פרשת המין החמורה שבה מעורב הראפר והמפיק המוזיקלי שון קומבס, המכונה פי דידי או פאף דדי, ממשיכה להסעיר את העולם. דידי נעצר לפני כחודשיים בניו יורק באשמת התעללות מינית, סחיטה במרמה, סחר במין ושידול לזנות. מאז המעצר הוגשו תביעות נוספות נגדו, בין השאר בגין אונס בת 13 במהלך אפטר פארטי של טקס פרסי VMA בשנת 2000. לאחרונה דווח על תביעה נוספת בגין סימום ואונס של נער בן 10. התביעות הוגשו על ידי עורך הדין טוני בזבי, שהצהיר במסיבת עיתונאים זמן קצר לאחר מעצרו של דידי, כי הוא מתכנן להגיש 120 תביעות נוספות נגדו בחודשים הקרובים. בזבי אף הוסיף כי למשרדו הגיעו יותר מ-3,000 בני אדם שטוענים כי היו קורבנות של קומבס לאורך השנים, הצעיר שבהם היה בן 9 בזמן המעשה.
לצד התביעות והאישומים שפורסמו, הועלו גם שאלות וטענות קשות באשר למערכת היחסים של הראפר עם מוזיקאים צעירים שקידם לאורך השנים, כמו אשר וג'סטין ביבר, שצילומי וידיאו מהתקופה שבה בילו לצדו, כמו גם ראיונות ישנים שלהם, מקבלים כעת משמעות אחרת לגמרי. בריאיון ל"רולינג סטון" בשנת 2004 סיפר אשר כי התגורר במשך שנה בביתו של דידי בניו יורק, במה שכונה Flavor Camp. לדבריו, במהלך התקופה חשף אותו דידי לחוויות סקס. "תמיד היו בנות בסביבה. היית פותח דלת ורואה מישהו עושה את זה, או כמה אנשים בחדר עושים אורגיה. אף פעם לא ידעת מה עומד לקרות", אמר. בריאיון אחר, בשנת 2016, סיפר למנחה הווארד שטרן שזו הייתה תקופה מופרעת ומטורפת. כשנשאל על ידי שטרן אם היה שולח את הבן שלו למחנה כזה אצל דידי, ענה בנחרצות "לעזאזל לא". בסרטון של ביבר עם דידי משנת 2009, נראה הראפר מספר למצלמה כי אף שביבר הוחתם על ידי אשר, יש לו "משמורת" עליו. "ב-48 שעות הקרובות אנחנו נהיה יחד, ואנחנו עומדים להשתגע", סיפר דידי. הוא הוסיף כי "מה שאנחנו הולכים לעשות לא נוכל לספר, אבל זה לחלוטין חלומו של כל בן 15". יש לציין כי אף שמדובר בסרטונים מטרידים שאכן מעלים שאלות, דבר לא נאמר או נטען מפי אשר או ביבר עצמם.
חלק מהתביעות שהוגשו נגד דידי עוסקות כאמור בתקיפת ילדים צעירים, חלקם קורבנות שחלמו להפוך להיות שחקנים או זמרים וקיוו להתברג דרכו בתעשיית הבידור. הטענות שעולות הן כי דידי השתמש בין השאר בשיטת פעולה שמכונה "Grooming" – פיתוי קטינים לפעילות מינית. ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה מאוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי בשיטת פעולה זו התוקפים מבססים תחילה קשר קרוב עם הקורבנות. "ההתקשרות הזו גם מחזקת את הנגישות של הקורבן למתעלל, וגם מהווה סוג של 'ביטוח' מפני האפשרות שהקורבנות ילשינו עליו, יסגירו אותו".
לדבריה, האדם המתעלל גורם לקורבן לחוש כי יש ביניהם קשר מיוחד, יוצא דופן, הדדי במובנים רבים. "הוא בעצם הופך את עצמו לדמות שהקורבן לא רוצה לפגוע בה, דמות 'חיובית' שהקורבן ינסה גם ככל הנראה להגן עליה, גם במחיר בריאותו הנפשית, ולעיתים אפילו בחייו".
במצב כזה הקורבנות מתקשים להתנגד לבקשות התוקף, שהם חשים שהם מכירים ומעריכים. "הם מצייתים מתוך בלבול, אי נעימות, מבוכה, לויאליות, ואז מרגישים איזשהו דיסוננס - 'כנראה רציתי, אחרת למה שיתפתי פעולה?'".
