דינה (שם בדוי), צעירה חרדית כבת 23, נשאה ברחמה תאומים. למרבה הצער, היום שאמור היה להיות אחד המשמחים בחייה, הסתיים באופן טרגי: אחד התאומים נפטר סמוך ללידה, ואחיו נולד עם שיתוק מוחי. לפי הנטען בתביעת ענק המוגשת בימים אלה, נגד שירותי בריאות כללית ובי"ח הדסה הר הצופים, נטען כי מה שהוביל למקרה החמור הוא דלקת בדרכי השתן שממנה סבלה האישה בזמן ההיריון ולא טופלה כראוי. כתוצאה מכך, כך נטען, היא נקלעה ללידה מוקדמת שסיכנה את העוברים.
לדברי עו"ד דקלה ואנונו, המייצגת את התובעת, הצעירה לקתה בזיהום בדרכי השתן בחודשים הראשונים להריונה השלישי. לדבריה, למרות העובדה שכל היריון תאומים מוגדר ע"י משרד הבריאות "היריון בסיכון", איש מרופאיה לא טרח לטפל בזיהום, ולבצע מעקב תקופתי אחר התפתחותו, והצוות הרפואי בקופת חולים התייחס להריונה כהיריון רגיל שאינו מצריך מעקב.
עקב הזיהום, כך נטען, עברה האישה "פקיעת קרומים מוקדמת" בשבוע 25, אושפזה לאורך שבוע בהדסה הר הצופים ועברה ניתוח קיסרי להצלת התאומים.
"רשלנות כפולה"
התאומים נולדו במשקל נמוך מאד, וטופלו במחלקת הפגייה של בית החולים, שם, בחלוף יממה, אחד מהם נפטר ואילו אחיו התגלה כסובל משיתוק מוחי חריף. "הייתה פה רשלנות כפולה", אומרת עו"ד ואנונו. הצוות הרפואי בקופה התעלם מהזיהום שהתפשט בגוף היולדת לאורך ההיריון, מה שתרם ללידה מוקדמת. יתרה מכך, כשהיא כבר אושפזה בבי"ח הדסה, היא וילדיה לא זכו לטיפול אנטי-זיהומי, שהיה מונע את התפשטות הזיהום מיילוד אחד לשני בתוך הבטן. בנוסף, לא ניתן להם טיפול של תוספים, שהיה מאפשר התפתחות מוח וריאות תקינים בימים ובשעות שקדמו ללידה, שהיה עשוי למנוע, בסבירות גבוהה, את השיתוק המוחי שממנו סבלו השניים, שאף הוביל למותו של אחד מהם בטרם עת".
חוות דעת: "זיהום תוך רחמי הוא סיבה שכיחה ללידה מוקדמת"
ד"ר מריוס ברגר, מומחה ליילוד ולרפואת נשים, קובע בחוות דעתו, שצורפה לתביעה, שהיריון האישה היה אמור להיחשב בכל מקרה כהיריון בסיכון. לדבריו, זיהום תוך רחמי הוא סיבה שכיחה ללידה מוקדמת, וטיפולים אנטיביוטיים בזיהומים תוך רחמיים הוכיחו את יכולתם במניעת לידה מוקדמת.
לדברי ד"ר ברגר, "לידה מוקדמת היא הבעיה העיקרית במיילדות כיום, המהווה 70% מהתמותה סביב הלידה וכמעט מחצית מהתחלואה הנוירולוגית ארוכת הטווח. כ-10% מכלל הלידות הן מוקדמות, אך רוב המחלות הקשות והמוות מתרכזות באחוז עד שני אחוזים של תינוקות שנולדו בפחות משבוע 32 להריון אשר משקלם פחות מקילו וחצי.
עוד הוא מוסיף בחוות דעתו, כי שיעור הלידות המוקדמות לא ירד בעשורים האחרונים, אלא ההישרדות – שיעור התינוקות הנולדו בטרם עת גדל, כך ש-80 אחוז מהתינוקות במשקל 500 עד קילו שורדים כעת. ד"ר ברגר מציין כי ליולדת ניתנה מנה ראשונה של סטרואידים, והיא קיבלה אנטיביוטיקה רק לאחר הניתוח הקיסרי. לדבריו, הייתה חובה לערב מיקרוביולוג קליני כדי לבחור אנטיביוטיקה רחבת-טווח על פי החיידקים שעלולים להיות בגופה של האישה ובראשם אי-קולי.
לתביעה צורפה גם חוות דעתו של ד"ר דוד קהלת, מומחה ברפואת ילדים וברפואת היילוד. לדבריו, הנזקים לתינוקות נגרמו בראש ובראשונה בשל הזיהום שאליו נחשפו משלבי ההיריון ההתחלתיים. "ככל שמשך החשיפה לגורם המזהם גדול יותר, כך ההסתברות לנזק, ומידת חומרתו למערכת העצבים המרכזית, יהיו גבוהים יותר", ציין. לדבריו, הנזק יכול היה להימנע, אילו הרופאים היו נותנים ליולדת מגנזיום סולפט שעות לפני הלידה. הוא מסביר כי מחקרים רבים מצביעים על כך שמתן תוסף זה לאימהות מקטין את הסיכון ללקות בשיתוק מוחי בפגים השורדים. עוד הוא מציין כי לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, טיפול משולב במגנזיום סולפט ובאנטיביוטיקה היה וודאי מפחית את הנזקים במוחו של העובר בכ-50% לפחות. לדבריו, הצוות הרפואי בהדסה כלל לא העלה את הנושא לדיון, והשיתוק המוחי שבו לקה התינוק התגלה מאוחר יותר.
לדברי עו"ד ואנונו, התינוק ששרד את הלידה שהה בפגייה חמישה חודשים וכיום הוא סובל משיתוק מוחי קשה, מסתובב עם קסדה לראשו, רמתו הקוגניטיבית נמוכה, והוא זקוק להשגחה צמודה ולעזרה בכל פעולות היום-יום.
בתביעה, מבקשת עו"ד ואנונו מבית המשפט לחייב את קופת חולים כללית, ואת בית החולים הדסה הר הצופים, לפצות את הילד והוריו, בסכום המקסימלי שבסמכותו (ולכל הפחות 2.5 מיליון שקלים). התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד.
מהדסה נמסר: "הדסה תגיב כמקובל בבית המשפט באשר למקרה זה, שארע בשנת 2016".
מכללית נמסר: "אנו משתתפים בצער המשפחה. כתב התביעה התקבל. מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להגיב, אך על פניו נוכל כבר לציין כי טענות התביעה הן חסרות בסיס. הטיפול שניתן במסגרת הקופה הוא מקצועי ולא נפל בו פגם או דופי. תגובה מלאה על כך תינתן במסגרת ההליך המשפטי".