במהלך ימי עבודתם נתקלים הרופאים באין-ספור מקרים, אבל הסיפורים שהובאו לפנינו מפי רופאים מבתי חולים מובילים בארץ הצליחו להדהים אפילו אותם. לובשי החלוקים הלבנים, שכבר חשבו שראו הכל מספרים כיצד מקרה אחד שינה את תפיסת עולמם.
בחלק ממקרים, הם מספרים כיצד כבר איבדו כל שביב של תקווה, בחלקם, כבר קראו למשפחה כדי להיפרד מהמטופל. ממש באותם הרגעים, כך הם משתפים, קרה נס שהדהים אותם ואת כל הצוות שמסביבם, כשכנגד כל הסיכויים הפצועים הכי קשים החלו להראות סימני חיים. לרגל חג החירות, אנחנו מביאים לפניכם אותם הסיפורים המצמררים שחשפו בפנינו, על המטופלים, וגם על הרופאים, ששברו את תקרת הזכוכית.
הלוחם שסבל מזיהום פטרייתי קטלני
כפיר זר, לוחם שריון, נפצע קשה בקרב בעזה לאחר שטיל נ"ט פגע בטנק שבו שהה. הוא פונה במצב אנוש לבית החולים סורוקה כשהוא סובל מכוויות נרחבות ומזיהום פטרייתי קטלני בריאותיו. הוריו, רעייתו ואחיו נלחמו על חייו, ויחדיו הם קיבלו את החלטה להעבירו לטיפול בתא לחץ הממוקם במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), שם ניתנה לו תקווה חדשה. כפיר עבר 30 טיפולים קשים בתא הלחץ, לצד ניתוחים מרובים וסבל בלתי נתפס. אף שהכאב כמעט הכריע אותו – הוא ומשפחתו לא ויתרו.
" נאלצתי להחליט שלא לוותר ולא להרדים. הכאב היה אדיר, אך החיים היו קדושים"
ד"ר אדי אלגייב
ד"ר אדי אלגייב, מנהל טיפול נמרץ כללי בשמיר, מתאר את מצבו ואת הטיפול שקיבל לאחר שכבר כמעט הכל נוסה. "בנוסף לכוויות ולפגיעה בריאות, כפיר נדבק בפטרייה אלימה מהאדמה בעזה שנקראת אספרגליוס שזיהמה את כל חלקי גופו. הוא קיבל בסורוקה טיפולים אינטנסיביים נגד הפטרייה, הרופאים ניסו את כל סוגי התרופות אבל הפטרייה לא הגיבה לטיפולים והמשיכה להתפשט בכל גופו עד כדי פגיעה ממשית במערכות רבות בגוף. כפיר הפך למחוסר הכרה, מורדם ומונשם תוך זמן קצר. רמת הסיבוכים גברה עד מאוד ונשקפה סכנה מיידית לחייו".
בדקה ה- 90 מחליטים הרופאים בסורוקה להתייעץ עם המומחה הראשי בישראל לפטריות - פרופ' רונן בן עמי מבי"ח איכילוב. "הפרופ' סבר כי לאחר שניסו את כל סוגי הטיפול, מוטב שכפיר ינסה את הטיפול בתא לחץ. בעצה אחת יחד עם פרופ' שי אפרתי, מנהל המרכז ההיפרבארי ע"ש סגול (תא לחץ) במרכז הרפואי שמיר הוחלט להעבירו לטיפול בתא לחץ במטרה להילחם בפטרייה ולהציל את חייו", מספר ד"ר אלגייב.
פרופ' אפרתי: "בבדיקות שעשינו גילינו שהפטריות, מסוג אספרגילוס, העמידות לכלל האנטיביוטיקות שנוסו, אינן יכולות להתקיים בסביבה של חמצן בלחצים גבוהים. בהתאם לכך, למרות מצבו הקשה מאוד של כפיר, שהוא מורדם, מונשם, עם קריסת מערכות, החלטנו להכניסו ללחץ גבוהה של 2.8 אטמוספרות עם 100% חמצן וכך למעשה הענקנו לו טיפול נמרץ בתוך התא לחץ. בעקבות הטיפול הצלחנו להשמיד את האספרגילוס ולאפשר את תהליך הריפוי של העור, השרירים, הכליות והמוח".
