עוד גילוי מצמרר של חיילי צה"ל נחשף שלשום (מוצ"ש), כעדות נוספת לתנאים הקשים שבהם כלואים עדיין לפחות חלק מ-136 החטופים הישראלים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס. "איתרנו מנהרות כליאה עם סורגים", תיאר דובר צה"ל שלשום (שבת) תא"ל דניאל הגרי. "שם הוחזקו כ-20 חטופים בזמנים שונים ובתנאים קשים ללא אור יום, באוויר צפוף עם מעט חמצן ולחות נוראית שמקשה על הנשימה. חלקם שוחררו לפני כ-50 ימים וחלקם עדיין מוחזקים בעזה, אולי בתנאים אף יותר קשים. בהם אנשים מבוגרים מאוד שזקוקים לתרופות ולעזרה".
התיאורים שהובאו עד כה על ידי החטופים ששוחררו אודות תנאי כליאה בלתי אפשריים, הם לא פחות ממחרידים. מחסור קשה במזון, מי שתיה מזוהמים, ימים שלמים ושבועות ארוכים מתחת לאדמה, בחושך מוחלט ובקור, בלי יכולת לעמוד על הרגליים, בלי היגיינה בסיסית, בלי תרופות ולעתים גם בלי תקווה. אבל ייתכן שהדבר המפחיד והמחריד מכולם הוא המצוקה הקשה באלמנט הבסיסי ביותר של החיים, הלוא הוא אוויר לנשימה. ומצוקת החמצן הזו, כפי שתוארה על ידי תא"ל הגרי, אודות המתרחש במעמקי המנהרות שהתגלו ברצועה, היא לא רק חוויה מאוד לא נעימה. היא גם יכולה להיות מאוד מאוד מסוכנת.
"באוויר הנורמלי יש חמצן בריכוז של 20.8%", מסביר פרופ' דוד שטרית, מנהל מערך הריאות במרכז הרפואי מאיר. "במנהרות ובפירים שונים יכולים להיות ריכוזי חמצן יותר נמוכים. אני מניח שיש במנהרות אמצעי אוורור כלשהם, כדי שגם החוטפים יוכלו לשרוד ולחיות. אבל כשיורדים ל-16%-17%, זה יכול להתבטא בכושר שיפוט לקוי, כאבי ראש, סחרחורות, עייפות ניכרת, ובדרגות קשות יותר אובדן הכרה ומוות.
"ישנם גילים שונים של חטופים. מי שסובלים מאסתמה, ממחלת ריאות חסימתית, ממחלות לב - הם הכי מועדים לפורענות. רזרבות החמצן שלהם הרבה יותר מוגבלות וכל ירידה קטנה בחמצן יכולה להביא להשלכות מאוד קשות על מחלתם היסודית - ספיקת לב קשה, מחלת ריאות קשה, התקפי אסתמה. צריך לזכור גם שבמנהרות האלה יש הרבה מאוד טחב ולחות, וגם זה יכול להביא להתלקחות של אסתמה ומחלות ריאה".
"עוד לפני שמדברים על החמצן, הנושא הכי משמעותי הוא שהייה במנהרה לתקופה ארוכה", מוסיף ד"ר אמיר בלומנפלד, לשעבר ראש ענף טראומה בצה"ל. "ברגע שמישהו נמצא בהסגר כל כך ארוך יש פגיעה כמעט בכל מערכת בגוף: בלב, בנשימה, במערכת העיכול, במערכת ההורמונלית, ועוד לא דיברנו בכלל על הקטע הנפשי. כל זה נובע כמובן מחסור בשמש, מהיעדר תנועה, ממזון לא תקין, מתנאים היגייניים לא טובים וכמובן גם ממחסור בחמצן".
הגוף יודע להסתגל – גם למנהרות
למרות האמור, חשוב לציין כי אחד היתרונות הבולטים של גוף האדם (ושל נפש האדם כאחד) הוא היכולת להסתגל לתנאים חדשים. ברגע שהסביבה משתנה, הגוף לומד להתאים את עצמו כדי לשפר את היכולת לשרוד בתנאים שנוצרו. גם כשמדובר בתנאים מחרידים, כמו שהות ארוכת ימים במנהרה חשוכה אי שם במעמקי האדמה של רצועת עזה, הגוף מצליח לעשות את ההתאמות הנחוצות.
