הקיץ המהנה שמחכה לנו בפתח על שלל גווניו המשמחים, הוא גם שעתם היפה של "הורסי השמחות" בדמות חרקים, תיקנים, נמלים ואפילו עקרבים, רחמנא לצלן. אלה צפויים להפתיע אותנו באמבטיה, בחדר השינה וגם בין פרוסות הסנדוויץ' שלנו. אז שניה לפני שאתם לוקחים ביס, כדאי שתדעו כמה עובדות חשובות על האורחים הבלתי קרואים הללו.
"ניתן להבחין במספר סוגים של מזיקים, וביניהם: 'פרוקי רגליים', כגון עקרבים, עכבישים, נדלים, מקקים, נמלים ומעופפים כמו יתושים וזבובים", אומר פרופסור יונה אמיתי, מומחה לרפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור, מאוניברסיטת בר אילן. "המכנה המשותף לכולם: הם מתעוררים לחיים ולפעילות בעונה החמה, מתקיימים בתנאים של חום וסביבה לחה, וזקוקים למזון. התנאים הבסיסיים להקטנת התפוצה והסיכון להינזק: בידוד והקטנת הסיכון למגע עמו רשתות ואיטום חריצים בבית, נעילת נעליים בהליכה בשטח, וסילוק שרידי מזון בבית ובקרבתו". אז איך מתמודדים עם המזיקים?
יתוש
התופעה של עקיצות יתושים אופיינית לקיץ. השילוב של חום ולחות יוצר עבור היתושים תנאי מחייה טובים, הם מתעוררים אחרי שנת החורף רעבים וצמאים לפעילות. הנקבות שבהם, זקוקות לדם כדי לייצר ביצים והן מטילות אותן במקומות שבהם יש מים עומדים. תוך כדי העקיצה, מופרשים חומרים הגורמים תהליך דלקתי, נפיחות וגרד בעור.
הסכנה: עקיצות יתוש מהוות מטרד רציני, אך ברוב המקרים אין נזק או תופעות עוריות קשות. לעתים מתפתחת דלקת וגרד אשר מחמירים ואף עלולים ליצור זיהום משני של העור, ולעתים אף להעביר מחלה זיהומית. תינוקות וילדים קטנים, עם עור עדין ודק, מהווים מטרה מועדפת ליתושים וסובלים יותר מתגובות מקומיות כמו נפיחות, גרד ודלקת ולעתים גם זהום בעקבות כך.
יתושים עלולים להעביר מחלות קשות כגון קדחת צהובה (במזרח אסיה) ומלריה, שהיא מחלה קטלנית מאד אך אינה פעילה באזורנו. מדי מספר שנים יש בישראל התפרצות של קדחת מערב הנילוס, מחלה הדומה לשפעת אך עלולה להיות קטלנית במקרים מסוימים.
מניעה:
- ריסוס היתושים במקומות הדגירה שלהם.
- התקנת רשתות על חלונות הבית.
- שימוש בתכשירים לדחיית יתושים, כגון טבליות אידוי, או מריחת נוזל לדחיית יתושים המאושר לשימוש.
ניתן למרוח חומר לדחיית יתושים על העור גם על ילדים קטנים, מעבר לגיל שנה, אך יש להשתמש בכמויות קטנות. החומרים הכימיים (בחלק מהתכשירים) עלולים להיות רעילים במקרה של בליעה ואף במקרים של מריחת כמות מוגזמת בשטח גדול על פני העור, בעיקר בתינוקות. לכן, מומלץ למרוח את החומר בצורת פס לאורך הידיים והרגליים, ולא למרוח את כל היקף הגפיים. אין למרוח חומרים אלה בקרבת העיניים, הפה והנחיריים.
