משיכה מינית היא אחד הדברים הכי בסיסיים המחברים בין שני אנשים במערכת יחסים. אבל מעבר למשיכה המודעת, זו שמבהירה לנו בדיוק מה אנחנו אוהבים בגופו של האחר, יש גם גורם נוסף שמשפיע על התהליך. לדבר הזה קוראים פרומונים, הורמונים המופרשים על ידי חיות ובני אדם ומטרתם לאותת זה לזה.
הפרומונים משפיעים במידה רבה על ההתנהגות ועל המשיכה המינית בינינו. הם מזוהים ע"י מערכת ההרחה באופן לא מודע, כך שריח הגוף של אדם מסוים עשוי לעורר משיכה או דחייה. "אחד המרכיבים החשובים ביותר במשיכה המינית הוא הריח." טוען ד"ר עידן מיליצ'ר, אחראי מרפאת סקסולוגיה גברים במרכז רפואי תל-אביב איכילוב. "קשה מאוד להתגרות מינית מאדם שאנחנו לא סובלים את הריח שלו – והכוונה לריח גוף טבעי, ולא לניחוחות מלאכותיים". הסיבה הביולוגית לכך, הוא טוען, היא שמשיכה מינית במצב תקין מעבירה לנו אינפורמציה שהאדם שמולנו בריא ויוכל לקיים את צאצאינו.
עד לא מזמן היה מקובל לחשוב שבני אדם מאבדים את הרגישות באף לפרומונים בגיל צעיר. אך מחקרים רבים בנושא מצאו קשר בין ריחות הגוף שלנו לבין משיכה מינית או רגשות אחרים. פרומון שנמצא משמעותי בתהליך המשיכה ובחירת בן הזוג הוא אנדרוסטדיאנון (Androstedienone), פרומון הנמצא בזיעה של גברים ונקרא גם "פרומון האהבה" - בשל ההשפעה שיש לו על נשים. הוא יכול לגרום לשינויים אצל נשים בפעילות המוח, בעוררות ואפילו במצב הרוח. אז אם את נמשכת למישהו ללא סיבה הגיונית, יכול להיות שזה זה.
למה את בוכה?
דוגמה לפעולתו של פרומון האהבה ניתן לראות במחקר משנת 2003, שם נמצא כי ריח הזיעה הגברית יכול אפילו להרגיע נשים. בניסוי נתנו למתנדבות להיות חשופות לריח הזיעה של גברים במשך שש שעות. התוצאות הראו שהנשים המשתתפות הגבירו את ייצור ההורמונים המרגיעים, וגם הגבירו את ייצור הורמוני הפוריות שלהן.
מחקרים אחרים מייחסים את הפרשת הפרומונים לתיאום המחזור והביוץ בקרב נשים שמבלות זמן רב זו לצד זו. החוקרת מרתה מקלינטוק חקרה את התופעה לראשונה בשנת 1971, מה שהוביל לקרוא לה "אפקט מקלינטוק". במחקרה, מקלינטוק לקחה קבוצה של נשים שגרו במעונות הסטודנטים והיו מאוד קרובות זו לזו, והראתה איך הווסת שלהן נהיית יותר ויותר מתואמת עם הזמן. היא יחסה זאת לפרומונים הנשיים שמופרשים בזיעה וברוק. ב-1998 היא פרסמה מאמר נוסף שחיזק את ממצאיה מהמחקר ב-1971. מחקר זה מאוד שנוי במחלוקת בשל ממדיו הקטנים, וגם משום שהוא מבוסס על דיווח של הנשים, לכן אין הוכחה לכך שהן באמת תיאמו את המחזור שלהן.
בהמשך לביקורת על המחקר של מקלינטוק, חוקרים אינם בטוחים עד כמה פרומונים בכמות הטבעית בגוף משפיעים משמעותית על בני אדם. "הוויכוח בתחום נוגע לסוגיית הריכוז של החומר בניסויים, שהוא גבוה הרבה יותר מהימצאותו בטבע", אומר עידן פרומין, חוקר במעבדת חוש הריח בבני אדם במכון וייצמן. "אך עם זאת, אם מסתכלים על אפקטים שנתגלו תוך שימוש בהפרשות טבעיות, מלאות, ולא סינטטיות - כמו זיעה ודמעות - התחום הרבה פחות נתון לפרשנות. האפקטים של הפרומונים על התנהגות האדם קיימים והם מאד משכנעים."
במחקר שהשתתף בו בשנת 2011, פרומין וצוות החוקרים מצאו שנוזל הדמעות הנשי גרם לירידה בעוררות וספציפית בעוררות מינית אצל גברים. עוד נתגלה שזיעה של פחד מעוררת תגובות מקבילות אצל המריחים אותה. "ישנן לא מעט דוגמאות של תקשורת כימית מבוססת פרומונים מהסוג הזה" אומר פרומין. "במחקרים אחרים בתחום נמצא כי הזיעה של גברים יכולה לעורר נשים מינית והיא משפיעה בעיקר כשהן מבייצות ובנוסף, משפיעה גם על גברים בכך שהריח מרתיע אותם".
