אתיופיה, ויאטנם, גאנה והודו - אלה רק חלק מהיעדים הרבים שאליהם הגיעו ב-12 השנים האחרונות ד"ר עומרי אמודי, סגן מנהל מחלקת כירורגית פה ולסתות ברמב"ם; וד"ר צח שרוני, רופא בכיר במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים, במסגרת ארגון "Operation Smile", המטפל בבעיות חך ושפה שסועים במדינות עולם שלישי. לאחרונה שבו השניים ממשימה נוספת במדגסקר הרחוקה, שם חיים כמעט 30 מיליון איש, אך רק 5 רופאים בכל האי מיומנים בביצוע ניתוחים שכאלה.
"מום מולד בשפה וחך שסוע נגרמים כשהשפה או החך אינם שלמים, במידה חלקית או מלאה", מסביר ד"ר אמודי. "זה משפיע על האכילה, הדיבור, וכמובן על הנראות". לדבריו, בניגוד למדינת ישראל, שבה לעיתים הורים מחליטים לבצע הפסקת היריון בשל מום מולד, במדינות עולם שלישי המצב שונה ולכן המום המולד נפוץ ביותר. כמו כן, בישראל הניתוח מתבצע בקרב ילדים בני 3 חודשים, ולאחריו, בגיל שנה מבצעים ניתוח נוסף לתיקון החך, למי שנדרש לכך. במדינות עולם שלישי לעומת זאת, בשל היעדר הניסיון ומספר המנתחים המועט, רבים מהתושבים נאלצים להמתין שנים רבות כדי לזכות לטיפול רפואי. "המטופלת המבוגרת ביותר שטיפלנו בה במשלחת היא אישה בת 57, שלא הצליחה לקבל טיפול עד עכשיו. בגיל מבוגר כזה אלה הניתוחים קשים יותר, וגם השסע לרוב דרמטי יותר. אלה ניתוחים משני חיים עבורם", אומר הד"ר.
זו הפעם השלישית שהשניים מגיעים למדגסקר, וד"ר שרוני מציין כי לפי כמות המקרים סביר שישובו לשם פעם נוספת. הם ביצעו 117 ניתוחים ב-12 ימים. "בסוף מה שהביא אותי לצאת למשלחת, זו המשלחת הקודמת. וזה תמיד ככה. כל משלחת אנחנו בודקים המון ילדים, בדרך כלל פי 2 ממה שאנחנו יכולים לנתח, אם בשל הזמן, ואם בשל סיבות רפואיות אחרות שמונעות מאיתנו לנתח אותם, ואנחנו אומרים 'לא' להרבה אנשים שאנחנו כן יכולים לנתח, והם צריכים לחכות לפעם הבאה. רק במדגסקר יש בסביבות אלפיים מטופלים שממתינים".
סטריליות היא עניין יחסי
ארגון "Operation Smile", הוא ארגון אמריקאי שפועל כבר 40 שנה, ביותר מ-40 מדינות. עד כה בוצעו בזכותו יותר ממאתיים אלף ניתוחים לטיפול במום. כל משלחת מונה בדרך כלל כ-50 חברי צוות ממדינות שונות ברחבי העולם - רופאי ילדים, מנתחים, רופאים מרדימים ואחיות - כולם נרתמים בהתנדבות למטרה החשובה. הפעם התמקמה המשלחת באנטסיראבה, העיר השלישית בגודלה במדגסקר, שנמצאת במרחק של כ-6 שעות נסיעה מעיר הבירה אנטננריבו. "מדובר בכ-12 עד 14 ימים מאוד אינטנסיביים", מציין ד"ר אמודי. "אם בארץ אנחנו עושים ניתוח, גג שניים כאלה ביום, כאן מדובר על בין 6-4 ניתוחים ביום. אנחנו מנתחים את המבוגרים בהרדמה מקומית בלבד, רק כדי שנוכל להספיק יותר ניתוחים".
כמי שעוסקים בעבודות התנדבות במדינות עולם שלישי כבר שנים רבות, השניים די מנוסים בעבודה בתנאי שטח לא פשוטים, אולם הפעם האתגר היה גדול במיוחד. "אלה באמת תנאים לא פשוטים - אם בארץ בחדר ניתוח אחד אנחנו מנתחים מטופל אחד, שם ניתחנו 3 מטופלים בחדר אחד. זה אומר 3 צוותים של לפחות 5-4 אנשים. בנוסף, עבדנו עם תאורה חלקית, כלומר תאורת ראש במקום תאורת חדר ניתוח", מספר הד"ר.
למנתחים המנוסים שמגיעים למקום מרחבי העולם, מצטרפים הרופאים המקומיים. "הקשר עם הצוות המקומי במדגסקר הוא מיוחד יותר מהקשר עם הרופאים בכל שאר המדינות", אומר ד"ר שרוני. "זו ממש חברות. אנחנו עוזרים להם גם בציוד הרפואי, אבל אנחנו גם מתכתבים ונותנים ייעוץ אחרי שאנחנו חוזרים לארץ, ובין המשלחות. אנחנו מרגישים איתם בבית. אנחנו כבר מכירים אותם היטב והם אוהבים אותנו".
