מחקר שפורסם ב-Journal of Clinical Oncology ב-2018 מצא שכ-25 אחוז מהנשים שעוברות כריתת שד כפולה וכ-50 אחוז מאלה שעוברות כריתת שד בודדת בוחרות לא לשחזר את השדיים, ומאז מספרן רק עולה. נשים רבות עושות זאת מטעמי נוחות, בגלל שהן עוסקות בספורט, או מתוך רצון להימנע משתלים ולהישאר טבעיות ככל האפשר. ויש גם השלכות בריאותיות - נשים רבות בוחרות בהליך שקל יותר להחלים ממנו ורוצות למזער את זמן ההחלמה. שחזור סרטן השד כרוך לעתים במספר ניתוחים ומסיכונים לסיבוכים ולזיהומים. למרות כל אלה, רופאים לעיתים דוחפים נשים לשחזור בלי לדון באפשרות להישאר "שטוחות".
"במחקר גיליתי שנשים רבות מופתעות לחלוטין מהתוצאות כשהן יוצאות מהניתוח", אומרת ד"ר גייל סוליק, מייסדת קונסורציום סרטן השד. כוונתה היא לנשים שדיווחו שהתעוררו לאחר הניתוח וגילו שעור נוסף הושאר כדי לאפשר שחזור עתידי, בניגוד לרצונן, לעתים בתירוצים רפואיים כמו "לוודא שלמטופלות טווח תנועה תקין". מגזין "קוסמופוליטן" עסק בכך בהרחבה בכתבה שהעלה ב-2018, שבה הביא את סיפורן של כמה מהנשים הללו, וכעת פרסם אותה מחדש, מה שמעיד שלא מספיק השתנה מאז.
במרכז הכתבה עומדת קים בולס, שתמיד הייתה לה מערכת יחסים מסובכת עם שדיה. היא גדלה בניסיון להסתיר את שדיה הגדולים, שכן לא אהבה את תשומת הלב שהם עוררו, בייחוד מצד גברים. וכספורטאית שאהבה לרוץ ולשחות, היא תמיד הרגישה שהם מעכבים אותה. "הכל היה קשה יותר עם ציצים בגודל כזה", סיפרה בריאון, בייחוד כשרצה. לאחר שאובחנה עם סרטן שד בשלב 3, בשנת 2016, ועברה כימותרפיה, היא החליטה להסירם בלי שחזור. "הייתי מוכנה לשחרר את השדיים שלי ולמעשה שמחתי על הסיכוי שייעלמו", סיפרה.
>> המצלמה הייתה החסד שלי במלחמה בסרטן השד
לאחר שקיבלה את החלטתה, בולס חשה הקלה. היא נכנסה לאינטרנט כדי למצוא תמיכה, אבל מצאה גם משהו אחר. נשים בקבוצות פייסבוק, כמו Young Survival Coalition ו-Flat & Fabulous, שתיארו כיצד התעוררו בציפייה לחזה חלק וגילו כיסי עור נפולים. היו שם תמונות של נשים עם "שקיות ריקות של בשר" שבהן היה צריך למלא חזה שטוח, היא אומרת. "עבדתי פעם במשרד של וטרינר והווטרינר שלנו לא היה עוש את זה לכלב", אמרה, "לא האמנתי שהמנתחים השאירו כך את הנשים".
בקי פיץ הייתה אחת מהן. היא מספרת שהרופא הסכים לבקשתה להישאר שטוחה, אך כשהתעוררה מכריתת השד הכפולה שלה, גילתה שתי פסגות מחודדות של רקמה, והעור העודף שנותר מאחור השתלשל מתחת לזרועותיה כמו בצק מתוח. "אני קוראת להם ציצי הבור שלי", היא אומרת, ומעריכה שהרקמה מתחת לזרועה הימנית יכולה למלא קאפ איי וצד שמאל קרוב יותר ל-B. זה כל כך גרוע שהיא לא יכולה לישון על הצד או אפילו להוריד את הידיים לגמרי. "יש לי צורה מצחיקה שגורמת לאנשים לבהות", היא אומרת. כששאלה את המנתח שלה מה קרה, הוא הסביר שהוא חושש שהיא תשנה את דעתה ותרצה לשחזר בהמשך. "אומרים לי שיש לי מזל שאני חיה - אבל זה לא לחיות", אמרה. אבל בגלל שהיא סובלת ממחלה אוטואימונית, היא החליטה שהיא תצטרך לחיות עם התוצאה ולא לעבור עוד ניתוח תיקון שיסכן אותה.
לאחר שקראה סיפורים כמו זה של פיץ, בולס הייתה נחושה לוודא שהרופא שלה מכבד את רצונה. היא שלחה הודעות לנשים, הקשיבה לחוויותיהן ושמעה לעצותיהן. הם אמרו לה להצהיר בבירור על רצונה להישאר שטוחה (וכך עשתה), לכתוב זאת (היא ניסחה מכתב), לקחת עד (היא לקחה את בעלה), ולספק תמונות של החזה החלק והשטוח שהיא ביקשה (היא סיפקה שש).
"כשנפגשתי עם המנתח שלי, אמרתי לו שראיתי נשים אחרות שנותרו עם עור כדי להקל את השחזור ושאני לא יכולה לחיות ככה", היא מספרת. "לא רציתי תזכורת להפסד, אמרתי לו שאני צריכה להיות שטוחה לגמרי בלי עור מיותר בכלל". נחשו מה קרה אחר כך.
