מחלת הלישמניה, המכונה לעתים שושנת יריחו, הולכת ומתפשטת בישראל, עד כדי כך ששכיחותה עלתה בעשור האחרון פי שלושה כמעט. מאזור יו"ש והנגב היא מתפשטת גם מערבה וצפונה ומגיעה למקומות יישוב. גם עיר הבה"דים מתבססת בימים אלה באזור המועד למחלה וישנו חשש שחיילים רבים יסבלו ממנה. כמו רוב הצרות הגדולות שזוכות לכותרות קטנות, הלישמניה עדיין לא הגיעה לתל אביב, אבל בכל זאת היא עלתה על הרדאר הלאומי. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה מנהלים בשנים האחרונות מלחמה משולבת נגדה. עד כה הוקצה לה תקציב כולל של כ-11.5 מיליון שקל, וכעת המשרדים מבקשים תקציב של 60 מיליון שקל נוספים.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
לא בכדי הלישמניה מטופלת במאמץ בין-משרדי. אופן התפשטות המחלה מורכב: הגורם לה הוא טפיל שחי בשפני סלע ומועבר על ידי זבובים לבני האדם, ולפיכך ניתן לתקוף את המחלה על ידי טיפול בכל אחד מהגורמים הללו או בקשרים ביניהם, והאופציה הטובה ביותר - בכל האפיקים במקביל.
מדוע לישמניה מתפשטת?
לישמניה מאופיינת בכיבים עמוקים על גבי העור, ולעתים גם בפה ובאף. הזנים המצויים בארץ לרוב אינם קטלניים, למעט באנשים שהמערכת החיסונית שלהם אינה מתפקדת, אך מדובר במחלה לא נעימה בלשון המעטה. הכיב לרוב נותר פתוח במשך כמה שבועות עד חודש וחצי, ומשאיר אחריו צלקת חריפה, שאינה נרפאת.
"במקומות מועדים מסוימים, ההורים במכוון חושפים את הישבן של הילד או את כף הרגל שלו כדי שהזבובים יתיישבו עליה וישחררו את הטפיל שם, רק שלא תהיה עקיצה וצלקת בפנים. כי אין היום דרך למנוע לחלוטין את המחלה ואי-אפשר למנוע את הצלקת ברגע שהייתה הדבקה", אומר ד"ר עמנואל (מנו) לוב, מומחה לפתולוגיה וטרינרית ומנהל יחידת היסטולוגיה בחברת פארמה סיד, שהיה שותף בעבר בפרויקט למציאת תרופה למחלה.
לדברי פרופ' צ'ארלס יפה מהמרכז הארצי ללישמניה באוניברסיטה העברית, ישנם שני זני לישמניה עיקריים בישראל - לישמניה מאז'ור ולישמניה טרופיקה. "לישמניה מאז'ור מוכרת בבקעת הירדן ובשנים האחרונות מתפשטת לעוטף עזה ועמק בית שאן, ונרשמו התפרצויות גם במחנות צה"ל ובערים בנגב", הוא אומר, "ולישמניה טרופיקה הייתה מוגבלת בעבר לאזור כפר אדומים אך משנת 2000 היא מתפשטת גם לכינרת, טבריה, כרמיאל ואפילו צפונה יותר. אנחנו אוהבים להגיד שזה מתקרב למרכז, ואכן זה מתקרב, אבל לא ממש הגיע בינתיים למרכז.
"קיים זן נדיר יותר וגם קטלני יותר של לישמניה בשם לישמניה אינפנטום שתוקף בעיקר כלבים אך מדי פעם גם ילדים ומוביל למוות של 2-3 ילדים בכל כמה שנים. הזן הזה לא מאופיין בכיב עורי אלא בטחול מוגדל, חום גבוה וירידה חדה במספר התאים הלבנים, וניתן לאתרו בבדיקה מהירה. הזן הזה קיים, אך כאמור מאוד נדיר, מגבול לבנון עד דרום בית שמש, בצד המזרחי של המדינה. בשנות ה-60 הייתה התפרצות בגליל והתרבו המקרים של לישמניה מזן זה, אך מאז הם שוב פחתו".