במהלך השבועיים העמוסים, הצוות גם מנסה להכשיר מנתחים נוספים מקומיים, כדי לשפר במעט את הזמינות של התושבים לטיפול רפואי. "במשלחת האחרונה הכשרנו עוד כירורגית אחת שיכולה עכשיו להתחיל לנתח. המנתחים שלהם מצטרפים למשלחת, למומחים הוותיקים, ואנחנו נותנים עליהם איזושהי חוות דעת. מי שעובר בהצלחה מנתח לבד אחר כך", הוא מסביר.
על אף החשיבות העצומה ביציאה למשלחת, הבחירה לנסוע בימים אלה לא הייתה מובנת מאליה עבור השניים, בייחוד לנוכח המלחמה הקשה שפוקדת את ישראל. "לא ידענו מה יהיה ומה יקרה אם יתחיל משהו בצפון ואנחנו נהיה בדיוק שם", אומר ד"ר אמודי. "קיוויתי שאנחנו לא עושים איזושהי טעות, וגם שיהיה לנו איך לחזור אם פתאום יקרה משהו". לדבריו, בעקבות המלחמה, העבודה לא פסקה בבית החולים רמב"ם, היכן שעובדים השניים. לפני שטסו, היו עסוקים, בין היתר, בטיפול בחיילים. "אני גם עשיתי מילואים כך שהנסיעה הגיעה בהפתעה והייתה ממש בין לבין כל מה שקורה", הוא מספר. סיבה נוספת לחששות הייתה העובדה שבנו של הד"ר משרת בימים אלה במילואים בגבול הצפון. "הוא נמצא בצפון איפה שכל הכטב"מים נופלים, אבל בסוף הכל עבר בצורה טובה".
"שאלו אם אנחנו מודעים למה שקורה בעזה"
כשהגיעו למדגסקר, ציפתה לד"ר אמודי הפתעה כשהארגון והצוות המקומי בחר בו לעמוד בראש הצוות הכירורגי. "זה היה מאוד מרגש ומפתיע. לא ידעתי על זה בכלל", הוא מספר. "קצת אחרי שהגענו לאי, מישהו מהמשלחת הגיע לברך אותי. לא ציפיתי לזה, בייחוד לא בתקופה הזו, לנוכח יחסיה המורכבים של ישראל עם העולם".
המשלחת מנתה צוותים רפואיים גם ממדינות שלא נתפסות כאוהדות גדולות של ישראל, ביניהן שוודיה, נורבגיה, איחוד האמירויות ודרום אפריקה. "זו פעם ראשונה שבאמת חששתי לפני הנסיעה כי זו לא תקופה אידאלית", הוא מודה. "בכל השיחות שהיו שם ניסינו לשמור על רוח טובה, יש כאלה שיותר מסכימים אתנו ויש כאלה שפחות, אבל עבור כל הצוותים המטרה מקדשת את הכל".
לדבריו, הם הרגישו צורך להיות שגרירים של המדינה. "שאלו אותנו שאלות, ואם אנחנו מודעים למה שקורה בעזה. אתה מנסה להסביר מה קרה פה וניסינו להיות השגרירים הכי טובים שאפשר. זה קצת קשה להסביר לאנשים שלא חיים כאן, איך המזרח התיכון עובד, כי הם לא מכירים את המקום ולא חווים את המצב. גם להסביר להם שעשית מילואים זה לא קל, אבל אתה מסביר. עם החבר'ה מאיחוד האמירויות ניסינו להימנע מפוליטיקה, וגם הם לא יזמו שיחות בנושא, כך שזה עבר בשלום. בסוף יש לך מטרה ואתה גם מאוד עסוק. זה לא רחוק מלעשות מילואים, רק בצורה אחרת. זה מאוד מאוד אינטנסיבי".
ד"ר שרוני מוסיף כי האנשים שמגיעים למשלחות האלה הם אנשים מיוחדים, ולא היו ביניהם אקטיביסטים שרואים בחדשות. "העמותה מתמקדת בניתוח ובטיפול עצמו, וכל השאר פחות מעניין. אגב, כל האירופאים שהיו איתנו במשלחת היו פרו-ישראלים, והצוות המקומי מכיר אותנו היטב כבר הרבה שנים, כך שלפחות מצדם לא הייתה תחושת אנטי".
בתום ימי הניתוחים המפרכים, קשה לרופאים שלא להתרגש מהמשמעות העצומה. "אי אפשר לתאר במילים את הסיפוק מניתוח האורך בסך הכל כשעה וחצי, שמשנה לחלוטין את חייו של הילד ומשפחתו. זה באמת עושה טוב לשני הצדדים", אומר ד"ר שרוני. "התושבים במדגסקר מאוד מופנמים בסה"כ אבל התגובות שלהם מאוד חיוביות ומאוד משמחות אותנו", מוסיף ד"ר אמודי.