הם היו ביחד 3 חודשים. זוג טרי ומאוהב שמצא אחד את השנייה עם הרבה הרבה מזל. עידו, 30, איש תקשורת ששימש כדובר עיריית חיפה, בליין תל אביבי ללא מעצורים, וסיוון, 32, יפהפייה, אופטימית וחייכנית. כבר מהתחלה לא היה לשניהם ספק שהם נועדו להיות ביחד, ומהר מאוד התקבלה ההחלטה לעבור לגור ביחד.
ואז זה קרה, ממש במהלך האריזות: סיוון מששה את השד וגילתה נוזל חשוד מכיוון הפטמה. היא פנתה לכירורג שד שהפנה אותה באופן בהול לבדיקת MRI. תוצאות הבדיקה הצביעו על חשד לגידול בשד. משם, הופנתה לבדיקת אולטרסאונד, שבמהלכה, הרגיעה אותה הרופאה המטפלת בטענה שלא נמצא שום דבר חריג ושהיא יכולה להמשיך בחייה. לרגע אחד נראה כי החיים חזרו למסלולם.
אבל סיוון והכירורג המטפל לא ויתרו. האחרון שלח אותה לבדיקת נוספת: ביופסיה בהנחיית MRI. תוצאות בדיקה זו לא אחרו לבוא: בתוך צינוריות החלב בשדה של סיוון, נמצא גידול גדול ממדים, וניתוח חירום עלה מיד על הפרק. " הייתי בדרך לפגישה כשזה נודע לי. זה לא היה קשור לחיים שלי. הייתי צעירה, בריאה, ספורטיבית ובעיקר מאוהבת עד הגג. הכל נראה מבטיח, ופתאום מצאתי עצמי בבור עמוק שצריך לצאת ממנו".
אמרתי לעצמי שאבין אם הוא ירצה לעזוב
מי היה הראשון ששיתפת אותו בדבר המחלה?
"הטלפון הראשון שלי היה לעידו. לא היססתי לרגע, בכיתי את נשמתי אבל הייתי חייבת לדבר אתו. מצד אחד חששתי מהתגובה שלו ומצד שני אמרתי לעצמי שאני אבין אם הוא ירצה לעזוב. אחזה בי מעין תחושת אשם על כך שבגללי הוא נקלע לסיטואציה בעייתית. זה לא שהיינו ביחד שנים, בסה"כ כמה חודשים. אבל הנקודה היחידה שבה יכולתי להשתחרר מהמחשבה הזאת, הייתה כשהבנתי שאם זה היה הפוך הייתי עומדת לצדו ללא הרהור".
אבל עידו, שמגדיר את עצמו "היפוכונדר חרדתי ופסימי", למד על עצמו כי דווקא ב"התמודדויות הגדולות" בחיים הוא מצליח להיות פרקטי ורגוע: "הייתי עצוב כשגיליתי על המחלה, אבל לא פחדתי".
באמת לא פחדת? בטח היית בשוק מכל הסיפור.
"ברור שההתמודדות הזו הפתיעה אותי. לא ממש הבנתי מי זו הדמות החדשה שהשתקפה מולי במראה. הייתי רווק נצחי. לא חוויתי אהבה מעולם ולא היה לי קשר רציני עד שפגשתי את סיוון. אם מישהו היה מספר לי קודם לכן, שאני אחזיק למישהי את היד בבתי חולים, הייתי ממליץ לו להתאשפז בעצמו. אבל ידעתי שנעבור את זה ביחד צעד אחר צעד".
ואיך המחלה השפיעה על הזוגיות שלכם?
"היא רק חיזקה את הרומנטיקה ואת הקשר בינינו", אומרת סיוון. "נכנסתי לתקופה קשה, עם לילות נטולי שינה וציפייה מורטת עצבים. אבל הייתי מוקפת באנשים שאהבו אותי ותמכו ובראשם עידו. במהלך אחת הביקורות שלאחר הניתוח, המזכירה בבית החולים סיפרה לנו על זוגות שלא שורדים כזה 'רימון הלם', ושיש לי מזל גדול. ואכן, הערכתי מאוד את העובדה שעידו עמד לצדי ולא לקחתי שום דבר מובן מאליו. כשאפשרו להכניס אורח אחד לחדר לאחר הניתוח, בחרתי לראות רק אותו".
