מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל פונו משטחי הלחימה כ-6,000 חיילים פצועים, כך לפי נתונים של חיל הרפואה, שפורסמו בחודש שעבר. בצה"ל אומרים כי חייהם של 380 פצועים באורח קשה ניצלו בזכות טיפול רפואי מהיר שקיבלו בשטח ובזכות פינוי מהיר לבית החולים. הממצאים דרמטיים בהשוואה למלחמות קודמות: במלחמת לבנון השנייה שיעור ההרוגים מכלל הפצועים עמד על 14.8%, כך לפי מדד שיעור התמותה (CRF). בצוק איתן חל שיפור במתן המענה הרפואי, ושיעור התמותה עמד על 9.2%. בלחימה הנוכחית בעזה, לפי נתונים שהתפרסמו חודשים מספר לאחר תחילת המלחמה, עומד השיעור על 6.7% בלבד.
כל אלה לא היו מתאפשרים לולא התפתחות הרפואה המבצעית, הן טכנולוגית, והן באמצעות הכשרות מתקדמות. "אני חושב שמאז מלחמת לבנון השנייה, אז הייתי לוחם בסיירת צנחנים, השתנו לא מעט דברים, בראשם הזמינות הגבוהה של אספקת מנות דם לפצועים בשטח", אומר סרן (במיל') ד"ר גדי מרום, סמ"פ ביחידת הרפואה האווירית של חטיבה 55 וכירורג בכיר בבית החולים הדסה. "הגורם העיקרי לתמותה בת מניעה בשדה הקרב הוא איבוד דם של הפצוע, ובשנים האחרונות נעשה מאמץ גדול שגם במצב שגרה, בכל חטיבה, גדוד ואפילו חלק מהפלוגות, יהיו מנות דם זמינות לשימוש באופן כמעט מיידי". לדבריו, מנות הדם מאוחסנות במקררים או בצידניות מיוחדות הנשמרות בטמפרטורה אידיאלית ולזמן ממושך. כמו כן, הוא מציין כי מנות הדם מגיעות לשדה הקרב במהירות, וכך משתפרים באופן משמעותי סיכויי הישרדות הפצועים. ד"ר מרום מוסיף כי בשנים האחרונות החל הצבא להשתמש גם בתחבושות מיוחדות המיועדות לעצירת דימומים. "התחבושות מכילות גורמי קרישה, מנגנון קריטי שבזכותו נמנע איבוד דם, ולכן אם יש פציעה חודרת זה יכול לסייע מאוד".
לצד אלה, הצוותים הרפואיים מסתייעים גם במוניטורים מתקדמים שמיועדים לשטח, וכן באמצעי הנשמה ובלוני חמצן. "אלה דברים שלא היו קיימים בתקופת מלחמת לבנון השנייה, בוודאי לא ברמה שקיימת היום, והם משפרים מאוד את הטיפול הרפואי". לטענתו, גם הלוחמים מסוגלים היום להעניק לחבריהם טיפול ראשוני מספק בשטח, טוב יותר מבעבר. "אם אני מסתכל בהשוואה למלחמת לבנון השנייה או למבצע צוק איתן, אז ההכשרה של הלוחמים היום טובה יותר וגם האמצעים. במלחמת לבנון השנייה נעשה שימוש בחוסמי עורקים מגומי, שללוחמים היה קשה לשים, הם היו מחליקים ולא תמיד היו מניחים אותם חזק מספיק. היום זה שונה, ויש בידם חוסמי עורקים חדשים, שמפעילים לחץ חזק מאוד, כך אפשר לראות את התגובה מהר, וגם קל יותר ללמוד להשתמש בהם".
במלחמת "חרבות ברזל", ובעקבות לקחים ממבצעים ומלחמות קודמות, חל שיפור גם במספר הרופאים הבכירים בפלוגות. "כמות המטפלים הבכירים עלתה בצורה משמעותית", אומר ד"ר מרום. "היום אפשר למצוא בכל פלוגה רופא או פרמדיק, וזה מקנה ביטחון גם ללוחמים בשטח".
