כתבה שפורסמה ב- mako בריאות על פיתוח גלולת חשק לנשים חקרה מדוע גם בתחום הזה נשים מופלות לרעה לעומת גברים. הביסוס לקביעה נבע מהטענה כי קיימות בשוק 26 תרופות לטיפול בבעיות מיניות של גברים, לעומת 0 לנשים. לכתבה רואיינו כמה אנשי מקצוע, שנתנו הסברים שונים לכך, אבל למעט פסקה אגבית בסוף הכתבה, אף אחד ואחת מהמרואיינים לא העלו ברצינות את האפשרות שאולי הפתרון שאנחנו מחפשות כלל לא נמצא בתחום הרפואי.
ראשית, נעשה סדר בעובדות: תרופות ממשפחת הוויאגרה (ובכלל זה סיאליס, לויטרה וסטנדרה) קיימות בשוק מאז שנת 1998, וההתוויה הקלינית שלהן היא לטיפול בבעיות אין אונות. המקבילה הנשית לקושי בעוררות פיזיולוגית היא יובש נרתיקי, ולבעיה זו דווקא קיימים מגוון פתרונות - החל בחומרי סיכה ועד פתרונות תרופתיים כגון וגיפם ואוספנה. בעיות במנגנון העוררות הפיזיולוגי אצל גברים ונשים יכולות להיגרם ממגוון רחב של מצבים רפואיים, כדוגמת סוכרת ומחלות לב אצל גברים ותסמיני גיל המעבר אצל נשים, וכן מצבים נפשיים כגון דיכאון וחרדה, ואינם מלמדים בהכרח על היעדר חשק מיני. אם כך, נראה כי נשים דווקא אינן מופלות לרעה בתחום העוררות הפיזיולוגית, וכי הגלולה הוורודה אמורה להשפיע על רצוננו לקיים יחסי מין באותה תדירות כמו גברים.
מהו חשק מיני וכיצד הוא מתעורר?
תחום המחקר המרתק הולך ומתפתח בשנים האחרונות. אמנם עדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל ניתן להצביע על כמה שינויים בהבנת האופן שבו פועל החשק המיני שלנו. אם לפני כמה עשורים המחקרים התמקדו בפעילות הורמונלית ובהשפעותיה על מערכות הרבייה, מאז העבודה החלוצית של מאסטרס וג'ונסון ב-1966, וביתר שאת מאז תחילת המאה ה-21 עם התקדמות חקר המוח, התרחב המחקר גם להבנת הגורמים הרגשיים והבינאישיים המשפיעים על החשק המיני. אחד המודלים החשובים בהקשר הזה מזהה את החשק המיני כמערכת מבוססת מוטיבציה (Motivational Model of Sexual Desire). לפי המודל, חשק מיני הוא מערכת הפועלת בסייקל של גירוי, תגובה וחיזוק, ומונעת משילוב של מנגנונים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. גירוי מיני יכול להיות חיצוני ולהיגרם על ידי מראה, קול, מגע וריח, אבל גם על ידי טריגר פנימי כגון דימוי מנטלי (פנטזיה) או תגובה רגשית. במודל זה, למערכת הדופמין במוח, האחראית על פעולות של הנאה והתגמול, ישנה חשיבות רבה, והיא מסבירה בין השאר מדוע בני אדם מקיימים יחסי מין לשם הנאה ולא רק לשם רבייה.
כדי לאבחן מצבים של ירידה בחשק המיני לפי המודל ולטפל בהם, צריך לקבוע מהם הגורמים שמשפיעים על המוטיבציה לקיים יחסי מין - כלומר מה מדליק את הגפרור שמכניס לפעולה את מערכת התגמול של הדופמין.
קיימת הנחה חברתית נפוצה, שמקבלת גיבוי מחקרי, כי לגברים קיים חשק מיני גבוה יותר מאשר לנשים. בהכללה ניתן לקבוע כי גברים אכן מקיימים יותר יחסי מין לאורך החיים ומגיבים מהר יותר לגירוי מיני חיצוני (בעיקר ויזואלי), וכי התנהגותם וקבלת ההחלטות שלהם מונעות יותר מהחיפוש אחר מגע מיני. הבנה מסורתית יותר של החשק המיני מייחסת את ההבדלים בין גברים לנשים לפעילות הטסטוסטרון לעומת האסטרוגן. אולם אם נקבל את הממצאים העדכניים יותר בדבר חשק מיני כמערכת מבוססת מוטיבציה, נצטרך לצאת ולחפש את התשובות גם בגורמים רגשיים וחברתיים ולא רק מתחת לפנס ההורמונלי.