ברגע שיצאנו מהחדר התפרקתי לחתיכות
גם היחסים האינטימיים בין השניים לא ננטשו בזמן המחלה. "שום מחלה לא תוכל לעצור את סיוון מלשלח את ידיה הענוגות לעברי. היא פשוט לא יכולה לעמוד בפניי, אותנו אפילו 'אבולה' לא תעצור", מספר לנו עידו.
אבל פחד אחד גדול בכל זאת ריחף מעל הזוגיות של השניים. לפני שסיוון עברה את הניתוח, הזהירו אותה הרופאים שאם יתברר שהגידול התפשט, היא תאלץ לעבור טיפולי כימותרפיה. משמעות הדבר – דחיית כל תכנון הריון וכניסה לתהליך של "שאיבת ביציות", שנחשב כמסובך ופולשני בפני עצמו. "זה היה הפחד היחיד שלנו. הלוא כשמתחתנים רוצים לשחק באבא ואמא. אבל אם היינו מגיעים לזה הייתי עובר את זה בהליכת ירח. גם את זה" אומר עידו, וסיוון מוסיפה: "כבר היה לי בטחון בזוגיות ובכך שעידו איתי באש ובמים, אבל עדיין זה סוג של הרגיש לא נעים ממנו
למזלם, הניתוח עבר בהצלחה ולא נותרו גרורות בגופה. "זה היה, ללא ספק, הרגע הכי מלחיץ והכי מחזק בכל התהליך הזה", אומרת סיוון. "לא ממש דיברנו על זה כי לא היה טעם לעסוק בהשערות. נותר לנו בעיקר לחכות בסבלנות לתשובה שניתנה כחודש אחרי הניתוח. כשהאונקולוג אמר לי שאוכל להיכנס להיריון עצרתי את הדמעות בקושי רב, וברגע שיצאנו מהחדר שלו, התפרקתי לחתיכות. ה'טייס האוטומטי' נזנח."
סיוון ועידו רצו להתראיין לכתבה הזו. היה להם חשוב להעביר את המסר שאולי האהבה יכולה לנצח, אבל אפילו לה לא תזיק קצת עזרה. הנה כמה עצות שחלקו עמנו לגבי התמודדות זוגית בזמן מחלה:
- להתמקד ולהימנע מללכת לאיבוד בתוך המידע האינסופי. "אין טעם לשאול מאה אנשים לגבי רופא מומלץ, או להסתכל בכל מידע עדכני שצץ באינטרנט. בחרו כמה אנשים מקצועיים או כאלה שאתם סומכים עליהם, והיעזרו בהם ללא בלבולים מיותרים".
- להתייעץ עם מישהו שעבר את זה. סיוון מספרת שהיא עצמה התייעצה עם מתנדבת מ"אחת מתשע", עמותה המסייעת לנשים שחלו במחלה: "זה היה הצעד הכי חכם שעשיתי. היא עזרה לי המון. מעבר לתמיכה מורלית, היא הפנתה אותי לגורמים המתאימים וחסכה לי הרבה כאבי ראש".
- לא להפיל הכל על בן הזוג. להבין שגם לו קשה ולנסות "לפזר" את העומס הרגשי בין אנשים נוספים שיכולים לסייע.
- לשמור על השגרה. "גם כשכאב לי והייתי מחוברת לנקז שהיה חלק בלתי נפרד מגופי, לא פספסתי את מסיבת הפורים שהתקיימה באותו מועד. שמתי על עצמי תחפושת של שוטרת ויצאתי להילחם עם חיוך, כמה שזה נשמע בנאלי, שגרה עוזרת להמשיך בחיים ולא לשקוע בעצב".
- לשמור על חוש הומור. עידו מספר שבאותה תקופה לא חסכו "בדיחות שחורות" והבינו שעדיף להתמודד עם העניין עם קריצה.
- להבין שתמיד יכול להיות גרוע יותר. גם אם נאלצים לעבור טיפולים לא נעימים, אפשר לצלוח את התקופה הזאת בשלום. היום יש טיפולים מתקדמים המסייעים להחלמה מהירה ואפקטיבית, בייחוד כשמדובר בסרטן מסוג זה.
סיוון ועידו מצפים, כאמור, ללידה הקרבה ומחזקים את ידיהם של הזוגות הנאלצים להתמודד עם תהליך דומה.
לפניות בדף הפייסבוק של סיוון
* לשאלות נוספות ומידע ניתן לפנות לעמותת אחת מתשע- טל: 1-800-363-400, דוא"ל