"אחרי תקופה ארוכה בתנאים כאלה, למשל אצל אנשים שהיו עשרות שנים במנהרות, הגוף עושה איזושהי אדפטציה", מסביר פרופ' שטרית. "הוא מעלה את כדוריות הדם האדומות, נשאי החמצן, כדי לספוג מקסימום מהאוויר, והם סובלים לאורך זמן מהמוגלובין גבוה שיוצר דם יותר סמיך מהרגיל. אבל נדיר מאוד שזה גורם לאירועים מוחיים או דברים דומים. ברוב המקרים, לאחר שבועות של חזרה למסלול, הגוף מתקן את עצמו ובדרך כלל הנזקים לא אמורים להיות בלתי הפיכים".
ד"ר בלומנפלד, המהווה חלק מהצוות הרפואי של מטה משפחות החטופים, משווה את השהות במנהרה לשהות על הר גבוה במיוחד, גם שם ריכוז החמצן דליל יותר: "זה מאוד בר השוואה לרפואת גבהים. כמו שכשמטפסים לגובה יש ירידה ניכרת בריכוז החמצן באוויר ואז אנשים צריכים להתרגל לירידה בחמצן. זה גורם לעייפות, ירידה באנרגיה, כאבי ראש, הפרעות נוירולוגיות כמו הזיות למשל, הכל זה שאלה של כמה זמן אתה נחשף לזה ואם אתה נחשף לזה בהדרגה והיה לך זמן להסתגל. יש גם תגובה גופנית – עלייה בהמוגלובין כתוצאה מירידה בחמצן".
"כל דקה חשובה, אסור להתעכב בשחרור"
היכולת של הגוף להסתגל לתנאים הקשים המצויים במנהרות היא קריטית להישרדותם של החטופים, אבל היא לא תבטיח שהם ייצאו משם בלי נזק. כמו שכבר למדנו באופן הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, היא לא תבטיח שהם ייצאו משם בחיים כלל. לכן, מבהירים שני הרופאים שדיברנו איתם, חשוב מאוד לשחרר את החטופים כמה שיותר מהר.
"כמו שאמרתי, אנשים מבוגרים מאוד, אנשים עם מחלות רקע כרוניות לבביות וריאתיות, ילדים, תינוקות - הם הכי מועדים לפורענות", מזכיר פרופ' שטרית. לגבי תינוקות, שנמצאים עדיין בשלבים הראשונים של התפתחותם, מתעוררת השאלה לגבי הנזק ארוך הטווח שעלולה לגרום השהות הממושכת בשבי. "בטווח המיידי זה יכול להביא להפרעות גדילה. אבל אם הם ייצאו בתקופה הקרובה, אני מאמין שתוך מספר שבועות עד חודשים הם יוכלו להשלים את הפער. רוב הנזק אמור להיות הפיך. אף שבמקרים מסוימים נזקים נוירולוגיים מסוימים כן עלולים להיות בלתי הפיכים".
ד"ר בלומנפלד מסכם: "שהייה ארוכה במקום סגור כמו מנהרה גורמת לתופעות פיזיולוגיות כמעט בכל מערכת בגוף, והיעדר חמצן מחמיר את כל התופעות. הכל תלוי מאוד במצב הבסיסי שאיתו האדם הגיע לשבי. צעירים, מן הסתם, יגיבו יותר טוב ממבוגרים. מי שהתחיל עם מחלת ריאות, אלרגיה או מחלה נשימתית, האוויר החנוק במנהרה עשוי להחמיר את מצבו, וההידרדרות שלו תהיה מהירה יותר. חלק מהדברים, ואולי אפילו חלק גדול מהם, ניתנים לריפוי ותיקון - ובלבד שהם ישוחרר היום. כל דקה חשובה. אסור להתעכב בשחרור".