>> ואם היום לא בא לי: איך נהנים מסקס בשגרה?
במחקר, בנוסף, נתנו לגברים להריח את נוזל הדמעות של נשים. בסריקות מוח שנעשו על המשתתפים התגלה כי הרחת דמעות של נשים גורמת לירידה בעוררות המינית, ירידה ברמות טסטוסרון, המשפיע גם על עוררות מינית וגם על אגרסיביות, ירידה בפעילות מוחית באזורים המקושרים לעוררות מינית וכן דירוג נמוך יותר של אטרקטיביות פרצופים.
"אפשר לשער שמדובר במנגנון שנועד מניעת יחסי מין שלא בזמן רלוונטי מבחינת התרבות" מסביר פרומין. "לדוגמא, יש עדויות שנשים הן יותר אמוציונליות ונוטות לבכי מוגבר בזמן הווסת - זמן שהוא לא רלוונטי להפריה." ממצאי המחקר מתייחסים אל בכי האישה כמין "תמרור כימי לסירוב ליחסי מין" אומר פרומין, מה שיכול להסביר את תגובתם של הגברים.
מחפשות מי שיגדל להן את הצאצאים
גם גלולות משפיעות על הדרך בה נשים מעבדות את הפרומונים, שכן הן מדמות מצב של הריון. בניסוי שנעשה בשנת 1995, וודקינד ועמיתיו חקרו את תהליך בחירת בני הזוג של נשים. הם מצאו שנשים נמשכות לריח זיעה של גברים ששונה משלהן בהרכב הכימי-גנטי, בעוד שכאשר הן על גלולות הן מעדיפות ריח זיעה שדומה לשלהן.
ההנחה היא שנשים פוריות מחפשות את האדם המתאים ביותר להעמיד עמו צאצאים מבלי פגמים גנטיים, לכן הן מחפשות הרכב גנטי שונה שיהיה המשלים לשלהן. לעומת זאת, בהריון או בזמן דימוי הריון, הן יחפשו מישהו שיותר דומה להן גנטית, איתו הן יוכלו לגדל צאצאים. ההשערה כאן היא שסביר יותר שהוא יהיה בן משפחה, לכן ניתן לסמוך עליו בגידול צאצאים.
הסקסולוג הקליני ד"ר דניאל וטלמן, מהמכללה האקדמית בית ברל, המרכז לשיפור התפקוד המיני הקריה הרפואית רמב"ם, לא משתכנע בקלות. "לפי המחקר, האזור שאחראי על קליטת הפרומונים מנוון כבר אלפי שנים בבני אדם. אבל גם אם הם קיימים, בני אדם מסווים את הריחות הטבעיים שלהם עם תכשירים קוסמטיים ובשמים. בעצם אי אפשר להריח את הפרומונים בדרך כלל, גם אם נרצה." לעומתו, פרומין טוען כי "ריח חיצוני כמו בושם יכול למסך רק את הריח הנתפס, אבל לא יפגע בתקשורת הכימית שהיא גם כך לא מודעת ברובה המוחלט. הסיגנלים הכימיים עדיין שם, גם אם הם אינם נתפסים באופן מודע."
"זה נכון שיש לאדם ריח ייחודי משל עצמו, ואם אנחנו מתגעגעים לבן הזוג, אנחנו יכולים להריח אותו על הכרית, או על הבגדים, אבל זה לא פרומונים." אומר וטלמן. על אף שהוא לא מגדיר זאת כפרומונים, הוא מכיר בכך שמשיכה בין בני אדם מושפעת מאוד מחוש הריח. "אם אחד מבני הזוג לא יריח טוב לבן הזוג השני, זה יעיב מאוד על מערכת היחסים ועל יחסי המין" אומר וטלמן. "בני זוג צריכים לתאם ציפיות בנוגע לריחות. אם זה ללכת לקנות בושם ביחד, או להתייעץ בדבר פתרונות לריח הלא נעים."
מנקודת מבטו של מיליצ'ר שימוש בבשמים ובחומרי ריח מלאכותיים דווקא יכול להטעות אותנו בבחירת בן הזוג המתאים. "לחוש הריח יש תפקיד ביולוגי במציאת בן הזוג המתאים לנו ביותר מבחינה גנטית, ולהזהיר אותנו מפני בני זוג שלא מתאימים לנו." טוען מיליצ'ר. "עם זאת, השפעתם ההתנהגותית היא מוגבלת, ואין "קסם" שישעבד גבר או אישה לניחוח מסוים. "המשיכה הראשונית שלנו נקבעת לפי הריח, ולאחר מכן אנחנו משתמשים בכל החושים שלנו בכדי לבסס את המשיכה או הדחייה לבני האדם שמסביבנו".
>> "הסרטן ועידו נכנסו לחיי יחד. למזלי, רק עידו נשאר"
* ייעוץ רפואי: ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, המרכז הרפואי איכילוב.