אחת השיטות שנוקט חמאס כדי לערער את נפשנו וליצור לחץ על ישראל היא לוחמה פסיכולוגית. הסרטון האחרון שללא ספק עורר טלטלה רגשית קשה היה זה של שלושת החטופים נועה ארגמני, איתי סבירסקי ויוסי שרעבי. קדם לו הסרטון של תושבי ניר עוז חיים פרי, יורם מצגר, ועמירם קופר, כשהם נראים כחושים ועייפים תחת הכותרת "אל תשליכני לעת זקנה" ופרי שדיבר בשם שלושתם קרא לישראל לא להפקירם. מי יכול לשכוח את סרטון הווידאו המטלטל של דניאל אלוני, שנחשף על ידי חמאס, כשלצידה שתי החטופות– ילנה טרופנוב ורימון קירשט, שנראות כה מבוהלות. בסרטון אלוני צעקה בין השאר ישירות לביבי נתניהו "התחייבת לשחרר את כולנו ובמקום זה אנחנו נושאים במחדל הפוליטי, הבטחוני, הצבאי, המדיני שלך. לא היה צבא שם, אף אחד לא הגיע, אף אחד לא שמר עלינו… ואנחנו נמצאים בשבי בתנאים לא תנאים. תן לנו לחזור למשפחות שלנו עכשיו. שחרר אותנו עכשיו", היא זעקה. אחת המשפחות שללא ספק כבשה את לב כולנו היא משפחת ביבס. הסרטון קורע הלב של שירי, ובידיה שני ילדיה, אריאל בן הארבע וכפיר בן העשרה חודשים כשהם מובלים לשבי, וסרטון של האבא ירדן שנחטף בנפרד ופורסם כשהוא ניראה במצב פיזי ונפשי ירוד. בסרטון הוא פנה למצלמה ודרש להחזיר ארצה את יקיריו, שלדבריו לא שרדו בשבי. בצה"ל טענו שאינם יודעים מה מצב המשפחה ושמדובר בטרור פסיכולוגי אכזרי. אז מה זה בכלל טרור פסיכולוגי? מה הוא משרת? ואיך, אם בכלל, אפשר להילחם בו?
"לוחמה פסיכולוגית היא תת תחום בתוך הדיסציפלינה של הנדסת תודעה״, אומרת ד״ר לירז מרגלית, מומחית לעיצוב התודעה והתנהגות בעידן הדיגיטלי. "הלוחמה הזו מכוונת לרגש. אם יש דבר אחד שבו אנחנו לא שולטים – זה הרגשות שלנו, בפרט השליליים שבהם. המוח שלנו מעבד שני סוגי מידע, רגשי ורציונאלי. העיבוד הרגשי נעשה באופן אוטומטי וללא מודעות ואילו עיבוד של מידע רציונאלי דורש מודעות ומשאבים קוגניטיביים. לכן מידע שיפנה לרגש תמיד יקבל עדיפות על פני מידע רציונאלי. זו הסיבה שלוחמה פסיכולוגית אינה כוללת הסברים ונימוקים רציונאליים, אין לה שום עניין באמת, יש לה עניין בלתפוס את התודעה שלנו ביעילות. אמנם לוחמה פסיכולוגית קיימת מאז היו מלחמות, אבל כמקצוע ממוסד היא החלה בתקופת מלחמת העולם הראשונה".
למי בדרך כלל מופנית לוחמה פסיכולוגית?