הטיפול: בעקיצת יתוש – חממו את האזור במקום לקרר. על אף שההמלצה המקובלת היא קירור מקומי לשם הקלה על הגירוי, פורסם לאחרונה מחקר מבוקר בגרמניה שהראה כי דווקא חימום מידי של אזור העקיצה גורם להקלת הכאב. לדברי פרופ' אמיתי: "חימום מקומי הגיוני והוכח כיעיל במספר מחקרים מבוקרים במקרה של מגע עם מדוזות ובעלי חיים ימיים ארסיים ע"י נטרול חלבוני הארס, וזה ההסבר להקלת התופעות גם במקרה של עקיצת יתוש. השימוש בחימום מקומי צריך להיעשות בזהירות כדי להימנע מכוויה. ניתן ללחוץ על אזור העקיצה עם כפית חמה". בנוסף, משחות עור עם חומר אנטי-היסטמין כגון ג'ל פניסטיל, וכן חומרים טבעיים כמו ג'ל אלו-ורה מקילים את הכאב ומורידים נפיחות, במקרים קשים ניתן להשתמש במשחת סטרואידים, בהוראת רופא, כדי לבדוק את האפשרות של זהום מקומי שיצריך גם טיפול אנטיביוטי.
>> עוד בmako בריאות:
ראש בראש: מה יותר מזיק מלח או סוכר?
האיש הביוני: "אני מצליח להרגיש מרקמים דרך הפרוטזות"
איך להפסיק לעשן ב-10 צעדים פשוטים
קרציות
הסכנה: בארץ יש מדי שנה מאות מקרים של קדחת הבהרות בעקבות עקיצה מקרציית הכלב. קרציות אלה מצויות בעיקר בקיץ ובסתיו, לרוב בשפלת החוף. הן אינן גורמות למחלה בכלבים, אך אדם שנעקץ עלול לחלות ב"קדחת הבהרות", מחלה קשה שתסמיניה חום וכאב ראש. תוך כ- 3 ימים עשויה להופיע תפרחת בצורת כתמים אדומים עם שטפי דם בגפיים, כולל כפות ידיים ורגליים. מחלה זו מחייבת אבחון וטיפול באנטיביוטיקה מתאימה, ללא דיחוי.
מניעה: בעלי כלבים צריכים לבדוק נוכחות קרציות, ובמקרה שהן קיימות, להוציאן בזהירות עם פינצטה ללא מגע יד, מומלץ להשתמש בכפפות.
טיפול בעקיצה: חיטוי מקומי. אם מופיע חום ותפרחת – יש לגשת ללא דיחוי לרופא.
מקקים
מקקים נפוצים בעונה החמה והתנאי לתפוצתם הוא מזון זמין. המקקים יוצאים ממקומות המחבוא שלהם בלילה.
הסכנה: מקקים מהווים בעקר מטרד, אך הם מסתובבים בכל מקום שבו יש גישה למזון כולל פחי אשפה וביוב. הם ניזונים גם ממזון מזוהם וצואה ועלולים להעביר מחלות זיהומיות כולל זיהומי מעיים. יש להשמיד מזון שבא במגע עם מקקים. בנוסף, מגע עם מקקים והפרשותיהם עשוי לגרום לגירויי עור ועיניים ותופעות אלרגניות בעור ובדרכי הנשימה.
מניעה:
- טיפול נכון במזון: יש לסלק את כל שרידי המזון, לאחסן מזון במקומות סגורים, ולאטום חריצים במטבח ובמקומות נוספים בהם הם עלולים להופיע..
- לעיתים יש צורך בשימוש בחומרי הדברה. במקרה זה יש לעשות זאת בזהירות, עם חומרי הדברה מורשים. עדיף להשתמש בפיתיונות (ניתנים להשגה בחנויות להדברה), או להיעזר במדביר מורשה. ריסוס מקקים בחומרי הדברה הינו פתרון חלקי ולא יעיל כי הוא מחסל רק את המקקים הגלויים לעין ולא מגיע אל ריכוזי המקקים הגדולים בצנרת הביוב ובמקומות המחבוא האחרים. במקרים בהם נעשה שימוש בחומרי ריסוס, יש לאוורר היטב את הבית לאחר השימוש ולשטוף את הרצפות והמשטחים בהם בוצע הריסוס. יש להקפיד במיוחד על כללים אלה במקרה של נשים הרות ותינוקות, ולא להחזירם לחדר בו בוצע הריסוס לפני אוורור של מספר שעות.
נמלים
גם נמלים נמשכות למזון ולסביבה לחה, ופעילות יותר בעונה החמה. מי שפעיל בעצם הן הנקבות, המתפקדות באגירת המזון ובפריון.
