כידוע, ליהיא גרינר היא מפורסמת שלא מהססת לשתף את עוקביה בחייה האישיים. לפני כשבוע, חשפה כאן במאקו כי היא סובלת מבריחת שתן. "יש לי בעיות בריחת שתן אחרי הלידות ואני עושה טיפולים אצל פאני בר לוי", סיפרה האמא לשלושה. הטיפול שגרינר עוברת הוא טיפול לייזר וגינלי ייעודי, במהלכו קרני הלייזר מחממות בצורה עדינה את רקמות השרירים השולטים בפעילות שלפוחית השתן ומעודדות את ההתחדשות שלהן. הטיפול מתאים למנעד רחב של בעיות וגינליות מבריחת שתן יובש נרתיקי אי נוחות ועוד.
מאחר שמדובר בבעיה נפוצה ביותר שמעסיקה נשים, ריכזנו עבורכן את כל המידע הרלוונטי בנושא. פרופ' מנחם נוימן, מומחה באורוגניקולוגיה ורצפת האגן בקופ"ח מאוחדת מסביר שכיום כחצי מיליון נשים סובלות מהתופעה, אך רק כעשירית מהן פונות לטיפול. "נשים רבות מתביישות ללכת לטיפול ולדבר על הבעיה. חלקן סבורות שזהו 'מחיר' הלידה שעליהן לשלם, או מחיר הגיל, ולא כולן מודעות לכך שקיים טיפול נגיש ויעיל", הוא מסביר, ומפרט לגבי כמה דברים נוספים שחשוב לדעת בנושא.
מהי בריחת שתן?
בעיה זו מתרחשת על רקע היחלשות הרצועות התומכות בכיס השתן. כאשר אלה חלשות, הן מתקשות לעמוד בפני עלייה בלחץ התוך בטני, הנוצרת למשל במהלך עיטוש, שיעול, צחוק, יחסי מין או בזמן ביצוע פעילות גופנית. זו הסיבה שנשים רבות שסובלות מהתופעה נמנעות מפעילויות רבות כמו אימון גופני, ואפילו נאלצות להמעיט בשתייה.
למה זה קורה?
ישנן כמה סיבות שעלולות לגרום לבריחת שתן:
סיבה גנטית – הסיבה השכיחה ביותר היא חולשה מולדת של הרקמות באזור רצפת האגן. התופעה שכיחה יותר אצל משפחות שבהן תופעות נוספות כמו: בקע טבורי (או בקע אחר) או צניחות רחם.
לידות – תהליך הלידה עשוי לזרז היחלשות ברקמת החיבור באזור רצפת האגן. זה קורה כאשר התינוק עובר בתעלת הלידה וגורם לשינויים מבניים באזור. הנזקים לעיתים מתבטאים מיד לאחר הלידה, ולעיתים עשרות שנים לאחריה – בדרך כלל כאשר האישה מגיעה לגיל המעבר.
כאשר הבעיה מתרחשת מיד לאחר הלידה, לעיתים הגוף יצליח להתגבר עליה ולתקן את הנזק שנוצר, אך במקרים רבים היא תימשך גם לאחר שנים רבות.
באופן כללי, לידות מועדות יותר לפורענות הן כאלה שמערבות התערבות מכשירנית כמו ואקום או מלקחיים, לידת ולד במשקל גדול יחסית, לידה מהירה מאוד או לחלופין לידה איטית מאוד.
גיל – ירידה ברמת ההורמון הנשי, האסטרוגן, עלולה לגרום להיחלשות הרצועות. מאחר שמחסור זה מתבטא בעיקר בקרב נשים בגיל המעבר, תקופה זו בהחלט מהווה גורם העלול להוביל לבריחת שתן.
מהן דרכי הטיפול המקובלות?
ישנן כמה דרכים שיכולות לסייע מעט בשיפור התופעה, אך הפתרון הטוב ביותר בדרך כלל יהיה האופציה הכירורגית. להלן כמה משיטות המוכרות:
פיזיותרפיה: בעבודה על שרירי רצפת האגן, על ידי תרגילים ייעודיים בהנחיית פיזיותרפיסט מומחה לשיקום רצפת אגן. טכניקה זו יכולה לחזק את השרירים התומכים ברצפת האגן, אולם היא אינה יכולה לשפר את חוזקן של הרצועות. מכאן, לרוב היא יכולה לשפר את הבעיה רק במידה מסוימת, וזאת כל עוד האישה מתחייבת להקפיד על ביצוע יומי של התרגילים הרלוונטיים למשך כל חייה.