כשהתוקף לוקח על עצמו תפקיד הורי או רומנטי
ד"ר גוטמן מסבירה כי במרבית המקרים, ילדים נפגעים מינית על ידי אנשים מסביבתם הקרובה ביותר, לרוב בתוך המשפחה, הגרעינית או המורחבת. לעיתים זהו מאמן, שכן או מנטור, "שמקבל מעמד מיתולוגי בעבור הילד". היא מדגישה כי ישנם ילדים שזקוקים לקשר קרוב, חיזוקים ויחס מיוחד, ובהם התוקף לרוב ממקד את המאמצים. "זאת דוגמה טובה למה שאנחנו מכנים 'טרנספרנס' - כשהתוקף לוקח על עצמו תפקיד הורי, אולי אפילו רומנטי כלפי חלק מהקורבנות, ואלה מצפים שהוא ינהג באופן החיובי שבו נוהגים הורים ומטפלים. ולכן, כשהוא אומר לקורבנות שזה לטובתם, שככה הם צריכים לעשות, אז יש גם סיכוי טוב שיעשו זאת, זה טבע האדם".
לטענתה, ישנה משמעות כאשר התוקף הוא אדם בעל פרופיל ציבורי גבוה, שעושה שימוש לרעה בעוצמה או בפרסום שלו. "ככל שלתוקף יש תדמית יותר מכובדת או מוערכת, פוחת הסיכוי שאנשים יעמדו על המשמר וייזהרו, או יצאו נגדו אם קלטו סימנים ראשוניים לפגיעה. הארווי וינשטיין הוא אולי הדוגמה הכי קיצונית ומופרעת, שהאנשים החזקים והעשירים בעולם מצאו עצמם קורבנות שלו. לפני שזה נחשף, לא האמינו לנשים שהעזו להתלונן. זאת בגלל הנטייה הטבעית של בני האדם לתת אמון, לקבל סמכות ולהיות קונפורמיים, בטח במצב לא מוכר, ואז גם הנפש נעזרת בהגנות פסיכולוגיות ומכחישה את מה שרואים או שומעים, כי 'זה לא יכול להיות שאותו אדם ביצע את המעשה'".
כפי שגם תואר בתביעות שהוגשו נגד פי דידי, לאחר שהקשר בין התוקף לקורבן מתבסס, הוא הופך אלים יותר. "מרגע שהמלכודת נסגרת, האדם 'כלוא', נאמן רגשית, ואז הרבה יותר קשה לצאת", אומרת ד"ר גוטמן. היא מוסיפה כי הפגיעה הופכת קשה יותר כשהתוקף הוא אדם קרוב. "אם בן אדם זר תוקף אותך, זה קשה אבל את לא חושבת שזה אישי, את פחות מאשימה את עצמך, בניגוד למצב של קשר שהופך מתעלל, אז גם מנסים הפוגעים לייצר בקורבן תחושה שהוא שותף למעשה, שזה לא תוקף וקורבן". לדבריה, בקרב ילדים, מלבד האשמה מתווספת גם תחושת פחד גדולה. "ילד הוא פיזית חסר ישע, וגם באמת יותר קל להשתלט עליו".
ילדים שנפגעו נמצאים בסיכון גבוה למערכת יחסים מתעללת בעתיד
ד"ר גוטמן מדגישה כי תוקפים רבים מפגינים סימפטומים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית ואנטי סוציאלית. "הלוואי שהיינו יכולים להגיד שזה נובע מטירוף, אבל אנחנו יודעים שיש מתעללים שיש להם יכולת הבחנה בין טוב לרע, יש להם בוחן מציאות תקין, וההתעללות שלהם היא פשוט תוצאה של רוע. הם לא תופסים את הצד השני כבן אדם. כמו כן, משום שהם פוגעים לרוב בצעירים, אז מבחינתם הילדים הם רכוש, ולא ישות אוטונומית, הם מנצלים לרעה את העובדה שלילדים יש מעט מאוד דרגות חופש".
עוד היא מציינת כי מי שנפגעו בתור ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר ליפול קורבן למערכות יחסים מתעללות בעתיד. "הילד לומד על אכפתיות ואהבה בצורה משובשת מאוד. שיטת הפעולה של גרומינג מטשטשת את מנגנוני האזהרה הטבעיים, שעוזרים לנו בבגרות לשים לב לסיטואציות שבהן דורשים מאיתנו דברים שלא נוח לנו איתם. רובנו יודעים להירתע מזה, כי גידלו אותנו בדרך שהתחשבה בנו, ושלא עשתה חיבור בין אהבה לכאב וסבל. לעומת זאת, אצל אנשים שנפגעו בילדות שובשו מנגנוני האזהרה, וזה עלול להפוך אותם, למרבה הזוועה, לקורבנות גם בעתיד".
היא מדגישה כי השתקה וטיוח או העלמת עין הם הרסניים. "למרות שזה מצד אחד מאוד טבעי, כי מי רוצה לחשוב בכלל על דברים כאלה, בכל מקרה שיש חשש - הדיווח הוא חובה מוסרית, וגם חוקית".