אז מה משפיע על החשק המיני של נשים?
בשנת 2000 אתגרה ד"ר רוזמרי בסון את מודל התגובה המינית הקלאסי של מאסטרס וג'ונסון, והציעה כי פעילות מינית אינה מתחילה רק בהתעוררות ספונטנית של חשק - אלא יכולה לנבוע גם ממוטיבציה שאינה מינית, כגון רצון לקרבה רגשית או לאינטימיות. לפי המודל שלה, החשק המיני והעוררות הפיזיולוגית יכולים להופיע גם תוך כדי האקט ולא כמצב ראשוני. לטענתה, רוב הנשים, בייחוד במערכות יחסים ארוכות טווח, אינן מקיימות יחסי מין מתוך התעוררות של חשק ספונטני - אלא ממגוון מוטיבציות אחרות של רצונות ומניעים שונים, כמו הפחתת מתח ביחסים, כמיהה להרגיש נשיות ומושכות או כדי לחוות קרבה רגשית לבן הזוג.
העובדה שמערכת המוטיבציה המינית של נשים פועלת (בהכללה) באופן שונה ממערכת המוטיבציה המינית של גברים, אין פירושה כי לנשים יש בעיה בחשק המיני, זהו פשוט שוני שיש להכיר בו ולתת עליו את הדעת. תיאורטיקניות פמיניסטיות שונות (כמו Nicola Gavey בספרה "Just Sex? The cultural scaffolding of rape") העירו בהקשר זה שמסגור נשים כפחות מיניות מגברים והצורך לטפל בבעיית החשק שלהן הם פטריארכליים ונועדו להשוות את פעולת החשק המיני שלהן לזו הגברית. כלומר, העובדה שלנשים יש פחות חשק מיני ספונטני מוגדרת כבעיה רק כאשר אנחנו מאמצות את נקודת המבט הגברית כנורמה. אך האם באמת האידיאל הוא שנשים יתגרו מינית כמו גברים? האם מה שהן צריכות זו גלולה ורודה שתעורר אותן?
"מטופלות רבות מחפשות כדברי יונה וולך "סקס אחר": קשוב, אינטימי, שרואה אותן ושם את העונג שלהן במרכז. כאשר יחסי מין הטרוסקסואליים ממוקדים בחדירה ומוכוונים אל האורגזמה הגברית - פלא שרבות מהן משתעממות, מרגישות בלתי נראות ומאבדות חשק?"
"בעיית החשק המיני של נשים" זקוקה למסגור חדש
מניסיוני כמטפלת מינית, אעיד שהתשובה היא "לא" רבתי. כאשר נשים מגיעות אליי כדי לטפל בחשק המיני שלהן, אם בטיפול פרטני ואם בטיפול זוגי, הן לא מחפשות פתרון תרופתי. רבות מהן מגדירות עצמן כבעלות חשק מיני מפותח או לכל הפחות רצון להתפתח במיניותן, ומה שהן מחפשות הוא כדברי יונה וולך "סקס אחר": קשוב, אינטימי, שרואה אותן ושם את העונג שלהן במרכז. כאשר יחסי מין הטרוסקסואליים ממוקדים בחדירה ומוכוונים אל האורגזמה הגברית - פלא שרבות מהן משתעממות, מרגישות בלתי נראות ומאבדות חשק?
"בעיית החשק המיני של נשים" זקוקה למסגור חדש. הבעיה היא לא בכך שנשים לא מתעוררות ספונטנית כמו גברים וגם לא בכך שהן רוצות פחות סקס ביחס לגברים, אלא שהסקס שגברים מציעים להן לא עונה על צרכיהן.
מניסיוני, כשגברים לומדים לדבר בשפה רגשית, מוותרים על מיניות שמוכוונת ביצועים ומטרות הישגיות ולומדים להקשיב לרצונות ולצרכי בנות זוגן, נשים משחררות את החיה המינית שהייתה כלואה בהן. ואז, תתפלאו, יש לנו אחלה חשק מיני לא פחות משל גברים.
רחלי טל היא מטפלת מינית, דוקטורנטית בעבודה סוציאלית ומרצה באוניברסיטה העברית ירושלים