"מתעמרים בי, אני במאבק אחרון על חיי"

כבר למעלה משנה שאהרון (שם בדוי), בחור בשנות ה-30 לחייו בעל נכות עקב אירועים שעבר בשירותו הצבאי, נאבק ברשויות במטרה לממש את זכאותו לסל שיקום ממשרד הבריאות. במסגרת השירות, ותחת חוק נכי נפש בקהילה, מטופלים שמתמודדים עם מצוקות ומשברים נפשיים מקבלים סיוע ממדריכי שיקום בתחומים שונים, בהם דיור, תעסוקה ולימודים, במטרה לשפר ככל האפשר את תפקודם ואת איכות חייהם. אך נדמה כי דווקא מי שהכי נזקק לשירות, נתקל בחוסר רגישות ובאטימות מצד הגורמים האחראיים.  

חייו של אהרון מעולם לא היו פשוטים. עוד כשהיה ילד ננטש על ידי הוריו וחי בהזנחה, ועבר בין מגורים זמניים. כשהתגייס לצבא הוכר כחייל בודד, תקופה שהוא מחשיב קשה וטראומטית. "מאז שאני ילד הייתי זקוק לסיוע והופקרתי על ידי גורמי הרווחה באופן טוטאלי. במהלך השירות הצבאי שלי עברתי אירועים קשים, בעקבותיהם התפרצה אצלי מחלת עור כרונית ומחלה נפשית. עד היום אני מתמודד עם בעיות קשות בתפקוד וחוסר שקט קיצוני",  הוא מספר בכאב בריאיון. מאז שוחרר מהצבא, התמודד עם בעיות כלכליות, וקושי במציאת קורת גג ואוכל. עם השנים מצבו רק הלך והתדרדר. "יום לאחר השחרור מהצבא נזרקתי למות ברחוב, הטרגדיה שלי נמשכת עד היום".

רק לפני כשנה חלה פריצת דרך במאבק של אהרון, כשלראשונה נמצא זכאי לקבלת נכות בשיעור של 100 אחוזים מביטוח לאומי, מחציתם על רקע נפשי. בעקבות כך, הופנה לקבלת סל שיקום ממשרד הבריאות. בהחלטת ועדת השיקום מאוקטובר 2023, נכתב מפורשות כי לאהרון אושרה תוכנית שיקום "דיור מוגן לבודדים" –  שירות של מדריכי שיקום למתמודדים הגרים בדירות עצמאיות בקהילה. מדריכי השיקום מסייעים בפעולות כגון עריכת קניות, ניהול משק בית, קשרי קהילה ועבודה. חלק ממתמודדי הנפש, כמו גם אהרון, עשויים אף לקבל במידת הצורך סיוע כלכלי בשכר דירה. "סל השיקום יחסית מצומצם, אבל לאדם כמוני שלא מקבל עזרה מאף גורם כבר 15 שנה, הוא יכול לעזור המון", מדגיש אהרון.  

"כל יום פשוט הורסים לי את החיים יותר"

אך הסיפור לא מסתיים כאן. לטענת אהרון, ועל אף ההחלטה, הוא סורב שוב ושוב לקבל את השירות על ידי עמותות הפועלות מטעם משרד הבריאות. "אני לא מקבל שום טיפול או שיקום שיתאים למצב הנורא שאני נמצא בו. כבר שנה שלמה שמשרד הבריאות והעמותות מטעמו מתעמרים בי, והורסים לי את החיים".

הוא מעיד כי בכל פעם נתקל בתירוץ אחר. "כשפניתי לפרויקטים שיקומיים, אמרו לי שהם לא יכולים לספק את סל השיקום כי אני מוכר במחלקה לדרי רחוב של משרד הרווחה, בשונה כביכול מהפרוטוקל שמדבר על קבלת הסיוע למתמודדי נפש שגרים בדירות עצמאיות", מסביר אהרון. עם זאת, הוא מציין כי מדובר בטענות חסרות שחר. "בשנה האחרונה אני מתגורר במגורים זמניים ולא נמצא ברחוב, אבל מלבד זה יש מתמודדי נפש שנפגשים עם מדריכי השיקום במקומות ציבוריים, למשל בספריות או בפארק. העמותה בעצמה אמרה לי בשיחות קודמות שקיימתי איתם שזה אפשרי, ולכן לא ברור לי למה לפתע הם החליטו להגיד משהו הפוך. זה פשוט זעזע אותי, במקום שדרי רחוב יקבלו עזרה, הם נאלצים להילחם ברשויות". תשובה מקוממת עוד יותר קיבל לטענתו כשפנה לעמותת "אנוש", שם הסבירה לו הנציגה כי אינו זכאי לשירות משום שהמצב שלו קשה מדי. "זה הזוי", מתרעם אהרון, "המצב החמור שלי הוא הסיבה שקיבלתי את הזכאות מלכתחילה".

