פענוח בדיקות דם - ייעוץ רפואי: ד"ר קרן דואניס-ברק, מומחית בנפרולוגיה ויתר לחץ דם וברפואה פנימית, נפרולוגית בכירה בבי"ח אסף הרופא.
בדיקת כימיה של הדם היא בדיקה שגרתית שנעשית לעתים קרובות, בעיקר כשיש שינוי במצב הבריאותי, מחלה או חשד למחלה. במסגרת בדיקה זו נבדקים המרכיבים השונים בנוזל הדם, המכונה פלסמה. ייבדקו מלחים, חלבונים, אנזימים ושומנים שיחד עשויים לשפוך אור על קשת רחבה של מחלות, הפרעות בחילוף החומרים, תגובה לתרופות ועוד.
>> וכאן תפענחו את ספירת הדם שלכם
צריכת מזון תשפיע באופן ישיר על חלק מהמדדים ועל כן נמליץ על צום בן 8-12 שעות טרם ביצוע הבדיקה. חשוב לציין כי ערך בודד נמוך או גבוה מהנורמה, לא ישקף בהכרח מחלה. פניה לרופא המטפל חיונית ותאפשר התייחסות לכלל הבדיקות ועיבודן יחד עם המידע על תלונותיו של החולה והממצאים בבדיקה גופנית. זקוקים לעזרה בפענוח בדיקות דם? בואו נתחיל.
פריטין - Ferritin
תפקיד: ערך המשקף מאגרי ברזל בגוף, מדד חשוב בבירור אנמיה.
ערכים תקינים: 40-160 מיקרוגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: מצביעים על חסר ברזל. בדיקה זו רגישה וספציפית.
ערכים גבוהים: מאוד לא ספציפיים, עשויים להצביע על כל מחלה זיהומית, דלקתית, מחלת כבד כרונית, ממאירות, אלכוהוליזם או על ריווי יתר של מאגרי הברזל.
למי מומלץ להיבדק? בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל בחולים עם אנמיה וחשד לחסר ברזל. בחולים בהם פריטין נמוך יש לשקול בירור הסיבה לחסר ברזל.
טרנספרין - transferrin
תפקיד: חלק מבירור אנמיה. הטרנספרין הוא נשא של ברזל המעביר את הברזל מהדם למח העצם. רמתו עולה במצבים של חסר ברזל.
ערכים תקינים: 250-450 מיקרוגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: טרנספרין גבוה מתאים לחסר ברזל.
אלבומין - Albumin
תפקיד: אלבומין הוא החלבון העיקרי בפלסמה. הוא חיוני בשמירה על נפח הפלסמה ועל רמתן של תרופות וחומרים אנדוגנים שונים. רמתו משקפת מצב תזונתי, והיא מגיבה במהירות למהירות ממצבי חולי ותת תזונה. ערכים תקינים:3.4-5.4 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: עשויים לשקף הפרעה ביצור אלבומין בתת תזונה או במחלות כבד, פירוק מוגבר במצבי זיהום או טראומה, איבוד מוגבר במחלות כליה, כויות ועוד.
ערכים גבוהים עשויים לשקף דהידרציה (התייבשות).
למי מומלץ להיבדק? הבדיקה הינה בדיקה כללית שלא תסייע בד"כ באיבחון מחלה ספציפית. בחולים כרוניים, חולים עם מחלות כליה וחולים עם מחלות כבד מקובל לבדוק מדד זה במסגרת המעקב.
>> וכאן תפענחו את ספירת הדם שלכם
גלוקוז - Glucose
תפקיד: חד סוכר המשמש מקור אנרגיה עיקרי עבור מרבית תאי הגוף. מקורו של הסוכר בפחממות שאנו צורכים במזון, או בשומנים וחלבונים שהופכים לגלוקוז כשרמתו יורדת. גלוקוז מאוחסן בשריר בצורת גליקוגן, ומשתחרר משם אל זרם הדם לפי הצורך.
ערכים תקינים: 80-115 מיליגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: עשויים להצביע על סכרת, ובחולים עם סכרת ידועה מצביעים על מחלה לא מאוזנת.
