כבר ב-7 באוקטובר גויס למילואים רס"ם במיל' עדי שני ז"ל. "היינו בטיול אוהלים בצפון עם חברים, ולא ממש היינו מחוברים לניידים. כשפתחנו אותם ראינו את כל השיחות מהמשפחה", מספרת אלמנתו, ליאור שני בראיון ל-mako בריאות. "כשהבנו מה מתרחש, ארזנו את הציוד ויצאנו חזרה הביתה. בדרך, עדי אמר לי 'את יודעת שעוד רגע הטלפון מצלצל ואני הולך למילואים'". וכך היה - בצוהריי אותה השבת, גויס עדי למילואים, שם שימש כלוחם בפלס"ר תותחנים.
בתחילת דצמבר נכנס עדי לעזה למשימה ארוכה. "אני רגילה לדבר איתו 8 פעמים ביום, וידעתי שזה לא עומד לקרות במשך זמן רב, אז ביקשתי ממנו שישלח לי הודעה קולית. רציתי שתהיה לי הקלטה עם הקול שלו שאותה אוכל לשמוע מתי שרק ארצה. בהודעה שהקליט הוא אמר 'מאמי, אני לא יודע מה את רוצה שאני אגיד, אבל אני אוהב אותך. עכשיו יש לך הקלטה שלי שתוכלי לשמוע שוב ושוב". זו הייתה הפעם האחרונה שליאור שמעה את קולו של עדי.
"ראיתי את התיקייה על השולחן, והבנתי. הבחילה הציפה אותי. זה היה הרגע שקלטתי שהחיים שלי השתנו, ולעולם לא ישובו להיות כפי שהיו"
ליאור שני
ימים ספורים לאחר מכן, הגיעה הבשורה הקשה על כך שעדי נפל בפעילות מבצעית בצפון רצועת עזה. "הייתי במשרד, ולפתע הבוס שלי קרא לי, כביכול לפגישה מקצועית שאני צריכה להיות נוכחת בה. זה היה חריג, כי עלינו למשרדים בקומה אחרת", משחזרת ליאור. "כשנכנסתי לחדר ראיתי שלושה קצינים. הם עמדו והסתכלו עליי. ראיתי את התיקייה על השולחן, והבנתי. הבחילה הציפה אותי. זה היה הרגע שקלטתי שהחיים שלי השתנו, ולעולם לא ישובו להיות כפי שהיו".
עדי שני ז"ל השאיר אחריו תאומות בנות 10, יובל וגאיה, ואת תומר, רק בת 4. "החיים של כולנו השתנו, הבנות מתגעגעות אליו מאוד. הן איבדו אבא, אבל הן גם באיזשהו מקום איבדו אמא, כי אני לא אותה אמא שהייתי לפני זה. הייתי צריכה לבנות את הזהות שלי מחדש, להבין מי אני בלי עדי. אני מתגעגעת להכל. למבט הטוב שלו בעיניים, לחיוך שלו, לחיבוק שלו, לריח שלו".
הריצה הפכה לדייט
בשנים האחרונות הפכה הריצה חלק בלתי נפרד מהחיים של עדי וליאור. "עדי ואני עישנו סיגריות בגיל מאוד צעיר, וכשהבנות הגדולות שלנו הגיעו לגיל 3 החלטנו שזהו, אנחנו מפסיקים", היא מספרת. השניים החליטו לטפח אורח חיים בריא יותר, ומלבד הגמילה מסיגריות, הם גם החלו להתאמן. "אני הייתי עושה TRX, ויום אחד עדי התחיל לרוץ. בהתחלה שנאתי את זה, זה הפך להיות 'הפילגש' שלו. הוא היה קם מוקדם בשבתות כדי לרוץ, ובכל פעם ניסה לשפר את נפח הריצה. כך למעשה, התחביב הפך להתמכרות של ממש. הוא עשה שני מרתונים מלאים, והשנה תיכנן גם לעשות חצי 'איש ברזל'".
בשלב מסוים, גם ליאור נכנעה והצטרפה לעדי, וכך הפכה הריצה לדייט הקבוע של שניהם. "רצנו ביחד המון. אהבנו לרוץ על חוף הים, וגם לרוץ ריצות שטח ביער. הייתי 'ריצת השחרור' שלו, כי הוא רץ בעוצמות הרבה יותר גבוהות ממני. זה הפך ממש לקטע שלי ושלו, דייט זוגי שאף אחד לא היה יכול להפריע במהלכו, גם הבנות לא יכלו להיכנס באמצע".
"הוא מת איש בריא מאוד"
לדבריה, גם המילואים לא הצליחו להפריע לעדי לתחזק את האהבה הגדולה הזאת. "זה לא עצר אותו, הוא רץ בכל הזדמנות ואפילו הצליח לשמור על דיאטת הצום לסירוגין שעשה, עד יום מותו. הוא לקח איתו למילואים שימורים וגזייה, והכין לכולם חביתות". עוד היא מספרת כי לאחר שנפל, מצאה בציוד הצבאי שלו חטיפי חלבון, זרעי צ'יה ומגנזיום. "זה מה שהוא לקח איתו למילואים. הוא מת איש בריא מאוד", היא משתעשעת בכאב.
למרות העצב האין סופי על נפילתו של עדי, ליאור החליטה שלא להפסיק לרוץ. "הריצה היא חלק מהחיים שלי. היא מחזיקה אותי. אני יכולה להגיד לך שביום שהוא נפל, אמרתי לגיסתי 'מאיה תוודאי שלא משנה מה, אני ממשיכה לרוץ'".
מיד לאחר השבעה, ערכה המשפחה ריצה לזכרו של עדי בחוף הים בתל אביב. מאז ארגנו אירועים נוספים דומים, ובאחת הפעמים בחרה ליאור לקיים את הריצה ביער ליד ביתם שבצור יצחק – המקום האהוב לריצה על שניהם. ביום רביעי 17 באפריל, תשתתף המשפחה במרוץ הלילה PAPAYA בתל-אביב, שמתקיים ביוזמתה של עיריית תל אביב-יפו, באמצעות רשות הספורט העירונית ובהפקת חברת "כפיים". "לא אשקר לך שאני רצה בשבילו, אני רצה בשבילי. אבל הריצה שכל כך מזוהה איתו, מרגשת אותי עכשיו בצורה אחרת, וחשוב לי לספר את הסיפור שלו ושלנו. אני חושבת שזה מחזק מאוד, גם את הסביבה - לראות בן אדם שממשיך לחיות גם אחרי כאב כזה", אומרת ליאור.
את ההחלטה להמשיך לחיות לצד הכאב קיבלה כבר באותו היום שבו נפל. "עוד כשהוצאתי את הבנות מבית הספר באותו היום כדי לספר להן מה קרה, אמרתי להן שזה מכאיב ולא הוגן, אבל אנחנו הולכות לחיות חיים שלמים, מלאים ומאושרים. אנחנו לא נהיה משפחה של שכול ועצב. אני יודעת שזה מה שעדי היה רוצה, שאני והבנות נחיה ולא נשקע בעצב. אני בטוחה שכל האירועים לזכרו היו מביכים אותו מאוד. הוא היה אדם כל כך צנוע, הוא היה אומר 'למה לעשות עניין?, אני איש פשוט, אני איש רגיל, הייתה מלחמה, ובמלחמה יש קורבנות, תשחררו את האירוע'".
מרוץ הלילה PAPAYA תל-אביב יוזנק ביום רביעי 17 באפריל. המרוץ מתקיים ביוזמתה של עיריית תל אביב-יפו באמצעות רשות הספורט העירונית ובהפקת חברת "כפיים"