"לוחמה פסיכולוגית לא תמיד מופנית כנגד הציבור – לעיתים היא הייתה מופנית נגד החיילים בשטח. דוח שנכתב עבור קבוצת פסיכולוגים שעבדו עם הצבא הבריטי בתקופה מלחמת העולם השנייה מראה שלאחר שלושה שבועות של לחימה, זה הזמן הכי טוב להתחיל ללחוץ על כפתורי הרגש של החיילים שבשטח. על פי הנאמר - בתחילת המבצע החיילים חדורי מוטיבציה והתלהבות, אבל לאחר תקופה בשטח - מתחילות מגוון תופעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות כגון שגרה מעיקה, איבוד תיאבון, דיכאון קל, געגועים, כאב על חברים שאבדו. זה בדיוק הזמן שהמוטיבציה יורדת והרגישות שלהם להשפעה חיצונית (הסוגסטיביות) עולה. היכולת לייצר באויב פחד, כאב, חשש ,מנוצלים באופן שיטתי עד שהאויב עובר דמורליזציה. האמריקאים למשל, זרקו כרוזים לחיילים האיטלקים הידועים כמאהבים גדולים, ובהם נאמר שהלוחמה גורמת לאין אונות ואילו גרמניה עיצבה כרוזים לחיילים בריטים, בהם הופיעה אישה בריטית על מיטתה כשלידה חייל אמריקאי שמוצב בבריטניה, עם הכיתוב "כשאתה לא נמצא...". אם יש תחום אחד שבו אנחנו נמצאים בפער משמעותי מול היריבים שלנו – וזאת על פי מדדים של חשיפה ברשתות ושימוש במילות מפתח בשיח ובטוקבקים – זה הנושא של לוחמה פסיכולוגית, שהפכה להיות מאבק לא פחות משמעותי מהלוחמה הפיזית. לוחמה פסיכולוגית זו מערכה עם כללים משלה, ויותר מכך – מערכה שחשוב לנהל בעצמנו; לא להיות רק ריאקטביים ללוחמה הפסיכולוגית המצוינת שהיריב מנהל נגדנו".
"מי שיודע לשלוט ברגשות שלנו – ינצח במערכה החשובה ביותר
"כיום בעידן הרשתות, שינתה הלוחמה הפסיכולוגית כיוון. ההבדל המשמעותי בין אז להיום הוא שהיום כבר לא מטרגטים ציבורים שלמים, הטכנולוגיה מאפשרת לטרגט אינדיבידואלים וכך להשפיע עליהם ביעילות. בעידן של הנדסת תודעה, האמת כבר מזמן איבדה משמעות. ככל שהמידע מעורר יותר רגש שלילי, הסיכוי שנפנה אליו קשב עולה. ומי שיודע לשלוט ברגשות שלנו – ינצח במערכה החשובה ביותר – המערכה על התודעה. ממש לאחרונה שוחרר עוד סרטון בסדרת הדרמה של חמאס סרטים והפקות בע״מ. הפעם הכישרון האומנותי הגיע לשיאים חדשים של הפקה כשברקע מתנגן לו השיר ״אל תשלכיני לעת זקנה״, החטופים יושבים בחולצות לבנות ונראים כבויים לחלוטין, תשושים ובמצב נפשי רע. ובסוף הסרטון יש אפקטים של אש עם חזרתיות של המילים: ״בכל מחיר״ כאילו נלקחו מקליפ של שיר ראפ. מסר קליט וחזרתי. כשחוזרים על מילה מספר פעמים, המוח מתייחס אליה כאל אמת מוחלטת. בנוסף הם התייחסו בסרטון לחלק של החטופים בהקמת מדינת ישראל - מה שאמור לעורר בנו רגש של בושה, של מדינה שלא דואגת לאותם אנשים שהקימו אותה, בוגדת בהם ומשליכה אותם לעת זקנה.
"הסרטונים שחמאס מפרסם, מעבר לניסיון לשחק לנו ברגש, חושפים את המצב המנטאלי שבו מצוי הארגון. בסרטון הראשון של מייה שם, שבוים כולו מכף רגל ועד ראש על ידי ארגון הטרור, נראית מייה בבית החולים, מטופלת. המטרה של הסרטון הייתה להדגיש את הצד ההומניטרי של חמאס, בפרט לאחר הביקורת הרבה שספג בעולם ופרסום סרטוני הזוועה. הסרטון מנסה לייצר את הרושם שחמאס מתייחס בצורה הומניטארית לחטופים. הטקסט שהוכתב למיה מראש על ידי שוביה, מדגיש מספר פעמים את הטיפול הרפואי שקיבלה ונועד להעביר את המסר שמטפלים בה יפה. הטקסט רמז על הטיפול ה'מצוין' שהיא מקבלת – 'הניתוח ארך שלוש שעות', 'דואגים לי', 'מטפלים בי', 'נותנים לי תרופות' ו'הכל בסדר'. מטרת הסרטון היא לפגוע ישירות בבטן הרכה שלנו. הרגש שהוא היה אמור לעורר זה אמפתיה וכאב.