ערכים נמוכים: טיפול מוגזם בסכרת, מחלות כבד, תת תריסיות, זיהום קשה ועוד. הסיבה השכיחה לערכי גלוקוז נמוכים בבדיקה שגרתית נעוצה דווקא בניהול לא נכון של הדגימה, ולא במצבי חולי. כשתאי הדם אינם מופרדים מנוזלי הדם, הם משתמשים בגלוקוז שבדגימה, ולכן רמתו במבחנה יורדת.
למי מומלץ להיבדק? בדיקת גלוקוז הינה בדיקת סקר שתתבצע אחת לתקופה מסויימת במטרה להביא לגילוי מוקדם של סכרת. ערכי גלוקוז גבוהיים מהנורמה מחייבים המשך בירור בשאלה של סכרת.
נתרן -Natrium
תפקיד: המלח העיקרי בנוזל הדם. משמש כלי חשוב בויסות נפח הנוזל החוץ תאי.
ערכים תקינים: 135-145 מיליאקויולנט לליטר.
ערכים נמוכים: עשויים ללמד על הפרעה בהפרשת מים אבל מנגד קיימים גם בהתייבשות, כשערכי הסוכר אינם מאוזנים ועוד.
ערכים גבוהים: אופייניים להתייבשות.
למי מומלץ להיבדק? הפרעות קלות בריכוז הנתרן שכיחות ביותר, הן עשויות לבטא תגובה תקינה לצום, טעות מעבדה או ביטוי ראשון בקשת רחבה של מחלות. הרופא המטפל ישקול את הצורך בחזרה על הבדיקה ולעיתים בהרחבת הבירור.
אשלגן - Potassium
תפקיד: אשלגן הוא המלח העיקרי בנוזל התוך תאי. אשלגן חשוב ביצירת המתח החשמלי בתאי שריר, בתאי עצב ואחרים, ולכן הפרעות במאזן האשלגן עשויות לגרום לחולשת שרירים, או להפרעות בקצב הלב.
ערכים תקינים:3.5-5.1 מיליאקויולנט לליטר.
ערכים נמוכים: עשויים להתפתח במצבי תת תזונה, ובמחלות כליה או מעי, בהן קיים איבוד מוגבר של אשלגן.
ערכים גבוהים: מאפיינים מחלות כליה. נציין כי פעמים רבות ניהול לא נכון של דגימת הדם עשוי להביא להרס של תאי הדם ולשפיכת תוכנם, העשיר באשלגן. במצבים אלה נראה עליה ברמות האשלגן במבחנה, למרות שרמות האשלגן בדם תקינות.
למי מומלץ להיבדק? כשערכי האשלגן גבוהים או נמוכים מהנורמה עשויות להתפתח הפרעות קצב מסכנות חיים, לכן יש לפנות לרופא המטפל בהקדם.
כלור - Chlorine
תפקיד: מלח עיקרי בנוזל החוץ תאי
ערכים תקינים: 98-106 מיליאקויולנט לליטר.
ערכי כלור נמוכים או גבוהים מלווים בדרך כלל הפרעות במלחים אחרים.
סידן - Calcium
תפקיד: לסידן תפקיד חשוב בתהליכים רבים המתרחשים בתאים השונים, הוא חיוני להעברת האות החשמלי, להתכווצות תאי שריר ולויסות הפרשת הורמונים שונים. מאגר הסידן העיקרי נמצא בעצם, וממנה הוא מועבר אל זרם הדם לפי הצורך. ויסות משק הסידן מושפע מהורמונים רבים ומויטמין D.
ערכים תקינים: 8.6-10.3 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: מגוון רחב של מחלות, חסר קיצוני בויטמין D, מחלות כליה ועוד.
ערכים גבוהים: עשויים ללמד על פעילות יתר של הורמון הפרה טירואיד, על צריכה מוגברת של ויטמין D, או A או על צריכה מוגזמת של תוספי סידן.
למי מומלץ להיבדק? חולים המטופלים הוויטמין D, חולים עם מחלות כליה או חולים המטופלים במשתנים חשובה בדיקה של ערכי הסידן. חולים עם רמה גבוהה של סידן בבדיקות חוזרות, בעיקר אם מלווה באבני כליה או באוסטאופורוזיס מומלץ לפנות להמשך בירור.
