ההצלחה המסחררת של הויאגרה לפני יותר מ-20 שנה סימלה מהפכה מינית של ממש עבור גברים המתמודדים עם בעיות בתפקוד המיני. אצל נשים, לעומת זאת, למרות העובדה שמדובר בהפרעה שכיחה ביותר, גם בשנת 2024 לא נמצאה תרופה שתשנה את חייהן. תרופות שפותחו במרוצת השנים ואף קיבלו את אישור ה-FDA, לא הצליחו לפרוץ את השוק העולמי, ואם תהיתם - לישראל הן כלל לא הגיעו. "ישראל זו מדינה של פרו ורבו, לא פרו ותהנו", אמר מומחה בתחום ונראה שהוא צדק.
שלי ורוד פסיכו-סקסולוגית, מרצה וחוקרת מיניות, ומנחת הפודקאסט לבריאות מינית V clinic, מסבירה כי לפי ההגדרה המקצועית חוסר חשק מיני נחשב בעיה כאשר האישה או בן זוגה חשים במצוקה. "אני תמיד מסתכלת על חוסר חשק ביחס לאדם עצמו. אם המטופלת שלי מזהה שהחשק שלה ירד והוא לא מתעורר גם תוך כדי מגע, ושזה לא אופייני לה, זה יכול להעיד על הפרעה בחשק המיני. במצבים אחרים ישנן נשים שחוות חוסר חשק מיני, אבל זה לא משהו חדש עבורן. גם במקרה כזה תידרש התייחסות מתאימה, שכן לרוב במצב כזה מי שחווים את המצוקה הם בן או בת הזוג שהמיניות שלהם תלויה בפרטנר".
ורוד מציינת כי ההגדרה להפרעת חשק מיני נוטה להשתנות לפי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM). "הם בעצמם לא יודעים להגיד מה זה. לפעמים הם אומרים שהפרעה בחשק המיני מתרחשת כשאין מחשבות מיניות או פנטזיות מיניות, לפעמים הם מגדירים את זה כאי תגובה למגע. למעשה בכל כמה שנים יוצאת הגדרה חדשה לחשק מיני, ולכן אני בסוף אומרת שצריך להקשיב למטופלת. גם אם זה לא תואם את ההגדרה הכתובה, אבל בפועל היא במצוקה – זה מה שדורש התייחסות".
"לא גידלו אותנו ליהנות עם עצמנו, ושזה בריא וטוב. חונכנו להיזהר מלהיכנס להריון, ממחלות מין, או מכך שלא ניתפס חברתית בצורה זולה או זנותית. גם אלה יכולים להשפיע כמובן על החשק"
שלי ורוד
לדבריה, לעיתים קשה לאתר את המקור לירידה בחשק מיני, שמורכב ממספר רב של אלמנטים: מצבנו הבריאותי, מצבנו הנפשי – בין השאר חרדות, דיכאון, או לחץ בעבודה, מערכת היחסים שלנו, וכן תנאים סביבתיים ומדיניים. "אם נתייחס למשל לשבועות הנוראיים שעברנו לאחרונה עם המתקפה מאיראן, או ביום השנה ל-7 באוקטובר וטילים בכל הארץ – באופן טבעי מדובר במצב שפוגע בנפש ומובן שגם בחשק המיני". מלבד אלה, היא מציינת גם תרופות רבות שתופעות הלוואי שלהן מדכאות את החשק המיני, בלי שאנחנו מודעים לכך בכלל. גם לחינוך שמרני, תרבות, דת וערכים יש השלכות על המיניות שלנו לדבריה. "לא גידלו אותנו ליהנות עם עצמנו, ושזה בריא וטוב. חונכנו להיזהר מלהיכנס להריון, ממחלות מין, או מכך שלא ניתפס חברתית בצורה זולה או זנותית. גם אלה יכולים להשפיע כמובן על החשק".
תופעה שכיחה ביותר
הפרעה בחשק המיני היא תופעה שכיחה מאוד. ד"ר עידן מיליצ'ר, אחראי מרפאת סקסולוגיה אנאורגנית גברים בבית החולים איכילוב, מציין שמחקרים מעידים כי 40%-50% מהנשים בטרום גיל המעבר סובלות מירידה בחשק המיני. לדבריו, המלחמה בישראל אף החמירה את המצב והובילה לירידה של כ-40% בחשק המיני – הן אצל נשים והן אצל גברים.