"בלבנון השנייה היו לא מעט אירועים רבי נפגעים שבהם רופא אחד טיפל בעשרות פצועים"
לאחר הטיפול הראשוני הכה חשוב, הלוחמים הפצועים מפונים אל בתי החולים השונים ברחבי הארץ, וכל דקה קריטית. לפי נתוני צה"ל האחרונים, זמני הפינוי קוצרו - ההגעה לבית החולים באופן מוסק בעזרת מסוקי חיל האוויר ולוחמי יחידה 669 עומדת על כ-64 דקות בעזה ו-84 דקות בלבנון. פינוי הפצועים בכלי רכב עומד על כ-91 דקות בעזה וכ-111 דקות בלבנון. ד"ר מרום אומר כי "הפנמנו שיש צורך בפינוי מהיר ואיכותי, ומתחילת המלחמה דאגנו בחטיבה להתאמן על זה, והעלינו את הכשירות שלנו". לדבריו, הצוותים משתמשים כיום בין השאר בהאמרים לצורך פינוי רכוב של הפצועים - רכבים קלים שבאמצעותם אפשר להתנייד במהירות בשטח הררי.
"קשה לי להשוות את התחושות לתקופה של מלחמת לבנון השנייה, אבל הייתי אז לוחם, ושמעתי לא מעט סיפורים על אירועים רבי נפגעים שבהם רופא אחד טיפל בעשרות פצועים. הוא היה מתאר איך הוא עבר ביניהם, אחד אחד, ותחושת התסכול הייתה עצומה"
ד"ר גדי מרום, בית חולים הדסה
"כל אלה נותנים לנו הרבה מאוד ביטחון וסיפוק בטיפול בפצועים, אנחנו יודעים שאנחנו עושים את המרב", אומר ד"ר מרום. "קשה לי להשוות את התחושות לתקופה של מלחמת לבנון השנייה, אבל הייתי אז לוחם, ושמעתי לא מעט סיפורים על אירועים רבי נפגעים שבהם רופא אחד טיפל בעשרות פצועים. הוא היה מתאר איך הוא עבר ביניהם, אחד אחד, ותחושת התסכול הייתה עצומה. היום יש תחושת ביטחון גדולה יותר, גם אצל הלוחמים, שיודעים שמגיע צוות של רופאים, שמצליח לטפל בכמות גדולה של פצועים".
ועל אף תחושת הסיפוק, במסגרת הטיפול בשטח ניצבים הרופאים בפני דילמות קשות מנשוא. "טיפלנו בלוחם שנפצע במהלך הלחימה ברצועה פציעת ראש קשה מאוד, ולא היינו בטוחים שהוא ישרוד. הייתה לנו התלבטות אם לפנות אותו מוסק מתוך הרצועה, תוך שאנחנו מסכנים את חייו שלו, את חיי הצוות המוטס וגם את חיינו. לבסוף לקחנו החלטה לפנות אותו, והיא התבררה כמוצדקת. עשינו את כל המאמצים ובאופן מדהים הוא שרד את הפציעה. בימים אלה הוא בשיקום, כבר הצליח לחזור ללכת ואפילו לדבר קצת. אלה רגעים מרגשים מאוד עבורנו. מאז המקרה אני שומר על קשר עם משפחתו".
בישראל, כמו בישראל, כשד"ר מרום לא בשדה הקרב, הוא עובד לילות כימים ככירורג בכיר בבית החולים הדסה עין כרם. "צוותי הטראומה והטיפול הנמרץ עובדים קשה מאוד להציל את חייהם של המון לוחמים, והם משתקמים בצורה מצוינת". במסגרת תפקידו זכה באחרונה גם למפגש מרגש עם לוחמים שטיפל בהם לפני כן בשטח. "פגשתי שני לוחמים שנפצעו קשה בפעילות מבצעית בלבנון. בשטח נתנו להם מנות דם, ואז פינינו אותם באופן מוסק לארץ. כשנפגשנו בבית החולים זה היה אחרי שהם עברו ניתוחים מורכבים ויצאו מהם בחיים, ושמחתי מאוד על כך. אחד מהם כבר שוחרר לביתו מאז, והשני נמצא בשיקום. אני בטוח שחלק מהלוחמים שנפצעו לא היו שורדים לולא הטיפול שקיבלו בשטח, וזה מרגש מאוד".