זרחן - Phosphorus
זרחן דרוש כדי להפיק אנרגיה מהאוכל שאנו אוכלים. הוא מרכיב חשוב בבניית העצם ומצוי בכמות גדולה בנוזל התוך תאי. זרחן מופרש מהגוף דרך הכליה ולכן רמתו עולה בחולים עם אי ספיקת כליות מתקדמת. לספיגתו מהמעי נדרש ויטמין D.
ערכים תקינים: 3-4.5 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: בחסר קיצוני בויטמין D.
ערכים גבוהים: מצביעים על אי ספיקת כליות מתקדמת, עודף ויטמין D ומצבים של הרס תאים מאסיבי כמו תסמונת פירוק שריר (רבדומיוליזיס).
למי כדאי להיבדק? מעקב הדוק אחר ערכי זרחן מתבצע בחולים עם אי ספיקת כליות מתקדמת המטופלים בדיאליזה. ויסות רמות סידן וזרחן בגוף מתבצע ע"י אותם הורמונים וויטמינים, ולכן חיוני לבדוק זרחן כחלק מהבירור של ערכי סידן גבוהים או נמוכים.
BUN
תפקיד: תוצר פירוק חלבון, מופרש בלעדית ע"י הכליה.
ערכים תקינים: 7-20 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: בדרך כלל חסרי משמעות.
ערכים גבוהים: מאפיינים התייבשות, עשויים לרמז על הפרעה בתפקוד הכלייתי.
למי מומלץ להיבדק? הבדיקה מתבצעת במסגרת הכמיה הכללי. עליה קלה בBUN שכיחה מאוד ואיננה מחייבת התיחסות מיוחדת. עליה מקבילה בקראטינין עשויה לשקף אי ספיקת כליות.
קריטאינין - Creatinine
תפקיד: מיוצר בשריר ומופרש ע"י הכליה. מדד חשוב לתפקוד הכלייתי. משמש הן באבחון והן במעקב אחר חולים כם אי ספיקת כליות.
ערכים תקינים: 0.7-1.2 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: אופייניים לנשים צעירות, לילדים. עשויים לשקף מסת שריר נמוכה.
ערכים גבוהים: עשויים להעיד על הפרעה בתפקודי הכליה, אך אופייניים גם בנבדקים צעירים עם מסת שריר גבוהה.
למי מומלץ להיבדק? בדיקה תקופתית של ערכי הקראינין חיונית בחולים עם יתר לחץ דם, סכרת או מחלות כליה. בחולים עם ערכי קראטינין גבוהים דרושה הערכה של התפקוד הכלייתי. פניה לרופא חשובה בעיקר במקרים בהם מודגמת עליה בערכי הקראטינין בבדיקות חוזרות.
שקיעת דם
תפקיד: בדיקה פשוטה הבודקת את שקיעת תאי הדם במבחנה מכויילת במשך שעה. שקיעת הדם מוחשת במצבי דלקת או זיהום ומאפיינת ממאירויות שונות כגון לימפומה ומיילומה נפוצה. כמו בדיקות רבות אחרות, גם בדיקה זו אינה ספציפית, והיא עשויה להיות מופרעת גם במצבים פשוטים יותר כמו אנמיה.
ערכים תקינים: תלויים בגיל.
למי מומלץ להיבדק? שימוש בבדיקה פחות שכיח בשנים האחרונות לאחר כניסתם של מדדי דלקת אחרים לשגרת הבדיקות. שקיעת דם מבוצעת בחולים עם חום שסיבתו לא ידועה, ירידה במשקל וכד'. כששקיעת הדם מוחשת מאוד (>100 מילימטרים בשעה) יש לשקול בירור בשאלה של ממאירויות המטולוגיות (לימפומה, מיילומה) ומחלות דלקתיות כגון Giant cell arteritis.
CRP
תפקיד: חלבון שרמתו עולה בתהליכי זיהום ודלקת.
ערכים תקינים: 0-0.5 מיליגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: מלמדים על קיומו של תהליך דלקתי, זיהומי או גידולי.
למי מומלץ להיבדק? הבדיקה מאוד לא ספציפית, מתבצעת בחולים עם סיפור של מחלת חום לא ברורה, ירידה במשקל. מאשפרת מעקב אחר התגובה לטיפול במחלות זיהומיות שונות.