כדי להבין מדוע שני זני הלישמניה העיקריים בארץ מתפשטים דווקא עכשיו, יש להבין את מעגל החיים של המחלה, שכולל ארבעה שחקנים: בן אדם, שבמקרה הזה הוא הקורבן; הטפיל, שגורם בפועל למחלה; שפן הסלע, בדרך כלל חיה חמודה אבל בסיפור הזה הוא סכנה מאחר שהוא משמש בית גידול מוביל לטפילי הלישמניה; והשחקן הרביעי הוא זבוב החול, שעוקץ את שפן הסלע ומעביר את הטפיל ממנו אל בני האדם ובחזרה.
העלייה בשכיחות הלישמניה נובעת כנראה משילוב של כמה סיבות. האחת היא השינויים באקלים, שהופך נוח יותר לטפיל ולזבוב החול. ההתפשטות של הזבוב תלויה בכיוון הרוח, במהירותה ובלחות, ואלה השתנו ככל הנראה עם התחממות האקלים. הסיבה השנייה היא צורת הבנייה הנפוצה בדרך כלל ביישובים קטנים - הערמת סלעים לצד הכביש לשם חיזוק מורדות ההר אחרי חציבת הכביש ומסיבות דקורטיביות. הסלעים הללו הם בית גידול אידיאלי לשפני הסלע. הסיבה השלישית היא כנראה הצפיפות הגוברת במקומות היישוב. ככל שמצמצמים את השטחים הפתוחים, חיות הבר (וביניהן השפן) מוצאות את עצמן ביישובים עצמם. הצפיפות גם מקלה על הזבובים לשרוד גם בהיעדר שפן, אם כי הזבוב לא יכול להעביר את המחלה מאדם לאדם.
מרגע שהשפנים עוברים להתגורר כמה מאות מטרים ממקום יישוב, כבר מדובר במרחק שזבוב החול יכול לצלוח בנינוחות. שפני הסלע הם חיה מוגנת, ולכן השמדתם אינה באה בחשבון. לעומת זאת, אפשר לפרק את מערומי הסלעים.
"אנחנו פועלים על בסיס החלטת ממשלה שהתקבלה המאפשרת לפעול להרחיק את שפני הסלע ממקומות היישוב. התחלנו בפיילוט בתקציב של 10 מיליון שקל ל-51 יישובים, וניתוח התוצאות מראה מתאם בין חיסול בתי הגידול לבין התחלואה", אומר אלון זסק, סמנכ"ל בכיר באשכול משאבי טבע של המשרד להגנת הסביבה. "לפעמים אנחנו פשוט משטחים את המסלעות ולפעמים רק סותמים את החורים שבתוכם שפני הסלע אוהבים להתחבא. בנוסף, השתתפנו בבנייה של גדרות מיוחדות סביב מקומות יישוב, שמגיעות גם לעומק האדמה, כדי שהשפנים לא יוכלו לעבור תחתיהן".
בדרום הארץ, נוסף על שפנים, מתגורר זבוב החול על גבי מכרסם דמוי עכבר ששמו מריון. הוא מתרבה בעיקר בשטחים חקלאיים ונעשה שימוש בגדרות ובהדברה כדי להרחיקו. אולם זסק לא אוהב שמכנים את שפני הסלע ואת המריונים "מטרד". "הם היו כאן הרבה לפנינו!", הוא מבהיר.
- ברגע שמרחיקים את שפני הסלע מהיישובים, אוכלוסיית הזבובים קטנה?
זסק: "לא, כי הם חיים טוב גם על אוכלוסיית השפנים בלבד. נכון שיותר כיף להם לאכול שאריות מקדונלד'ס, אבל הם מסתדרים גם בלי בני האדם".
- כמה כסף נדרש כדי לעצור את התפשטות המחלה?
"לפרויקט פירוק המסלעות והקמת הגדרות ליד היישובים אנחנו זקוקים לכ-80 מיליון שקל, אבל אני אעבוד עם מה שייתנו לי".