"לצערנו הרב, דווקא כשהפצעים על גופו של כפיר החלו להגליד, הופיע משבר חדש – הריאות חדלו לתפקד. נשימה שהייתה ברורה מאליה הפכה לקרב נוסף, וכל יום היה מאבק להחזיקו בחיים. באותם ימים כפיר היה מחובר למכונת אקמו, ער לחלוטין, מבקש להיות מורדם ולברוח מהכאב הבלתי נסבל. אך באותו רגע קשה, נאלצתי להחליט שלא לוותר ולא להרדים אותו. הכאב היה אדיר, אך החיים היו קדושים. הרדמה במצבו הייתה משולה לגזר דין מוות".
בחלוף שישה שבועות, כפיר הבין שהסיכוי היחיד שלו לשרוד הוא לעבור השתלת ריאות. הוא למד את התחום, קרא עליו ולאחר שהתייצב, הועבר לשיבא, שם המתין להשתלה. בערב פסח, לאחר מותו של דור זימל ז"ל בידי ארגון חיזבאללה, נמצאה התאמה – כפיר קיבל את ריאותיו של דור. בליל הסדר, בדיוק לפני שנה, הוא עבר את ההשתלה. בפסח הזה כפיר כבר בבית, ממשיך בשיקום, לומד בישיבה ומודה על חייו.
"מדובר בלוחם שנפגע פגיעה מורכבת מטיל נ"ט – פציעה שהובילה לנזק עצום לריאות ולמוח, כוויות קשות, זיהום פטרייתי מסכן חיים", מסביר ד"ר אלגייב. "הוא אף עמד בסכנה ממשית לקטיעה של שתי רגליו. הפגיעה הריאתית הייתה כה חמורה, עד שנדרש חיבור למכונת אקמו ובהמשך גם השתלת ריאות – תהליך נדיר ביותר בקרב פצועי מלחמה, אשר רק מקרים בודדים כמותו תועדו בספרות הרפואית. ולא רק הריאות – גם הפגיעה המוחית הייתה מהקשות שראינו.
"אני זוכר היטב את השיחה עם בני המשפחה, שבה נוירוכירורג בכיר ובעל שם אמר במפורש כי כפיר לא ישוב להכרה ושהוא צפוי להישאר במצב של 'צמח'. גם רופא העיניים טען שוב ושוב כי הוא איבד את ראייתו לצמיתות. והנה, היום כפיר בהכרה מלאה, עומד על רגליו, חד מחשבה, מתקשר, רואה, נושם בכוחות עצמו. הוא אפילו חזר לעסוק בספורט. אם זה לא נס - אז מה כן? כפיר והמשפחה נתנו לנו שיעור חשוב על המחיר הכאוב של המלחמה, על האמונה והדבקות בחיים ועל עוצמות הנפש של הבן אדם".
הפצוע שחזר מהמלחמה וכמעט איבד סימני חיים
במהלך המלחמה פונו פצעים רבים לבית החולים איכילוב. אחד מהפצועים שכנראה יחרטו לנצח בלבם של אנשי הצוות הרפואי הוא רס״ן במיל׳ ב׳, לוחם בן 45 שנחת על גג בית החולים הישר משדה הקרב. "הוא נורה בירך והגיע אלינו חבוש בחוסם עורקים", נזכר ד"ר איל חשביה, מנהל מערך הטראומה והכירורגיה הדחופה באיכילוב.
"עם הנחיתה, הוא הועבר מיידית לחדר הטראומה והונשם. המשכנו במתן דם מלא, ולבסוף השתלטנו על מקור הדמם. הפצוע הועבר בדחיפות לחדר הניתוח, שם המתינו לו צוותי הרדמה מיומנים, מנתחי כלי דם וצוות הטראומה. בחדר הניתוח הוא דימם באופן מסיבי מכלי הדם הראשיים שבאזור הפציעה. בשלב הזה, הוא כבר איבד סימני חיים. עברנו לפתיחת חזה בנוהל חירום בחדר הניתוח וסגרנו באופן זמני את אבי העורקים עד להשגת שליטה על הדימום מהירך ושחזור אספקת הדם לגפה". כשלושה חודשים לאחר הפציעה, רס״ן במיל׳ ב׳ חזר לתפקוד מלא.