האם מדובר בבעיה שכיחה יותר אצל נשים מאשר גברים? ורוד אומרת כי התשובה מורכבת. "זה מקובל לחשוב שהבעיה שכיחה יותר אצל נשים, אך אני פוגשת לא מעט גברים שמתמודדים עם זה".
ואכן, מרבית המחקרים שנעשו לאורך השנים, התמקדו בנשים, והממצאים מראים פעם אחר פעם כי אלה מדווחות על פחות תשוקה מאשר גברים. ד"ר עמוס גדליהו, נוירוסקסולוג שמלמד את התחום במרכז הרפואי שיבא ובמכללת תל חי, אומר כי קיימות שתי סיבות שיכולות להסביר טענה זו – האחת היא כי ייתכן שבאופן מולד לגברים יש יותר חשק מיני מנשים, והאפשרות השנייה היא שמדובר בעניין חברתי, שנובע, בין היתר, בשל העובדה שמיניות נשית עדיין נתפסת בחברה כפחות לגיטימית. "קשה להבין מה גורם לתופעה, כי אי אפשר להתעלם מההשפעות החברתיות שיש על בני אדם. לכן, כשרוצים לבחון את הנושא לגבי בני אדם אפשר להיעזר בניסויים בבעלי חיים, שהם כידוע לא חיים לפי נורמות חברתיות". כך למשל, הוא מציין מחקר שנעשה בחולדות שהראה כי נקבות שלא נהנו ממין, איבדו בו עניין. לעומתן, זכרים המשיכו לרצות להזדווג ולהתאמץ, גם אם בסופו של דבר הם כלל לא נהנו מכך במשך חודשים. "יתכן שבאופן דומה גם אצל נשים יש פחות חשק מיני באופן מולד", מסיק הפרופ'.
נחזור לפתרון, או ליתר דיוק – למחסור בו. בעשרים ושש השנים האחרונות, מאז ההצלחה הגדולה של הויאגרה (סילדנפיל) שאושרה לשימוש ב-1998, גבר גם הצורך בפיתוח תרופה שתתאים לנשים. חשוב להבין כי מדובר, כמובן, בשני סוגים של פתרונות שאמורים להיות מותאמים למין הרלוונטי: ויאגרה מטפלת בשלב הפיזיולוגי, ומטרתה לעלות את זרימת הדם לאיבר המין של הגברים ולזקפה בתגובה לגירוי מיני, ולעומת זאת הפתרון הנחוץ לנשים, שמתרכז כבר בשלב הפסיכולוגי.
בשנת 2004 הובא לאישור מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הפתרון הראשון להעלאת תשוקה בנשים – מדבקות טסטוסטרון. "היו הרבה חששות סביב מדבקות אלה, כולל תופעות לוואי של צמיחה מוגברת של שיער, אקנה ואפילו השמנה, אומר ד"ר גדליהו. "היה גם חשש שהמדבקות האלה ישמשו גם למטרות אחרות כמו במקרה של אנשים המעוניינים לבנות שרירים או למטרות אחרות שאינן מקובלות".
אגב, מדבקות אלה אומנם לא אושרו על ידי ה-FDA, אך שנתיים לאחר מכן הן קיבלו אישור לשיווק באירופה אם כי גם שם כשלו. "כיום הן כבר לא משווקות, אך ניתן להשיג אותן לרכישה אונליין, ולפי ההערכה מיליוני נשים משתמשות בהן בכל שנה". הד"ר מסביר כי ההורמון הזכרי טסטוסטרון אחראי בין היתר להפרשת החומר דופמין, שמפעיל אזור מסוים במוח שמוביל לתשוקה.
בניגוד לחומרים שמעלים את התשוקה, ישנם חומרים שמדכאים אותה, כמו סרוטונין - זו גם הסיבה שתרופות אנטי-דיכאוניות (SSRI), שמעלות את הסרוטונין, ידועות ככאלה הגורמות לבעיות בחשק מיני ולקושי להגיע לאורגזמה. מספר שנים לאחר הפיתוח של מדבקות הטסטוסטרון, פותחה תרופה נוספת להעלאת החשק המיני בנשים, בשם Addyi (פליבנסרין), שמנגנון הפעולה שלה היה להוריד את הסרוטונין במוח, הפוך כאמור מכפי שפועלות תרופות אנטי-דיכאוניות.
