>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הברונכיטיס האקוטי מתאפיין בשיעול שיכול להמשך עד מספר שבועות, ומלווה בליחה צלולה או בגוון ירוק-צהוב. כמו במחלות ויראליות רבות, מרגישים חלשים יותר מהרגיל ויכול להתלוות לתסמינים גם חום (אך לא בהכרח). גם כאב גרון, כאב ראש וקוצר נשימה עלולים להופיע והשיעול והמאמץ המתמיד להשתעל עשויים להוביל לתחושת לחץ בחזה וכאבי שרירים.
הווירוס גורם אותה. עם זאת, לעיתים השיעול מאד קשה ומפריע וניתן להקל על התסמינים בעזרת טיפולים שונים. אנטיביוטיקה, שעוזרת במלחמה כנגד חיידקים, לכאורה איננה רלוונטית בטיפול בברונכיטיס - שנגרם כאמור על רקע של זיהום ויראלי. ובכל זאת, מחקרים אפידמיולוגים מראים שבין 90-60 אחוז מהחולים עם ברונכיטיס אקוטית שפנו לטיפול רפואי קיבלו אנטיביוטיקה. "ככלל, אין טעם לטפל באנטיביוטיקה במצב של ברונכיטיס, השיעול הוא כמעט תמיד ויראלי" אומר פרופ' אמנון להד, מנהל המחלקה לרפואת המשפחה של שירותי בריאות כללית במחוז ירושלים, "במטופל בריא וצעיר השיעול יכול להמשך גם שלושה שבועות מההדבקה בווירוס, ועדיין אין צורך לקחת אנטיביוטיקה.
עם זאת, כתלות במחלות הרקע - למשל בחולים מורכבים - קשישים, חולי סכרת, חולים עם יתר לחץ דם או מחלות לב "האצבע קלה יותר על ההדק" עם האנטיביוטיקה. הרעיון הוא לא לטפל בווירוס עצמו אלא למנוע זיהום חיידקי משני להדבקה הוויראלית. בגירוי מתמשך של רירית דרכי הנשימה על ידי הווירוסים, יש פגיעה בשכבות ההגנה של הסמפונות שמהווה כר פורה להתרבות חיידקים, במיוחד באנשים עם מחלות רקע שונות. באותם אנשים, מקובל לתת אנטיביוטיקה לאחר 3-3.5 שבועות, למרות שאין לכך הוכחה חד משמעית במחקרים רפואיים מבוקרים (Randomized control trials)", אומר פרופ' להד.
מה האינדיאנים עשו עם ברונכיטיס?
למרות שברונכיטיס תוארה לראשונה ב-1808 וקיבלה אז את שמה, המחלה קיימת ומוכרת עידן ועידנים, וטיפולים שונים היו בשימוש להקלה על הליחה. היוונים השתמשו בשום, פלפל וקינמון וטיפולים מאוחרים יותר כללו תערובות קפה ומיני מלחים. האינדיאנים השתמשו בתמציות צמח האיפקאק, שצומח באמזונס בבוליביה וברזיל, להפקת סירופ שעזר לכייח (אבל גם גרם להקאות קשות).
עוד ב-mako בריאות:
>> האם חזייה תורמת לבריאות השד? ומה גורם לנפילת השדיים?
>> שכחו מקלוריות: מה עדיף שוקולד או קרמבו?
>> משבר האנטיביוטיקה העולמי: מהן סכנות החיידקים העמידים?
ברונכיטיס אקוטי לרוב עובר לבד ועיקר הטיפול נועד להקל על התסמינים ולא לרפא את המחלה. "ניתן להקל על התסמינים באמצעות מרככי ליחה, שמקלים על הוצאת הליחה. כך השיעול "פרודוקטיבי" יותר והליחה יוצאת בקלות. המאמץ להשתעל יכול להיות הדבר המרכזי שמפריע לחולה - עד כדי הופעת כאבים בחזה, בגב וברום הבטן. עם זאת, לא מומלץ להשתמש בתרופות שמדכאות שיעול, שכן הן משאירות את הליחה בדרכי הנשימה מה שמגביר, לפחות תיאורטית, את הסיכון לחלות בדלקת ריאות. במידה והשיעול מדיר שינה מעיני המטופל, ניתן להשתמש בתרופות אלה, אבל רק בלילה. הטיפול הכי טוב לברונכיטיס - הוא להשתעל, ולכן לא רצוי למנוע שיעול" מוסיף פרופ' להד. "טיפול נוסף שקיים הוא באנטי-היסטמינים (שקיים לדוגמה באקמול-קולד), ש-"מייבשים" ומקלים על התסמינים, אך לא מקצרים את משך המחלה".
ברונכיטיס היא מחלה מאד שכיחה, ובכל זאת יש מי שנמצא בסיכון יתר לחלות ויש דרכים למנוע הדבקה. "כמו בכל המחלות, ובמחלות הריאה בפרט, מעשנים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות ובסיכון מוגבר ללקות בסיבוכים, כמו דלקת ריאות. עישון פוגע בסיליה, השערות הקטנות על תאי דרכי הנשימה, שתפקידן לנקות את הריאה. אצל מעשנים, הן נפגעות ולכן הנטייה למחלות בדרכי הנשימה. בנוסף, גם הסובלים ממחלות ריאה שונות כמו למשל אסתמה או הסובלים מאלרגיה נמצאים בקבוצת סיכון", אומר פרופ' להד. "מלבד הפסקת עישון, גם חיסון לשפעת משמעותי במניעת ברונכיטיס. השפעת, שנגרמת על ידי נגיף האינפלואנזה היא גורם מרכזי לברונכיטיס וברת מניעה. אני ממליץ לכל מטופלי, גם הצעירים והבריאים שבהם, להתחסן לשפעת", מוסיף פרופ' להד.
אילו סימנים צריכים להדאיג?
כולנו קצת משתעלים וחלשים לפעמים, אז מהם ה"דגלים האדומים" שמצריכים פניה לרופא? "ראשית, חום מעל 38.5 או חום שנמשך יותר מיומיים-שלושה אינם אופייניים לברונכיטיס ויראלי. קוצר נשימה בין שיעול לשיעול כמו גם צמרמורת קשה, עם נקישת שיניים, מצריכים פנייה לרופא. בנוסף, חולים מבוגרים, חולים שמרגישים ירידה חדה בתפקוד או מי שסובל ממחלות מרובות ברקע - מומלץ שיפנו אף הם לרופא המשפחה", אומר פרופ' להד.
ולבסוף, למה הווירוסים תוקפים דווקא בחורף? אין הוכחות ודאיות לכך שקור קשור באופן ישיר להתרבות הווירוס. הסיבות הן כנראה עקיפות - אנחנו נוטים להיות יותר במקומות סגורים בחורף וללא אוורור מה שמקל על הווירוס לעבור מאדם לאדם. הסבר נוסף הוא שכאשר הטמפרטורות יורדות, האוויר יבש יותר ולגוף קשה יותר להפטר מהווירוסים.
* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ו' באוניברסיטה העברית בירושלים