טמפונים ייחודיים לשימוש וגינלי: פרופ' נוימן מסביר כי שיטה זו מבטיחה הצלחות מתונות מאוד. מדובר בטמפונים המוחדרים לתוך הוואגינה היוצרים לחץ על צינור השתן. הפתרון מתאים למי שאינה יכולה לבצע ניתוח מסיבות שונות, והוא כרוך בחוסר נוחות וביעילות קטנה יחסית. "בכל מקרה זה אינו פתרון שמסייע בריפוי הבעיה אלא רק עשוי לשפר מעט את סימפטום הדליפה, וכאמור, לעיתים קרובות כרוך באי נוחות ובאי נעימות.
שיטות בלתי פולשניות: בשנים האחרונות נכנסו למערכה שיטות כמו לייזר (חימום בקרן לייזר של רקמת שרירי האגן ועידוד ייצור סיבי קולגן וסיבי אלסטין להחזרת הכוח והגמישות לנרתיק) או כיסא מגנטי (כיסא המאובזר במכשור מגנטי שאמור לגרום להפעלת שרירי רצפת האגן), שמתיימרות לחזק את רצפת האגן ולפתור את הבעיה. אך פרופ' נוימן טוען כי שיטות אלה יעילות רק עבור אחוז קטן מהנשים. "לייזר למשל היא שיטה שמתאימה רק לנשים שסובלות מסוג מסוים של בריחת שתן, המתרחש על רקע אטרופיה (התדלדלות) של הווגינה, הנובעת בדרך כלל כתוצאה ממחסור בהורמון האסטרוגן. תופעה המתרחשת כאמור לרוב בגיל המעבר. אין שום מאמר בכתב עת רציני המוכיח איזושהי יעילות ללייזר בטיפול בבריחת שתן או בשלפוחית רגיזה. אישור ה-FDA ניתן רק לטיפול בווגינה אטרופית".
לעומתו טוענת ד"ר מוניקה אלמן, מומחית לרפואת עור ובעלת רשת המרפאות "ד"ר אלמן", כי מניסיונה נשים רבות מאד הסובלות מבריחת שתן קלה מסיבות שונות, ולא רק בשל אטרופיה של הנרתיק - גם בריחת שתן במאמץ וגם שלפוחית רגיזה - מגיבות היטב לטיפול הלייזר. כמו כן, היא טוענת כי מאמר עדכני מציג את התוצאות בבריחת שתן במאמץ עם 89 אחוז שביעות רצון מהטיפול.
טיפול כירורגי – בעבר, הליך זה היה כרוך בפתיחת הבטן והיה מלווה בסיבוכים רבים וביעילות קטנה. ב-25 שנים האחרונות מתבצעים ניתוחים זעיר-פולשניים, הכרוכים בהתערבות מינימלית ובשעורי הצלחה מצוינים. במהלכם מוחדרת רצועת סינתטית דרך הנרתיק אל תחת צינור השתן. רצועה זו למעשה מחליפה את הרצועה הטבעית שנפגמה. תוך כחודש הגוף בונה על הרצועה הסינתטית רקמות חיות וכך היא הופכת לרצועה אמיתית ומתפקדת.
מהי יעילות התהליך הכירורגי?
"בהנחה שהניתוח מתבצע בידיים מיומנות, שעורי ההצלחה עומדים על מעבר ל-90 אחוזים".
האם הוא כרוך בתופעות לוואי או בסיכונים?
"לעיתים רחוקות מאוד, באחוזים בודדים מהחולות תיתכן דחייה של הסרט כך שחלק ממנו יפלוש מעט לנרתיק. במקרה כזה תתבצע פעולה קטנה נוספת לתיקון הבעיה. כמו כן, כ-5 אחוזים מהמטופלות יתלוננו על כאבים מקומיים שישתפרו בהדרגה".
האם הניתוח כרוך בהרדמה?