התרופה נדחתה פעמיים על ידי ה-FDA, בשל חשש לתופעת לוואי שכוללות התעלפויות כאשר התרופה נצרכת ביחד עם אלכוהול, ומאחר שבזמנו חוסר בתשוקה לא נחשב לבעיה רפואית. לבסוף היא אושרה בשנת 2016, לאחר קמפיין מסיבי של חברת התרופות בסיוע ארגוני נשים, שטענו כי לא ייתכן שאין לנשים תרופה לטיפול בהפרעת חשק מיני. ממש באותה התקופה אושרו כבר 26 תרופות לתפקוד מיני של גברים, ואפס עבור נשים. ד"ר גדליהו מסביר כי פליבנסרין מיועדת לנשים בגיל המעבר, ויש ליטול אותה פעם ביום, ולא רק רק לפני קיום יחסי מין. הוא מציין כי גם כשהתרופה אושרה היו עדיין חששות בטיחותיים לגביה, ואף שאלה נשללו כעבור מספר שנים, התדמית הבעייתית דבקה בתרופה ומבחינה כלכלית היא נכשלה.
שלוש שנים לאחר מכן, מעט לפני שפרצה מגפת הקורונה, אישר ה-FDA תרופה נוספת בשם Vyleesi (ברמלנוטייד) שכונתה גם "הוויאגרה הנשית", המיועדת להזרקה לפני קיום יחסי מין. "להזריק לעצמך לא נשמע כזה דבר סקסי, ובסופו של דבר גם התרופה הזאת לא ממש הייתה הצלחה כלכלית", אומר ד"ר גדליהו.
כפי שכבר ציינו, בשום שלב תרופות אלה לא שווקו בישראל, למעט תרופה בשם בוספירון, שמשווקת בארץ כתרופה נוגדת חרדה, אך מוכרת גם כמעלה חשק מיני. לכן, ד"ר גדליהו מסביר כי כיום נעשה בה שימוש נוסף להתוויה הקיימת, לשם טיפול בהפרעת חשק מיני.
"כמה שאנחנו מדינה מתקדמת, אנחנו עדיין לא מפרגנים למיניות האישה. אם זה לא במוסד הנישואים, זה לא באג'נדה הישראלית"
שלי ורוד
מדוע תרופות אלה לא הגיעו גם לישראל? ובכן, לטענת הפסיכו-סקסולוגית ורוד, ייתכן שהסיבה נעוצה בעובדה שמדובר בתרופות יקרות מאוד. "חשוב לציין שגם תרופות לבעיות שפיכה מוקדמת לא הגיעו לישראל, ויש תיאוריה שעוברת בין המומחים שלפיה בטח אף אחד לא רוצה לעכב פה שפיכה כי אנחנו מדינת פרו ורבו. אני לא בטוחה שזה נכון, אבל אם מדברים על שמרנות, נשים וחשק, אז כמה שאנחנו מדינה מתקדמת, אנחנו עדיין לא מפרגנים למיניות האישה. אם זה לא במוסד הנישואים, זה לא באג'נדה הישראלית".
היא מוסיפה כי גם אם תרופות אלה יגיעו לישראל, צריך לתהות אם הן יקבלו את אישור משרד הבריאות, ומיהם הגורמים שיושבים בוועדה שמחליטה על כך. שאלה נוספת שהיא מעלה היא מדוע טיפולים מיניים עדיין לא ממומנים על ידי חברות הביטוח הרפואי. "למה לא מתייחסים לטיפולים אלה כמו אל כל טיפול שנותן רופא אחר? הרי כבר הוכח שבמקרים מסוימים כאבים בעת קיום יחסים הם בעיה פיזיולוגית ופסיכולוגית, ולכן ראוי שתהיה לנשים שסובלות מהם אפשרות לגשת גם לסקסולוגים פרטיים שיסובסדו על ידי קופת החולים. בסוף בריאות מינית היא בריאות לכל דבר, והיא מהווה בסיס לקשר בריא".
