ראשית, אנחנו רוצים להרגיע: ממצאים חריגים בממוגרפיה מתקבלים אצל 8% מהנשים שעשו את הבדיקה והן יידרשו לעבור בדיקות נוספות, כמו אולטרסאונד או ביופסיה. רק 10% מהנשים שעברו בדיקות נוספות יימצאו כחולות סרטן.
חשוב להבין את מגבלות הממוגרפיה: לא תמיד חשד לגידול הוא אכן גידול, ויעילות הממוגרפיה פחותה בשדיים עם רקמה צפופה. אם בתוצאות בממוגרפיה שלך כתוב כי מבנה רקמת השד הוא פיברוגלנדולרי (צפוף, סמיך), כדאי שתפני להמשך בירור (למשל, אולטרסאונד שד), כדי לקבל תשובה ברורה יותר.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
צילום הממוגרפיה מפוענח בידי רדיולוג (רופא מומחה בתחום הדימות) ויש לוודא שהרדיולוג פירט על צפיפות רקמת השד. הרדיולוג מעניק לו ציון ב"סולם ביראדס" (BI-RADS score, ראשי התיבות של Breast Imaging Reporting and Data System), שנע בין 0 ל-6.
עד 3 – כנראה או בוודאות ממצא שפיר; החל מ-4 – חשד לממצא ממאיר, בדרגות עולות של ביטחון . להדמיות לפני ביופסיה לא ניתן לתת ציון מעל 5 ו6 ניתן אבל רק אחרי ביופסיה ואבחנת פתולוג.
>> ממוגרפיה: מהם יתרונות וחסרונות הבדיקה?
מעבר לציון ביראדס, יש עוד כמה מונחים המופיעים בפענוח וכדאי להכיר:
- גושים - גוש/קשר עם גבול חלק ומוגדר היטב הוא בדרך כלל שפיר. ייתכן שתידרש בדיקת אולטרסאונד כדי לאפיין את פנים הגוש. אם הגוש כולל נוזל, הוא נקרא ציסטה. גוש שהוא בעל סמיכות גבוהה (בולט יותר ולבן בצילום) עם שוליים לא ברורים או צורת כוכב מעורר יותר דאגה. בדרך כלל יומלץ במקרה זה לערוך ביופסיה כדי לברר את טיב הגוש.
- הסתיידויות - נקודות לבנות זעירות, שהן בעצם משקעים של סידן ברקמת השד, הן ממצא שכיח בממוגרפיה. מאקרוקלציפיקציות (הסתיידויות גדולות), במרבית המקרים, אינן מחייבות המשך בירור. גם רוב המיקרוקלציפיקציות, הסתיידויות קטנות, הן שפירות. אולם, בכל מצב של חשד לגידול בצילום יש צורך בדגימת רקמה לאבחנה (ביופסיה).
- א-סימטריה - רקמה צפופה יחסית או לבנה יותר באיזור מסוים בשד. למרות שבדרך כלל מדובר בממצא שפיר, יומלץ על אולטרסאונד, כדי לבדוק אם אין מדובר בגוש סרטני.
* ד"ר שולמית ריזל היא מנהלת בדימוס של היחידה לאונקולוגיה של השד בבית חולים בילינסון ויועצת למדיקס שירותים רפואיים