הם הקדישו את חייהם לטיפול באנשים חולים ופצועים, וגם כשחדרו המחבלים לקיבוץ שבהם התגוררו, הם לא היססו לרגע והתייצבו כדי לטפל בפצועים, מתוך ידיעה שהם מסכנים את חייהם. ד"ר דניאל לוי ז"ל, היה רופא שהתגורר בבארי. כששמע שמחבלים חדרו לקיבוץ הוא נפרד מאשתו ומהילדים בנשיקה ויצא למשימה, שממנה לא שב. עמית מן, הייתה פארמדיקית מוכשרת ומסורה, שטיפחה בחייה גם את הצד האומנותי. היא אהבה לשים וזה היה אחד מהחלומות שאותם כבר לא תזכה להגשים.
לרגל יום הזיכרון לשבת השחורה ב-7 באוקטובר, קרובי משפחתם נזכרים בהם, ומבקשים שגם אנחנו נזכור אותם לעד.
לזכר ד"ר דניאל לוי
דניאל לוי, רופא צעיר ומוכשר מסורוקה, נרצח בעת שהגיע לטפל בחולים במרפאה בבארי בשבת השחורה. כעת אשתו ליהי, אמא לשני ילדיהם מבקשת להנציח את זכרו. הוא היה בן 34 במותו.
"היית החבר הכי טוב שלי"
"כל חייו דניאל ידע שיהיה רופא", מספרת ליהי אשתו. "מילדות ייעדו אותו לזה, תמיד אמרו לו שהוא חכם ושיש לו חשיבה מהירה, ואלה שני תנאים חשובים שצריך כדי לטפל באנשים. ואכן, כשסיים את לימודי התיכון, הוא החל מיד ללמוד רפואה. כשסיים את לימודי הרפואה בפרו, טס לעבוד כשנתיים בקהילה בצפון פרו, ואז חזר ללימה, כדי לארגן את מסמכיו לעלות לארץ".
ליהי מספרת שדניאל עלה לישראל כי הוא האמין בכל לבו שזה הבית של היהודים בעולם, וכמו כל יהודי ששוקל להגר ממדינתו, ישראל היא האופציה הראשונה שמונחת על השולחן. "היה לו חשוב לשמור על שורשיו היהודיים ולהבטיח לעצמו עתיד טוב יותר".
הם היו משפחה מאושרת, אבל באמת מאושרת, כזאת שרואים בעיקר בסרטים. ליהי מספרת שהם הכירו באפליקציית הכרויות, כשנה וחצי אחרי שהוא עלה. "זה היה חיבור ממשפט ראשון", היא נזכרת בהתרגשות. "מיד היה מאוד ברור לשנינו שזו הכרות חד פעמית, שנועדנו זה לזו". אכן, הקשר התקדם מהר מאוד, והם נישאו והביאו לעולם שני ילדים.
"לכתו של דניאל הותירה בלבנו חלל עצום. אבל אני הבטחתי להוקיר אותו ואת פועלו ואני רוצה שהעולם ידע מי הוא היה", אומרת ליהי בראיון ל-mako בריאות. "הוא היה איש יוצא דופן בכל תחום: חכם בצורה לא רגילה, טוב לב בצורה יוצאת דופן, חבר אמת ותמיד הראשון לעזור, גם כשזה בא על חשבונו. בשבע השנים שהוא בארץ, הוא הספיק ללמוד עברית שוטפת, לעבוד במספר בתי חולים וגופי רפואה, לשרת בצבא כרופא ואף לשמש כמתמחה במחלקת אא"ג בסורוקה. יתרה מכך, דניאל עבר בהצלחה את בחינת האמצע, קיבל תעודת 'מתמחה מצטיין' לשנת 2023 ואף היה אמור להתחיל לעבודה בקהילה ממש יומיים אחרי מותו".
ליהי מספרת שדניאל היה איש של שלום. "הוא אף פעם לא שפט לפי דת, גזע או מין. הוא כיבד את כולם, תמיד נתן מקום לכל אחד, הקשיב ואמר מילה טובה".