פרופיל שומנים
פרופיל השומנים משקף קבוצת בדיקות שמטרתן לקבוע את הסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם. עליה בשומני הדם קשורה בסיכון מוגבר לפתח טרשת, מחלות כלי דם, אירועי לב, אירועים מוחיים ומוות. רמתם של שומני הדם נקבעת ע"י מרכיבים גנטיים ומרכיבים סביבתיים כגון תזונה ופעילות גופנית.
איגוד הקרדיולוגים האמריקאי ממליץ לבדוק את פרופיל השומנים בין הגילאים 20-79, אחת ל-4-6 שנים בכדי להעריך את הסיכון הלבבי. בחולים עם גורמי סיכון מרובים, כגון עישון, סכרת, יתר לחץ דם ומחלת לב או כלי דם ידועה ידרש מעקב תכוף יותר. בדיקה של פרופיל השומנים תעשה בצום בן 9-12 שעות, במהלכו מותרת רק שתיית מים, כיוון שהבדיקות משתנות לאחר האוכל.
טריגליצרידים - TRIG
תפקיד: מרכיב עיקרי בשומני הדם. משמשים כמקור אנרגיה חשוב במצבי רעב.
ערכים תקינים: <150 מיליגרם לדציליטר.
ערכים גבוהים: עליה בטריגליצרידים קשורה בסיכון מוגבר לפתח אירועי לב ואירועים מוחיים. רמות טריגליצרידים גבוהות מאוד (>500 מליגרם לדציליטר) קשורות בסיכון מוגבר לפחת דלקת של הלבלב. בחולים עם טריגליצרידים גבוהיים נמליץ על דיאטה דלה בסוכר ובפחממות זמינות, על איזון סכרת ועל הימנעות מצריכה מוגברת של אלכוהול.
כולסטרול כללי
ערך כללי המשקף את רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL), הכולסטרול ה"רע" (LDL) והטריגליצרידים. ערך זה מצוי פחות בשימוש כשבודקים את כל אחד ממרכיביו.
HDL
תפקיד: הכולסטרול ה"טוב". HDL הינו חלקיק המכיל שומן וחלבון, הוא נושא את הכולסטרול מתאי הגוף אל הכבד, בו הכולסטרול מפורק ומופרש.
ערכים תקינים: מעל 35 מ"ג לדציליטר.
ערכים נמוכים: קשורים בסיכון מוגבר לתחלואה במחלות לב וכלי דם. קיים קשר לסכרת ולפעילות גופנית מעטה.
ערכים גבוהים: אינם מזיקים, בנשים ערכי הכולסטרול הטוב גבוהים יותר בגלל השפעת האסטרוגן על יצור שלו בכבד. לאחר גיל הבלות חלה ירידה בערכי HDL.
LDL
תפקיד: הכולסטרול ה"רע". מקורו העיקרי הוא ביצור אנדוגני (בכבד), ורק מעט ממנו קשור בתזונה. חלקיקיLDL נושאים את הכולסטרול מהכבד אל הרקמות וקשורים בשקיעה של כולסטרול בדפנות כלי הדם בתהליך הטרשת.
ערכים תקינים:<100 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: עשויים להיות קשורים לתת תזונה.
ערכים גבוהים: סיכון בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וכלי דם.
תפקודי כבד
הכבד מסנן את הדם מרעלים, אחראי על פירוק והפרשה של תרופות, מיצר גלוקוז, ואלבומין ואחראי על פינוי הורמונים שונים. פגיעה בתפקודי הכבד עשויה להיות תוצאה של מחלה וירלית, גידול, טיפול תרופתי, חבלה ועוד. הפרעה בתפקוד הכבדי תתבטא בחולשה, בעייפות, בירידה במשקל או בעליה במשקל, בצהבת ובגרד.
מתי הבדיקה הזו נעשית בדרך כלל? בדיקת תפקודי כבד תעשה במסגרת בדיקות כלליות או בחולים הלוקים בחום לא מוסבר, בחולשה, ובכאלה עם ממצאים המכוונים לפגיעה כבדית כגון צהבת, מיימת (צבירת נוזלים בבטן).
פוספטאזה בסיסית
תפקיד: פוספטאזה בסיסית היא אחד האנזימים המיוצרים בכבד ומשתחררים לזרם הדם. עליה ברמת האנזים בדם עשויה לשקף פגיעה כבדית מכל סוג (בעיקר בדרכי המרה). האנזים איננו ספציפי לכבד ורמתו בדם עשויה לעלות גם במחלות עצם, ובעיקר בתהליכי בניה ופרוק של עצם. האנזים מיוצר גם בשיליה, ולכן רמתו עולה בהריון.