>> בבדיקות, במחקרים ובגישה: מדוע נשים עדיין מופלות לרעה בעולם הרפואה?
עולם כירורגי פטרנליסטי
העולם הכירורגי הוא פטרנליסטי, אומרת ד"ר קלרה לי מאוניברסיטת אוהיו סטייט, "מנתחים רבים לא יודעים איך להתמודד עם אישה שמעורבת עמוקות בקבלת ההחלטות שלה". והם גם לא תמיד עדינים כשהם מביעים את דעתם. באחד המקרים המתוארים, מנתח של אישה התקשר אליה הביתה בלילה לפני הניתוח והתחנן שתשנה את דעתה, ואמר שהיא צעירה מכדי לחיות בלי שדיים. אחרת אמרה שהרופא שלה רמז שהיא לעולם לא תוכל להתחתן אם היא לא תבחר בציצים מזויפים.
יש מושג ש"מנתחים יודעים הכי טוב", אומרת סוליק, ורבים מאותם מנתחים הם במקרה גברים. דו"ח של הקולג' האמריקאי לכירורגים מצא שנשים מהוות רק 15 אחוז מהמנתחים הכלליים ו-13 אחוז מהמנתחים הפלסטיים. על פי מחקר בכתב העת Journal of Clinical Oncology, רוב ניתוחי סרטן השד בארצות הברית נעשים על ידי מנתחים כלליים שלא הוכשרו כיצד להתמודד עם מחלות שד. המחקר הצביע על כך שכאשר חולות סרטן השד טופלו על ידי מנתח חסר התמחות, הן דיווחו על רמת שביעות רצון נמוכה יותר מהטיפול בהן בהשוואה לאלו שטופלו על ידי מנתח מומחה. מנתחי השד מתמקדים בניתוחים שהם מבצעים הכי הרבה – שחזורי שד, אז במקרים מסוימים הרופאים לא משאירים שקי עור כדי לדחוס בהם שתלים מאוחר יותר, אלא הם פשוט לא מצליחים להגיע לתוצאה אסתטית.
נחזור לבולס על שולחן הניתוחים, כמה שניות לפני ההרדמה, כשלפתע היא שומעת את המנתח שלה אומר לה, "אני רק אשאיר מעט עור נוסף למקרה שתשני את דעתך". בולס ידעה שחומר ההרגעה "מטפטף לוורידים שלה" וכי בכל שנייה היא השליטה במצב תעבור למנתח שזה עתה חשף את כוונתו לעשות משהו שהיא ביקשה ממנו במפורש לא לעשות. היא חשה פאניקה, אבל גופה לא הצליח לזוז. היא נזכרת שאמרה לא פעמיים, וחזרה על כך שהיא רוצה להיות שטוחה. ואז הכל נהיה שחור.
כשעיניה נפקחו לאחר ההליך, היא הייתה הרוסה ממה שראתה מתחת לתחבושות שלה. "בכל פעם שהסתכלתי על החזה שלי קיבלתי בחילה", היא אומרת. "לא יכולתי לעשות שום דבר. המעשה נעשה".
מבית החולים שטיפל בה נמסר כי נערכו מטעמם שלוש סקירות יסודיות בנוגע לטענותיה ונקבע שכל היבט של הטיפול בה נעשה בצורה מיטבית כדי לתת לה מספיק עור כדי למנוע סיכון לתנועת היד שלה, ובזאת אף סגרו את החקירה ואת תלונתה, אבל ד"ר דיאנה אטאי מנתחת מקליפורניה, טוענת כי אלה שטויות, וכי לא קל יותר להזיז את הזרועות אם משאירים עודפי עור. נוסף לכך, ידוע כי נשים נאלצות להיאבק כדי שיתייחסו לתלונות שלהן ברצינות, וכי יש נטייה לבטל את דבריהן ואת חששותיהן, ונשים רבות לא אמרו דבר כי חששו שזה ישפיע על הטיפול שלהן בעתיד.
בולס סבלה מהתוצאה במשך חודשים, ומספרת כי לא יכלה לסבול להתקלח כי בכל פעם שראתה את החזה שלה היא נזכרה במה שקרה. היא מיאנה ללבוש בגד ים, לבשה גופיות על גבי גופיות על גבי גופיות כדי להסתיר את מה שנשאר משדיה. "לעיתים קרובות הייתי לובשת שלוש שכבות של בגדים", היא אומרת. "תמיד היה לי יותר מדי חם, אבל הייתי נבוכה מכדי להסיר אותן.
המגזין הביא עדויות נוספות למקרים שכאלה, כמו המקרה של בת'אן קינג, שסיפרה כי "היה חלק מעוות בעור שהיה גבשושי. הרגשתי כל כך נבוכה וטיפשית - סמכתי שהמנתח יעשה מה שביקשתי. זה היה מספיק גרוע שיש לי סרטן - בהחלט לא רציתי להסתכל על השאריות ממנו בכל יום ארור".
"כל מה שקשור לסרטן לא בשליטתך", אמרה בולס, שמאז פעלה רבות לשינוי המצב. "הדבר היחיד שיכולתי לשלוט בו היה איך החזה שלי נראה, ולגרום למישהו לחטוף את זה כלאחר יד, זה מעליב, מדכא ומעורר טראומה. זה לא יכול להמשיך לקרות לנשים - זה חייב להיפסק". וזאת תזכורת חשובה לכולנו.