זוג שבוגדים וכששניהם מטופלים אצל אותו רופא משפחה יש להם חשש שהבעיה שיש להם תתגלה. גם במצב כזה הם חייבים לדעת שאפשר לסמוך על רופא המשפחה – הוא מחויב לחולה, מה שנאמר בחדר נשאר בחדר, בין אם זה מידע שלא יזלוג בין בני זוג ובין אם זה מידע שלא ידוע לבן משפחה אחר״.
הבעיה של הסתרת מידע רפואי מבני משפחה לא ייחודית רק לזוגות, אלא גם להורים וילדים. הקליפים של היום אולי נוטפי מיניות, אבל יחסי מין הם עדיין נושא שגם בני נוער מתביישים לדבר עליו: ״לפעמים לא רוצים לדבר עם ההורים על מין בגיל הזה, ולכן חשוב לדבר על כך עם רופא המשפחה. אתנו אפשר לדבר על נטיות מיניות, לקבל ייעוץ וגם לדבר על אמצעי מניעה״. הבושה בקרב בני נוער מביאה לכך שד״ר עזורי פוגש לא מעט נערות שהגיעו אליו בעקבות שימוש בפוסטינור וחשש להריון במקום לשוחח על יחסי מין ולקבל מידע על אמצעי מניעה.
עוד ב-mako בריאות:
>> שטח ההפקר: מאות גניבות מתרחשות מדי יום בבתי החולים
>> טבעונות זה פשוט: כך תעשו את השינוי
>> שותים הרבה מים כדי להימנע מהנגאובר? זה לא עובד
נישאר רק עוד רגע בממלכה התחתונה, כי אנחנו מתביישים להעלות בפני הרופאים שלנו גם את כל מה שקשור לתפקוד הנוסף של אברי המין שלנו: ״אנשים מתביישים לדבר על שינויים ביציאות או בשתן שלהם. הרבה או מעט יציאות יכולות לרמז על מחלות ממאירות במערכת העיכול או על בעיות אחרות. אצל נשים בריחת שתן מאוד נפוצה ויש לה טיפול שיכול לסייע משמעותית לרמת החיים שלהן, אבל עדיין יש מבוכה סביב הנושא, כמו גם סביב נקודות חן במקומות הללו – שגם עליהן חשוב לדבר כדי לעקוב אחריהן. ההסתרה גם מביאה איתה מתח וחרדה שאפשר לפתור בקלות ולהבטיח בריאות בטווח הארוך״.
לא רוצים להעליב
למעשה, יש מטופלים שלא מדברים על צרות בכלל. ״יש אנשים שמרגישים שהם חולים ומחליטים להישאר בבית, בטוחים שהם הולכים למות וזהו, אבל בבדיקה פשוטה אפשר להבין שהכל בסדר. מפגש אחד יאשש מידית את זה שהם בריאים והחרדה תעבור״.
ומה עוד אנשים מסתירים? ״אנשים מסתירים את העובדה שהם לא לוקחים תרופות. יש כאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות את התרופות, כלכלית. אם רופא המשפחה לא יודע על זה – אין לו איך לעזור, אבל כשיודעים על הקושי הזה אנחנו יכולים לנסות ולעזור, לסייע ברכישת התרופות דרך הקופה, עמותות וקרנות״. ולפעמים העניין הוא הפוך: המטופל השתמש בתרופה ואף יותר מזה – הלך לחוות דעת שניה אצל רופא אחר. הבעיה היא שמחשש שהרופא שלנו ייעלב, אנחנו בוחרים להשאיר את פריט המידע הזה מחוץ לשיחה שלנו – וגם זה מתכון לצרות: ״זו זכותו החוקית של מטופל לראות עוד רופא וחשוב לשים את זה על השולחן״, מבהיר ד״ר עזורי. ״אם המטופל קיבל טיפול אחר זה חשוב שרופא המשפחה יידע עליו ואם הוא מחליט ללכת ולקבל חוות דעת שניה, חשוב שיספר על כך לרופא המשפחה, כיון שהוא יכול לצייד אותו במידע שרלוונטי לייעוץ כדי שהחולה יוציא ממנו את המקסימום״. וחשוב שהמטופל יוציא את המקסימום מהטיפול גם במפגש עם רופא המשפחה: ״לפעמים מגיע אלי מטופל ואני מדבר ומדבר ומדבר ובשלב מסוים מבין שהוא לא הבין מה שאמרתי והתבייש להגיד לי. אין בושה בלא להכיר מילה מקצועית או לא להבין הליך ואם חוזרים הביתה בלי להבין את מה שקרה אצל הרופא – לא עשינו שום דבר, כך שחשוב לדבר״.
לומר את כל הדברים הללו לאדם זר – זה לא נעים, אבל כאן בדיוק נכנסת לתמונה ההיכרות הארוכה שלכם עם רופא המשפחה. למעשה, הוא מי שאמור להכיר אתכם הכי טוב והמטרה של ההיכרות המתמשכת היא להקל על הבושה: ״רופא המשפחה מרכז את כל המידע הרפואי עבור המטופל ומכוון אותו בנבכי הטיפול הרפואי אבל יש חסמים של ביישנות מהרופא שמפריעים בעבודה. יש אנשים שלא חושפים את כל המידע וזה פוגע בטיפול שלנו: יש מטופלים שמתביישים לעלות על המשקל ויש כאלה שמסתירים את העובדה שהם מעשנים, מתביישים לומר שהם משתמשים בסמים או שותים הרבה או לספר על תרופות שהם לוקחים. רופא המשפחה מלווה את המטופל לאורך זמן, הם מכירים ואז יכולים להתפתח יחסי אמון גדולים, המטופלים מרגישים יותר ויותר בנוח״.
ולסיום, ד״ר עזורי רוצה להרגיע אתכם: ״אנשים מרגישים שהבעיה שיש להם ייחודית רק להם, שהם היוצא מן הכלל, המוזרים - אבל זה לא כך. כולנו בני אדם ובאמת שראינו ושמענו הכל, את כל הבעיות אז תדעו שאנחנו הכתובת ושרוב הדברים הללו נפוצים״.