הסכנה: מעבר להיותן מטרד, הנמלים עשויות לגרום לגירוי עורי ולכאב במקום העקיצה, אך אלה המצויות בישראל בד"כ אינן נמנות עם הסוגים המסוכנים. למרות זאת, עשויות הנמלים להעביר זיהומים למזון שבא עמן במגע. במקרה של מגע רגעי של נמלים בודדות ניתן לסלק את הנמלים ואין צורך להשמיד את המזון, בעקר אם מדובר במזון יבש. לעומת זאת, מזון לח או נוזלי מזדהם בקלות רבה יותר. במקרה שנצפו נמלים רבות ששהו זמן ארוך על המזון, לא מומלץ לאכול אותו.
בשנים האחרונות זוהו בישראל נמלים מזיקות מסוג: נמלת האש הקטנה, שצבעה אדום-כתום וגודלה 1-1.5 מ"מ. המלכה הנמלה מגיעה עד לגודל של 5 מ"מ. עקיצתה גורמת לכאב עז וצריבה עם נפיחות מקומית. תופעות אלרגיות כלליות מעקיצת נמלים, קימות אך נדירות.
מניעה:
- יש להקפיד על סילוק שאריות מזון, המושכות נמלים גם ממרחק רב.
- במקרה של מכת נמלים רצוי להשתמש בפיתיונות, העדיפים על ריסוס בחומרי הדברה, שאינם מגיעים למקומות המחבוא ולקיני הנמלים.
- בשימוש בחומרי הדברה יש להקפיד על שימוש בחומרים מורשים ועל הנחיות הבטיחות.
- במקרים של ריכוז גבוה של נמלים או נוכחות נמלת האש – מוצע להיעזר במדבירים מורשים. אם זיהיתם נמלת אש, יש לדווח למשרד להגנת הסביבה.
הטיפול: לרוב אין צורך בטיפול. במקרה של גירוי עור ונפיחות, הטיפול זהה לזה המתואר לעיל' בעקיצת יתוש.
עכביש
בישראל ישנם שני סוגים של עכבישים רעילים: ששן חום, המצוי באזורים רבים בארץ, והאלמנה השחורה שהיא נדירה למדי, אך מסוכנת יותר.
הסכנה: עקיצת ששן חום כמעט אינה מורגשת, אך לאחר מספר שעות עלולה להתפתח שלפוחית עם שטף דם וסביבה אזור של נמק ההולך ומתפשט, ולעתים מגיע לממדים גדולים וגורם גם לזיהום משני. במקרים אלה יש לפנות מיד לטיפול רפואי.
עקיצת אלמנה שחורה – עלולה לגרום לרעילות מקומית וכללית הכוללות: כאב עז ותחושת נימול באזור העקיצה וסביב השפתיים ובאצבעות הידיים והרגליים, כאב ראש, נוקשות שרירים ולעתים אף התכווצויות כלליות, המחייבות טיפול בחדר מיון.
עקרב
עקרבים פעילים בעונה החמה ומצויים בעקר באזורי ההרים, בנגב בבקעה ובערבה, אך לא באזור החוף. העקרב הצהוב הוא הארסי ביותר. עקרבים עם צבתות דקות – ארסיים יותר.
הסכנה: התופעות העיקריות בעקבות עקיצה כוללות: כאב מקומי עז, אי שקט, חרדה, הזעה, הקאות. במקרים קשים יותר, בעקר בקרב ילדים - גם סומק כללי, רעד, ריור, זקפה ולעתים אף איבוד הכרה ושינויים בדופק ובלחץ הדם. במבוגרים, לרוב התופעות הן קלות יותר ומקומיות.
מניעה: באזורים בהם העקרבים פעילים יש ללכת עם נעלים ולא עם סנדלים ואין להכניס את הידיים למקומות מחבוא אפשריים כגון מתחת לאבנים וסלעים.
טיפול בעקיצה: יש לפנות את הנפגע להשגחה רפואית ללא דיחוי, הטיפול הראשוני בשטח כולל קירור אזור העקיצה במידת האפשר, קיבוע האבר שבו הייתה העקיצה ומניעה של טלטול ככל האפשר. למשל, אין ללכת או לרוץ במקרה של עקיצה בגפיים התחתונות מאחר שהדבר מחיש את ספיגת הארס ופיזורו בגוף.
ייעוץ רפואי לכתבה: פרופ' יונה אמיתי - מומחה לרפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור, אוניברסיטת בר אילן.