"כן. מדובר בהליך קצר מאוד שאורך כמה דקות. המטופלת תוכל לבחור בסוג ההרדמה שתהיה מעוניינת: מקומית, אזורית או כללית. רוב הנשים בוחרות בהרדמה כללית, משום שמדובר בהרדמה לטווח קצר מאוד".
אגב, פרופ' נוימן מציין שהפתרון הכירורגי מתאים גם לחלק מהנשים שסובלות מבריחת שתן מסוג אחר - כזאת שנובעת מעליית לחץ בכיס השתן.
מתי כדאי לפנות לטיפול?
פרופ' נוימן מסביר שרק האישה עצמה יכולה לקבוע האם הבעיה ממנה היא סובלת אכן מצריכה טיפול. "ככלל, סיוע רפואי מומלץ לכל אישה בכל גיל אשר בעיית הדליפה פוגעת באיכות חייה או גורמת לה לסבל ולמבוכה. כאמור, כיום קיימת אופציה כירורגית יעילה ופשוטה שיכולה לפתור את הבעיה ברוב המקרים".
"פיזיותרפיה בהחלט יכולה לעזור ואף לפתור את הבעיה"
דבורה ארנון, פיזיותרפיסטית מומחית לשיקום רצפת אגן בבי"ח לניאדו, דווקא חושבת שפיזיותרפיה בהחלט יכולה לסייע גם במקרים חמורים: "במהלך עבודתי אני נתקלת בנשים רבות שסובלות מבריחת שתן קלה או חמורה. עם המטופלות שהצליחו לשקם את רצפת האגן ואת תסמיני הדליפה ואף לפתור את הבעיה לחלוטין אני יכולה למנות אפילו נשים שסבלו מבריחת שתן חמורה ביותר, שכללה דליפת צואה במקביל".
ארנון מסבירה כי בישראל מתחילים להפנים את העניין לאחרונה, אך לא מספיק. "בצרפת למשל זה ממש נוהל – כל אישה לאחר לידה חייבת לעבור סדרת פגישות אצל פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת אגן, כדי לזכות בדמי הלידה שלה. ככלל, עבודה על שרירי רצפת האגן מתאפשרת לאחר 6 שבועות מהלידה. בתחילה העבודה כוללת תרגילים בתדירות אינטנסיבית, ולאחר מכן התדירות יורדת בהדרגה".
ארנון אמנם תומכת בטענה של פרופ' ארנון שלפיה אכן לא ניתן לחזק את הרצועות התומכות בשלפוחית, אך לדבריה בהחלט ניתן לחזק את שרירי רצפת האגן, ובכך לשפר את היציבות של איברי האגן - השלפוחית, הרחם והחלחולת, וכך לשפר את תפקוד הסוגרים באזור רצפת האגן.
"נכון שלא תמיד אפשר לעשות קסמים, אבל יש נשים שטיפול פיזיותרפיה לרצפת האגן בהחלט עוזר להן ואף פותר עבורן את בעיית הדליפה לחלוטין. אני מציעה לכל אישה לאחר לידה לפנות לפיזיותרפיסט שמתמחה בתחום ולא לחכות ללידה הבאה. נשים שעברו כמה לידות, או כאלה שעברו לידה ארוכה, או לידה שכללה קרע בדרגה גבוהה, נמצאות בסיכון גדול יותר לסבול מבריחת שתן".
ארנון מוסיפה שגם נשים בגיל המעבר יכולות לשפר מאוד את מצבן בעזרת פיזיותרפיה. "גם במקרה הזה לא תמיד אפשר לפתור את הבעיה לחלוטין, אבל בהחלט ניתן לשפר מאוד את תדירות הדליפות, מה שתורם כמובן לאיכות חיים משופרת".
אגב, היא מציינת שבריחת שתן היא רק אחת הבעיות שנגרמות עקב פגיעה ברצפת האגן. "ליקויים בשרירי רצפת האגן עלולים להוביל למגוון בעיות כמו: כאבים במהלך יחסי מין, בעיות עצירות שגורמות ללחץ על השלפוחית, כאבי אגן כרוניים ועוד. עבודה על שרירי רצפת אגן מאפשרת לשפר באופן הוליסטי את תפקוד האזור, וגם עוזרת למנוע ולטפל בצניחת איברים באזור – תופעה מטרידה נוספת שעלולה להשפיע מאוד על הנוחות ואיכות החיים".