ערכים תקינים: 44-147יחידות לליטר.
ערכים גבוהים: עשויים לשקף מחלת כבד או עצם. GGT הוא אנזים כבדי נוסף שלא מיוצר בעצם. מקובל להניח שבמצבים בהם פוספטזה בסיסית גבוהה ו-GGT תקין, לא מדובר במחלת כבד, אלא במחלת עצם, ומנגד, עליה בשני האניזימים תרמז על מחלת כבד.
ALT
תפקיד: אנזים כבדי המעורב בחילוף החומרים של חומצת האמינו אלאנין, המרכיבה חלבונים בגוף. מאחר שריכוזו של האנזים גבוה בכבד, כל נזק לכבד יתבטא בשינוי רמת האנזים בדם.
ערכים תקינים: עד 35 יחידות לליטר.
ערכים גבוהים : עלולים להצביע על מחלת כבד.
AST
תפקיד: אנזים כבדי המצוי גם בשריר הלב, בשרירי השלד ובמידה פחותה גם ברקמות אחרות בגוף.
ערכים תקינים: עד 35 יחידות לליטר.
ערכים גבוהים: עלולים להופיע אצל חולים הסובלים מאחת או יותר מהבעיות הבעות: מחלת כבד, אנמיה המוליטית (מצב שבו קיים הרס של כדוריות הדם), זיהום, התקף לב, נזק לשריר. ערכים גבוהים של האנזים עלולים להופיע בזמן ההריון או לאחר פעילות גופנית, אך במקרים אלה אין הם מצביעים בהכרח על בעיה.
GGT
תפקיד: אנזים המצוי בכמויות גבוהות בכבד, בדרכי המרה.
ערכים תקינים: עד 50 יחידות לליטר.
ערכים גבוהים: עלולים להופיע אצל חולים הסובלים ממחלת כבד, מכשל לבבי ומחסימה בדרכי המרה.
בילירובין - Bilirubin
תפקיד: בילירובין הוא תוצר פירוק של המוגלובין, הוא מפורק מכדוריות הדם, מעובד ומופרש מהכבד אל מערכת העיכול עם נוזלי המרה.
ערכים תקינים: 0.1-1.2 מיליגרם לדציליטר.
ערכים נמוכים: חסר משמעות.
ערכים גבוהים: ערכים גבוהים עשויים לשקף פירוק של כדוריות דם אדומות מחוץ לכבד (פירוק דם-המוליזה) או הפרעה בזרימת המרה (אבן בצינור המרה או כל מחלה כבדית). באחוז מסויים של האוכלוסיה הבריאה אופיינית עליה קלה בבילירובין במצבי דחק, ואפילו בצום קצר.
ויטמין D
ויטמין מסיס שומן, שחקן מרכזי בויסות משק הסידן והזרחן ובעל תפקידים גם בהשפעה על תפקוד הלב, הכליה, כלי הדם ודלקת. מקורו של הויטמין הוא בעיקר בעור, בו מיוצר הויטמין בתגובה לחשיפה לקרני UV בשמש. מעט מזונות מכילים ויטמין D באופן טבעי, אך הוא תוסף מקובל בדגנים, חלב וכד'.
חסר בויטמין D שכיח במיוחד בכהי עור ובאוכלוסיה המקפידה על לבוש צנוע וחשופה פחות לשמש. גם באוכלוסיה הכללית באחוז נכבד מהנבדקים נמצא רמות נמוכות מהתחום המוגדר כנורמה.
רמות נמוכות: שכיחות מאוד באוכלוסיה הכללית, שכיח עוד יותר באנשים הסובלים ממחלות כרוניות.
רמות גבוהות: קשורות בד"כ בנטילה של תוספים, אך במקרים נדירים עשוי להיות קשור ליצור אנדוגני מוגבר בחולים עם לימפומה ומחלות דומות.
מי צריך להיבדק: במי שסובל מהפרעה ברמות הסידן או הזרחן בדם, מקומה של הבדיקה באוכלוסיה הכללית-פחות ברור.