דניאל נרצח בעת מילוי תפקידו כרופא, כשמימש את משימת חייו – להציל חיים, אבל לא היה מי שיציל אותו. לסיום אומרת ליהי: "דניאל, אהוב לבי, החצי השני שלי, היית החבר הכי טוב שלי, בן זוג מדהים ואבא לתפארת. אני אוהבת אותך ואוהב לעולם".
לזכר הפראמדיקית עמית מן
עמית הייתה רק בת 22 כשמחבלי הנוח'בה פרצו למרפאה בקיבוץ בארי שבה פעלה ורצחו אותה במקום. במשך שלוש שנים שימשה כפראמדיקית במד"א ואף פעלה כמדריכה. אופיר פרץ, בן זוגה, מתאר את הרגעים הקשים: "ב-7 באוקטובר, שבת, היינו בדירה שלה בקיבוץ ובשש וחצי בבוקר החלו אזעקות ושיגורים בלתי פוסקים. אני הייתי משובץ למשמרת במד"א בנתיבות ולכן יצאתי מהקיבוץ, וביקשתי מעמית שתצטרף אליי. עמית לא הסכימה ואמרה שדווקא עכשיו היא צריכה להישאר בקיבוץ. ב-07:30 הזעיקו אותה למרפאת השיניים כדי לטפל בפצוע מכיתת הכוננות שנורה על ידי מחבלים. בשלב הזה שוחחנו והיא סיפרה שיש חשש לחדירת מחבלים ושהיא יוצאת לטפל בפצועים בליווי של כיתת הכוננות. הם נכנסו למרפאה ולאט-לאט, כשהתושבים הבינו שיש צוות רפואי במרפאה, המשיכו לזרום עוד ועוד פצועים לכיוון וגם רופא ואחות נוספים מהקיבוץ הצטרפו.
בשעה 11 שוחחתי איתה שוב, והיא סיפרה שמחבלים ניסו להיכנס למרפאה פעמיים ונבלמו על ידי חברי כיתת הכוננות, ושהם בקשר עם הצבא ומד"א אבל אף אחד לא מצליח להגיע אליהם. השיחה האחרונה שלי איתה הייתה בשעה שתיים בצוהריים. היא סיפרה שהמחבלים חזרו ושהם שוב תוקפים את המרפאה. אמרתי לה שתנסה לשמור על עצמה ושתישאר ליד חברי כיתת הכוננות, אבל היא אמרה שיש המון מחבלים בקיבוץ ושלא ננסה להגיע לשם. גם בזמן שמחבלים תוקפים אותם היא דאגה לנו שלא נתקרב או ננסה להגיע אליה".
זו בעצם הייתה השיחה האחרונה של השניים. "אחר כך היא שלחה הקלטה בוואטסאפ המשפחתי וסיפרה שהמחבלים הצליחו לחדור למרפאה וששומעים את כל היריות. אחותה, מרי, הספיקה להתקשר אליה. במהלך השיחה היא אמרה לה שהמחבלים מעליה, היא אמרה לה 'לא משנה מה יקרה אני אוהבת אתכם ותהיו חזקים'. ואז השיחה התנתקה. ומאז היא לא ענתה עד שגופתה הירויה בראש נמצאה למוחרת בוצהריים.
לדבריו, רק שני אנשים ששהו במרפאה באותם רגעי אימה הצליחו לשרוד - אחות ופצוע מכיתת הכוננות. "הבחור מכיתת הכוננות סיפר לנו מה היה באותו יום ותאר את תפקודה המדהים של עמית. הוא התפלא לשמוע שהיא רק בת 22. יש משפט אחד שלא אשכח שאמר לי: "אולי אתם הכרתם את עמית הפראמדיקית אבל בשבילי היא הייתה עמית המלאך".
הוא מציין כי "עמית החלה את דרכה במד"א כבר בגיל 15. אביה שהייתה קשורה אליו מאוד נפטר ממחלה קשה, ואמה מספרת שהיא הייתה חוזרת מהספרייה עם ספרים על גוף האדם ולומדת אותם לפרטי פרטים. היה לה זיכרון פנומנלי והרבה ידע".
אופיר מספר על צד נוסף שלה. "לעמית היה חלום - היא הייתה זמרת ושחקנית מוכשרת וחלמה להתפרסם בתחום הזה אבל דחתה את זה כדי להתנדב במד"א".