"בסרטון נוסף שפורסם, של ילנה טרופנוב, דניאל אלוני ורימון קירשט, היה שינוי כיוון במאה שמונים מעלות. הסרטון הופנה באופן מאוד ישיר לבנימין נתניהו, הוא ניסה לייצר זעם בציבור ולהפנות את הכעס של הציבור מחמאס אל ראש הממשלה. הטקסט שמופנה בזעם לראש הממשלה נועד למעשה לציבור. חמאס שואף לייצר השפעה עקיפה באמצעות הסרטון, וללחוץ על כל הנקודות הכואבות שפילגו את עם ישראל לפני המלחמה. הטקסט מנסה לעורר את הכעס נגד ביבי".
אז האם יש לנו דרך להתמודד נגד הלוחמה הפסיכולוגית הזו? ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה, מנהל רפואי ב-MindMe, המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, סבור שזה אפשרי: "מאז ה-7.10, ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות רוחשים שמועות, ניחושים, נבואות זעם ותיאורים גרפים קשים, המעמיסים על המוח שלנו שטף של תכנים סותרים לעיתים", הוא אומר. "הגל השני הוא אי הוודאות לגבי העתיד, החשש המתנחל בהכרה שלנו שאם כך הופקרו, נאנסו, ונשחטו אזרחי ישראל בבוקר יום חג, הרי כל רגע בחיינו פה עלול להיות מסוכן: הנהג שמאט כרגע ליד המדרכה, הפועלים שמשפצים את דירת השכנים, מנקה המדרגות החייכן, ואפילו העובד הוותיק שעובד בירקנייה השכונתית. התערער הביטחון שלנו באנשים שאנחנו פוגשים ובשגרה שהתרגלנו לקיים כאן. המצב הזה מעורר חרדה עצומה, במיוחד אצל הילדים שלנו, ולכן חשוב מאוד לבחון עם עצמנו ואיתם מה עושים עם זה.
"קודם כול אנחנו צריכים להבין איך המוח שלנו עובד. אנחנו רגילים לראות את העולם דרך תבניות; אחת מהן היא ההתרגלות לסביבה היומיומית שלנו עד שהיא הופכת שקופה כמעט. תשומת הלב שלנו לפנים של אנשים מוכרים, לרחובות שאנחנו חולפים בהם בדרכנו לעבודה ועוד כיוצא באלה היא מזערית. אנחנו נוטים גם לאמץ אקסיומות כמו אלה: צה״ל תמיד שומר, מחירי הדירות תמיד עולים, וילדינו בטוחים בתוך הבתים הפרטיים שלנו. התבניות האלה מאפשרות למוח שלנו לפנות קשב למה שדורש את תשומת לבנו – המשימות בעבודה, אנשים חדשים שאנחנו פוגשים וכד'. אחרי שהבנו איך המוח שלנו עובד, אנחנו צריכים להבין איך לנהל את תועפות המידע שהוא מוצף בהן. העולם סביבנו משתנה כל העת בקצב מסחרר, והמוח 'הפרימיטיבי' שלנו, שלא שונה כבר אלפי שנים, פשוט לא יודע להסתגל.
"חמאס, ותומכיו בעולם, מפציצים אותנו באמצעות הטכנולוגיה המשוכללת בכמויות מידע אדירות, שאין ביכולתנו לסנן ולמיין אותן ולגבש אותן כתבניות מידע חדשות. כשמתרחש אירוע בסדר גודל של ה-7.10, התבניות הבסיסיות המובנות מאליהן, שמנהלות את חיינו, מתערערות. בה בעת מקפיד החמאס להמשיך בלוחמה הפסיכולוגית, ולהזין אותנו במידע שמעיר לפעולה את התבנית האפקטיבית מכולן – תבנית הפחד. אז מה עושים? קודם כול משתדלים לסנן את מקורות המידע. אין שום סיבה שהטלוויזיה תהיה פתוחה 24/7 ושנצפה במלל אין סופי של פרשנים שמדברים את עצמם לדעת. הצעד הבא הוא התמקדות בפעולות שאנחנו יודעים ששומרות עלינו: עיון בהנחיות של גורמים מוסמכים (דובר צה״ל, משטרה, מד"א); שהייה בחברת אנשים אהובים; חזרה להתנהגויות מרגיעות, כמו התכנסות עם המשפחה בבית, צפייה בסרט, האזנה למוזיקה, פעילות גופנית; ואולי הכי חשוב, הקשבה לאינטואיציות הפנימיות שלנו שמאפשרות לנו לא ללכת שבי אחרי שטיפת המוח, להקשיב ללב שלנו, לזכור שהמצב הקשוח הזה, הוא זמני".