במענה לפניית mako, טענו בעמותת אנוש לפני כמה חודשים כי השירות מתעכב כיוון שקיים עומס רב בפניות לעמותה. בשיחה נוספת שקיימנו עמם כעבור שבועות מספר ציינו כי אהרון דיבר בתוקפנות לנציגים וזו למעשה הסיבה שהוא אינו מקבל את השירות. אהרון אומר בתגובה כי כל השיחות שקיים עם הגורמים מוקלטות ומוכיחות כי אלה לא יותר מטענות מופרכות ומשוללות יסוד.

"אין לי יותר כוחות, אני במאבק אחרון על חיי, לא מספיק שקברו אותי במשך 15 שנים אומללות, ממשיכים לקבור אותי, ואין דין ואין דיין במדינה שלנו"

אהרון לא ויתר, והמשיך בניסיונותיו לקבל את סל השיקום. בחודש פברואר האחרון פנה במייל לרכזת לשכה בכירה באגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, ושיתף אותה במצבו הקשה. זו השיבה כי "אנחנו מנסים למצוא פתרון בהקדם ככל הניתן. עודכנתי שפנית לעמותות וזה לא צלח, ממשיכים לנסות ולטפל". מאז אותה פנייה חלפו כמעט שבעה חודשים, אך דבר לא השתנה.

באחרונה, הוא מספר, הוצע לו מטעם משרד הבריאות להגיש בשנית את הבקשה לסל השיקום. "הם הציעו שאתחיל את כל התהליך מחדש, ככה לטענתם אולי אוכל לקבל את הסיוע שמגיע לי. תהליך שיכול לקחת עוד שנה שלמה, אני במצב כל כך קשה, אין לי יכולת לחכות עוד שנה. הם כל יום פשוט הורסים לי את החיים יותר".  

בניסיון נואש למציאת פתרון מיידי פנה ללשכת שר הבריאות, אך גם שם נתקל לדבריו באטימות ובתשובות לקוניות. "צוות השיקום המחוזי יעביר פנייה דחופה למרפאה שמלווה את המטופל, שיפנו בצורה בצורה מסודרת לסל השיקום", נכתב במייל התגובה מטעם הלשכה. עוד ציינו כי "היו ניסיונות רבים לסייע ולעזור, תוך מתן אישורים יצירתיים וחריגים עבורו, עם זאת, יש צורך הכרחי למחויבתו ושיתוף הפעולה של האדם לתהליך". אהרון מספר כי שוחח גם עם עוזרו של שר הבריאות, שנתן גיבוי מוחלט להתנהלות הפוגענית לטענתו של צוות הלשכה. "הם אמרו לי שהם בכלל 'עושים לי טובה' שהם עוזרים לי, וכל זה בנימה מזלזלת ונבזית".  

לבסוף החליט אהרון להגיש תלונה לנציבות קבילות הציבור, הגוף שאמון לתת מענה למטופלים שסבורים כי זכויותיהם הופרו. ואולם, הנציגים הסתפקו בהעברת תגובתה של אותה רכזת לשכת בכירה באגף בריאות הנפש, שכתבה: "מצרפת את תשובתנו למטופל מיום 17.7.2024. הטיפול בעניינו נמשך זה מספר חודשים. נעשו מספר נסיונות למתן שירותים אך ללא הצלחה. מפאת חיסיון המטופל לא נוכל לפרט מעבר".

המצב החמור וההמתנה הממושכת, מעיד אהרון, הביאו להתדרדרות במצבו הנפשי. "אין לי יותר כוחות, אני במאבק אחרון על חיי, לא מספיק שקברו אותי במשך 15 שנים אומללות, ממשיכים לקבור אותי, ואין דין ואין דיין במדינה שלנו".

עמותת אנוש: ״לנוכח חובות החיסיון והגנת הפרטיות שחלות על העמותה, לא נוכל להיכנס לנסיבות המקרה הספציפי הנדון בפנייתכם. כן נציין כי לא הייתה אלינו פניה בחודשים האחרונים מטעם מושא הכתבה או מטעם משרד הבריאות.

"באופן כללי נשיב כי אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש (ע"ר) מעניקה שירותי שיקום למתמודדים עם מוגבלות הנפשית מכח התקשרויות עם משרד הבריאות ובהתאם לתנאי הזכאות שהוגדרו בחוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס -2000. יובהר כי משרד הבריאות הוא הגוף המפקח על שירותי השיקום וכל הנחיה או החלטה בדבר אופן מתן שירותי סל שיקום והזכאות לשירותים מתקבלת בשיתוף עימו״.