הבעיה היא גם אצל הרופאים
ואולי העובדה שבשנת 2024 עדיין אין לנשים פתרון תרופתי מוצלח לבעיה כה נפוצה כמו הפרעה בחשק מיני, נובעת מפער עצום בידע הקיים בנוגע לבריאות המינית של נשים, בעיה שמושרשת עמוק ביסודות של עולם הרפואה, המחקר והמדע, שלאורך השנים התעלמו מהנושא באופן מוחלט? "בכל המפגשים שלי עם גינקולוגים בישראל הרגשתי שהבריאות המינית שלי לא מעניינת אותם בכלל", אומרת ד"ר נטע אבנון מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ווסטרן אונטריו בקנדה, וחוקרת אורחת בבית הספר לניהול באוניברסיטת תל אביב. "תלכי לגינקולוג, אפילו לגינקולוגית ותגידי להם שנתפס לך שריר בנרתיק, או שאת מרגישה כאב עצבי - הם לא יבינו מה את רוצה. הם לא לומדים על עצבים ושרירים באיברי המין של נשים, ואלה בדיוק האזורים שקשורים למיניות ואורגזמה – הגירוי של העצבים והתכווצות השרירים".
מחקר יוצא דופן שהובילה ד"ר אבנון, שממצאיו הראשוניים פורסמו לפני כשנתיים בכתב העת היוקרתי Nature Reviews Urology, מצא כי מרבית כתבי העת המדעיים בגינקולוגיה, למעלה מ-61%, עוסקים בפריון וברבייה, וכ-16% מהם במחלת הסרטן. "יתר מחלות הנשים כולן, כולל בעיות שרירים, עצבים, רקמות, גיל המעבר, אנדומטריוזיס, דלקות ומחלות עור, וכן קושי בתפקוד מיני, כל מה שקשור לבריאות האישה ולא להיותה 'כלי קיבול לרבייה', מצטמצם ל-23% בלבד", היא מציינת. "ועוד לא דיברנו על סיפוק מיני והנאה. המיניות של נשים תמיד נתפסת מסובכת, לא מובנת, זה תמיד זר ומרוחק. זה מדע שמתיימר להבין בבריאות האישה, אבל הוא מדע רבייה והוא לא מבין בבריאות המינית של האישה כלום".
"כל פגיעה, אפילו החתך הכי קטן באיבר המין, אפילו תפרים אחרי לידה, דבר שנשמע כמו פרוצדורה מקובלת, הורסים את המיניות של הנשים, ואף אחד לא עוקב אחרי זה"
ד"ר נטע אבנון
ד"ר אבנון מוסיפה כי חסרים מחקרים העוסקים גם בהשלכות התנהגות הצוותים הרפואיים כלפי נשים בחדרי הלידה ועל מיניות האישה במהלך הלידה ואחריה. "לאחר פגיעות שעברתי בעצמי בחדרי לידה בישראל, וניתוח גינקולוגי נוסף בעקבותיהן, הגעתי למומחה בשוויץ שהסביר לי שהאגן הוא במקום השלישי בגוף, אחרי המוח ועמוד השדרה מבחינת כמות העצבים שיש בו, ושגינקולוגים כלל לא לומדים את זה, כי זה מסובך וקשה מדי. הבעיה היא שבפועל כל פגיעה, אפילו החתך הכי קטן באיבר המין, אפילו תפרים אחרי לידה, דבר שנשמע כמו פרוצדורה מקובלת, הורסים את המיניות של הנשים, ואף אחד לא עוקב אחרי זה".
לדבריה, גם העובדה שהתפקוד המיני של איברי המין הנשיים נלמד באופן שטחי ביותר בבתי הספר לרפואה, הביאה להתפתחות של תעשיית ניתוחים לנשים כמו ניתוח להצרת הנרתיק, או לתיקון שפתי הפות, שהפכו אומנם פופולריים, אך פוגעים באופן ממשי בנשים ובמיניות שלהן. "אלה ניתוחים אכזריים שפוגעים בשרירים ובעצבים באיבר המין. יש פורומים של נשים שמעידות על מצוקה חמורה לאחריהם, אבל הן שואלות שאלות באופן אנונימי ומפחדות להיחשף, ובכל פעם שהן באות ומתלוננות לרופאים הם מתנהגים כאילו מעולם לא שמעו על בעיות כאלה".