"יש פעמים שהמוות קרוב כל כך, שמרגישים את החוט הנעלם בינו לבין החיים. ברגעים האלה נותנים את כל מה שיש ומקווים לאותו פירור של סיכוי. בפעמים הנדירות שהוא מגיע והחיים פורצים שוב, אתה מרגיש את כוח הבריאה״, אומר ד"ר חשביה.
נדרס בחניון - ושרד כנגד כל הסיכויים
מיקי ויינשטיין (66) ,לא תיאר לעצמו שכמעט ימצא את מותו בעת ביקור שגרתי בחניון. הוא יצא מרכבו ונמחץ בינו לבין רכב שאיבד שליטה במקום והאיץ במקום להאט. "אני אפילו לא זוכר אם הספקתי לנעול את האוטו, כשלפתע ראיתי רכב מגיח אליי במהירות. לא הספקתי לברוח", מתאר וינשטיין את רגעי האימה. "אשתי ובתי ראו אותי נדרס מול עיניהן והיו משוכנעות שנהרגתי במקום. אני עדיין זוכר את הקולות שלהן בזמן שלא הצלחתי לדבר, שרוע מרוסק על מכסה המנוע".
"מיקי הגיע אלינו בנוהל 'קוד כחול' – קוד המופעל במקרים קשים ומורכבים המקפיץ את צוות הטראומה לחדר ההלם במיון", משתף ד"ר אורי יסלוביץ', מנהל יחידת הטראומה במרכז הרפואי מאיר. "הוא הגיע במצב קשה מאוד וסבל מפגיעות רב-מערכתיות שכללו שברים מרובים, דימום מסיבי באגן ופגיעות ראש ופנים. בחדר ההלם הוא איבד את ההכרה, לחץ הדם ירד בפתאומיות והדופק עלה בשל שוק קשה כתוצאה מהדימום. במהלך פעולה מצילת חיים הוא קיבל דם בכמות גדולה, הונשם והועבר ליחידה לרדיולוגיה פולשנית, שם עבר סגירה של כלי דם מדממים בפרוצדורה מורכבת. בימים הראשונים התגבר החשש שהוא יסבול מפגיעה מוחית בשל השוק הקשה ואספקת הדם המופחתת לאיברים חיוניים"
לאחר 70 ימי אשפוז במרכז רפואי מאיר הוא מספר בהתרגשות על הצוות שהציל את חייו. "במשך שבועיים פעל צוות מקצועי על מנת לחבר את השברים שמהם סבלתי. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי היה כששמעתי שד"ר אורי יסלוביץ', מנהל יחידת הטראומה, אמר למשפחתי 'אנחנו לא הולכים לוותר על אבא'. אני באמת מאמין שזכיתי לנס גדול ואני מודה לצוותים שעשו הכל כדי להעניק לי הזדמנות שנייה בחיים האלה". בימים אלה הוא עובר ניתוח נוסף במאיר ולאחרונה החל בתהליך שיקום ממושך במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין.
"אשתי ובתי ראו אותי נדרס מול עיניהן והיו משוכנעות שנהרגתי במקום"
מיקי וינשטיין
.
"מיקי היה בסכנת חיים ממשית, אלה רגעים שאתה לא יכול להיות בטוח איך יגמרו אבל אתה יודע שאתה עושה הכל, גם אם זה כנגד כל הסיכויים, כדי שהסוף יהיה אחר. לאחר מאמצים גדולים של אנשי צוות רבים הוא חזר להכרה והחל את המסע המפרך בחזרה לחיים - אלו הרגעים שנותנים לנו משמעות בכל יום מחדש", מסכם ד"ר יסלוביץ'.