לגבי הפתרונות התרופתיים לנשים הסובלות מחשק מיני ירוד, מבקשת ד"ר אבנון להדגיש כי לא כל הנשים חוות ירידה בחשק המיני, וכי מדובר בסטיגמה על נשים, בייחוד על נשים מעל גיל 40. "אישה יכולה לחוות ירידה בחשק בגיל 20, ודווקא חשק רב בגיל 50". לדבריה, גם התרופות שפותחו עד היום, לא בהכרח מתאימות לצרכים הנשיים. "המיניות של נשים אינה קבועה, זה מאוד תלוי ומשתנה בין אישה לאישה. גלולות שמעלות דופמין במוח או מדבקות טסטוסטרון לנשים, בעצם מעבירות מסר של 'תהיו יותר כמו גברים'. אולי יש נשים שזה יתאים להן, אבל יש מי שהחוויה שלהן היא לגמרי אחרת וכוללת למשל ערב רגוע עם ריחות רומנטיים, ולא בהכרח העוררות שמייצר דופמין או טסטוסטרון".
מה נשים רוצות?
למרות הכל, נדמה שיש אור בקצה המנהרה. לדברי ד"ר אבנון, בשנים האחרונות נכנסו לתחום הטיפול הנשי גם אורולוגים ואורולוגיות, וחלקם אף מנסים לעזור לנשים שעברו ניתוחים גינקולוגים כושלים. היא מציינת כי אחת התעשיות הגדולות והמתחזקות בימינו היא תעשיית ה- FemTech (Female Technology), שבמסגרתה קמות חברות שמקדמות חדשנות ופתרונות טכנולוגיים כמענה לצרכי נשים, בין השאר בנושא מיניות. עם זאת, לדבריה, חברות שבראשן עומדות נשים פחות זוכות למימון וחשיפה, לרוב בשל שמרנות המשקיעים.
ומה לגבי מה שהנשים עצמן רוצות? הפסיכו-סקסולוגית ורוד מסבירה כי מספר חברות מנסות בימים אלה לפתח תרופות חדשות לטיפול בהפרעת חשק מיני עבור נשים. במחקר מקדים שנעשה בקרב נשים ישראליות שהובילה ורוד לאחרונה יחד עם ד"ר קובי רייזמן, מומחה באורולוגיה ותפקוד מיני, מטפל מיני מוסמך, מטעם חברת התרופות "פרייה", התגלו ממצאים מעניינים בהקשר להתעניינות של נשים בתרופות לטיפול בחשק מיני: מתוך 624 נשים שדיווחו על חשק מיני ירוד, 301 נשים (48%) דיווחו כי הן מעוניינות או מוכנות להשתמש בטיפול תרופתי יעיל, בטוח ואמין. "היינו בהלם מהממצאים, לא האמנו. בסוף מה שיש היום בשוק הוא לא מספיק טוב וכולל תופעות לוואי קשות. אנחנו מקווים לבצע בהמשך עוד מחקרים ולגלות מה נשים רוצות", היא אומרת.
ולצד נשים שמעוניינות בטיפול תרופתי ומקדמות את הנושא, קמה גם תנועות נגד, ובאופן מפתיע אלה היו דווקא נשים, שטענו כי תרופות לטיפול בהפרעת חשק מיני רק יסיטו את תשומת הלב מטיפול במקור הבעיה, ומהבנה עמוקה יותר של נשים את המיניות שלהן. ד"ר גדליהו מתייחס לכך ואומר כי "בהחלט יש פה קרב, מלחמה בין המינים ובין מדעי הטבע ומדעי החברה. גברים כלל לא מבינים את הבעיה. כשהם מתקשים ואין להם זקפה אז יש להם כדור וזהו. את לא תגידי להם לעבוד על הבעיות הרגשיות, כי הם יסתכלו עליך בעיניים מזוגגות ולא יבינו מה את רוצה מהם. נשים, לעומת זאת, רואות את זה לגמרי אחרת. הן פוחדות שבמקום שהגברים ישקיעו ביחסים ויהיו פרטנרים ראויים, הם פשוט יציעו להן כדור, כי מי צריך להביא פרחים כשאפשר להביא כדור קטן".
ורוד אומרת כי למרות הכל, ראוי שיהיו בשוק תרופות כאלה. "צריך קודם כל שהחברה תקבל את זה שנשים הן ישות מינית, ושהן לא צריכות להגביל את המיניות שלהן. זו זכותה של האישה להחליט אם היא רוצה להשתמש בתרופות או לא, בדיוק כמו כל גבר – יהיו כאלה שיקחו ויאגרה ויהיו כאלה שלא".