"יש פעמים שהמוות קרוב כל כך, שמרגישים את החוט הנעלם בינו לבין החיים. ברגעים האלה נותנים את כל מה שיש ומקווים לאותו פירור של סיכוי. בפעמים הנדירות שהוא מגיע והחיים פורצים שוב, אתה מרגיש את כוח הבריאה״
ד"ר איל חשביה
הנס של הפג שנולד ללא סימני חיים
קריאה דחופה בליל חורפי הביאה את הצוות הרפואי של הפגייה בבי״ח ספרא לילדים אל בית החולים התת-קרקעי של שיבא, ללידה של פג בשבוע ה-24 להיריון, כשהוא במשקל 800 גרם בלבד. כיוון שנולד ללא סימני חיים, צוות ההחייאה החל מיד בביצוע החייאה, אך במשך 25 דקות הדופק לא שב. למרות הכול, הצוות לא ויתר — הם המשיכו בעיסויים, נתנו מנות דם, ואז, לפתע, כנגד כל הסיכויים, חזר הדופק.
מאותו הרגע החל מסע הישרדות מורכב: הפג סבל ממחלת ריאות קשה ונזקק לתמיכה נשימתית מסיבית במשך חודש, לניתוח בטן בגיל כמה ימים בעקבות חור במעי, כריתת מעיים, סטומה, צהבת, תמיכה לבבית ועוד אין-ספור אתגרים. במהלך חודשי אשפוזו, הוא עבר ארבעה ניתוחים, קיבל 13 מנות דם, שתי מנות פלסמה ושהה 40 ימים מונשם.
למרות הכל, בנס של ממש, הוא צלח את כל המכשולים ושוחרר לביתו במשקל של מעל 3 ק”ג. "התינוק המתוק מוכיח שאין דבר חזק יותר מרוח החיים. הוא הצליח לשרוד ולהתפתח ולגדול להיות ילד מתוק ומקסים,” אומרת ד”ר לירן טמיר, מנהלת מערך הפגים והילודים בבית החולים. “המקרים האלה מזכירים לנו עד כמה הרפואה המתקדמת, לצד התמדה ואמונה, יכולים לחולל ניסים".
“המקרים האלה מזכירים לנו עד כמה הרפואה המתקדמת, לצד התמדה ואמונה, יכולים לחולל ניסים"
ד"ר לירן טמיר
נמחץ על ידי משאית - ושרד למרות סיכוי אפסי
לפני מספר חודשים הגיע לחדר הטראומה בבילינסון מקבוצת כללית, נתן (שם בדוי) גבר בשנות ה-50 לחייו, לאחר שנפגע ממשאית בעת ששהה ברכבו. "לא היה לו דופק ומצבו הוגדר אנוש", מתאר ד"ר איתי בן דוד, רופא בכיר במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים. "הוא נפגע בכל חלקי גופו: מוח, חזה, אגן, בטן וגפיים. בסוג כזה של חבלה סיכויי ההישרדות הם אפסיים".
בחדר הטראומה ובאמצעות פעולה לא שגרתית, הרופאים פתחו את החזה של נתן - חתכו בין הצלעות כדי להגיע עם הידיים ללב, לאבי העורקים ולריאות. כך, באופן לא ייאמן, הם הצליחו לייצב אותו. בהמשך, הוא עבר ניתוח גדול בחזה ובבטן ע"י אנשי הטראומה במערך הכירורגי בבילינסון.
לאחר הניתוח עבר נתן למחלקת טיפול נמרץ כללי כשסיכוייו לשרוד עדיין קלושים, כשהוא לא יציב ומדמם באופן פעיל. בהמשך עבר עוד סדרת ניתוחים וסבל מזיהומים קשים ובלתי נמנעים.
ד"ר איתי בן דוד, רופא בכיר במחלקת טיפול נמרץ כללי בבילינסון מקבוצת כללית: "למרות נזקים קשים לריאותיו, פגיעה אנטומית מורכבת בבטן וחבלות הראש שהובילו לדימום מוחי ובניגוד לכל התחזיות, החולה הלך והתאושש. הוא חזר בהדרגה להכרה ולאחר כחודשיים מהתאונה, הוא שוחרר למחלקת שיקום נשימתי בבית רבקה ומשם יצא הביתה כשהוא הולך, נושם בעצמו, מתקשר עם ילדיו. זו הוכחה שכשמדובר במטופלים כל כך קשים, רק טיפול משולב של מומחים מתחומים שונים יכול להביא לתוצאה המופלאה הזו".
* התוכן בערוץ זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.
תגובות