* קרדיט: גלובס
מלחמה בכל החזיתות
המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו, מסבירה כי הרחקת שפני הסלע ממקומות היישוב היא צעד חשוב, אבל ודאי לא פתרון מושלם. "גם אם הרחקנו את השפנים ממקומות יישוב, לישמניה תמשיך להיות בעיה עבור מטיילים וחיילים", היא אומרת.
לכן המלחמה צריכה להיערך בכל החזיתות. אפשר למשל לטפל בזבוב, באמצעות הדברה, אך כרגע עדיין לא נמצא חומר ההדברה המושלם לשם כך. "ההדברה שניסינו בינתיים עובדת רק באופן זמני. אבל היינו חייבים לנסות", אומרת נתניהו, אבל תחום ההדברה עדיין לא אמר את המילה האחרונה. "הכוונה היא לבחון שיטה חדשה שתבוצע בבת אחת ביישוב שלם. עוד מחשבה היא לבחון מה קורה כאשר מגייסים יישוב שלם להילחם בכל השיטות יחד - גם פינוי מסלעות, גם גדרות, גם הדברה".
גישה נוספת שנבחנת היא לטפל בשפנים ובמריונים בתכשירים שאינם משפיעים על החיה עצמה אך הופכים את הדם שלה לרעיל עבור הזבוב, וכך להפחית את אוכלוסיית הזבובים. הניסויים שבוצעו עד כה מעידים שהשיטה הזאת יעילה בתנאים מסוימים.
בינתיים מימן המשרד להגנת הסביבה סדרת מחקרים בתחום הלישמניה, כגון סקר להערכת התפשטות המחלה, שכן מלבד דיווחי חולים אין היום תיעוד מסודר של התופעה; סקר למיפוי תפוצת השפנים והזבובים בארץ; אבחון מולקולרי של זני הלישמניה בישראל, מאחר שבשנים האחרונות מתפרץ זן חדש שיש לטפל בו באופן אחר; פיתוח חיסון מניעתי לבני אדם ופיתוח חיסון לחיות המאגר (שפני הסלע והמריונים). האתגרים העומדים בפני המחקר עשויים להגיע ממקומות מפתיעים. "הבעיה בחלק מהמחקרים שעסקו בזבוב הייתה שלא היו מספיק זבובים למחקר", מספרת נתניהו, "קשה לתפוס אותם בשטח וניסיונות לייבא אותם מחו"ל לא עלו יפה". לדבריה, התקציב הכולל לכל המחקרים בתחום שהתקבלו על ידי המשרד הוא כ-1.5 מיליון שקל.
מחפשים חיסון
תנאים סניטריים לקויים אינם נחשבים אחד הגורמים להתפשטות מגיפת הלישמניה בארץ, אולם בסוריה, במחנות הפליטים המאכלסים עשרות אלפי אנשים בצפיפות, התנאים הקשים הם חממה להתפתחות של מגוון מחלות, ולישמניה ביניהן. לדברי פרופ' צ'ארלס יפה, אף נפוץ שם זן של לישמניה העובר מאדם לאדם.
עוד ב-mako בריאות:
>> בוטוקס בסינית: הפתרונות הטבעיים שיעלימו את הקמטים
>> מתים מרעב? 6 ארוחות הבוקר שישביעו אתכם
>> טריפ מהעתיד: האם אקסטזי בדרך להפוך לתרופה במרשם?
- האם הטפיל "שלנו" עלול להשתנות כך שיהיה מידבק מאדם לאדם?
פרופ' יפה: "אני מקווה שלא, אבל אנחנו רואים היום שהטפילים כל הזמן משתנים, עוברים מוטציות. אחד המחקרים שלנו בוחן את משמעות השינויים הללו בטפיל. האם הוא היום יותר אלים? בינתיים אין לנו תשובות".
- יש מדינות שהשתלטו על המחלה?
"ובכן, לא. זו בעיה של כ-100 מדינות ואף אחת עוד לא הצליחה להיפטר מהמחלה".
מרגע שהתפרצה המחלה באדם, יש כמה שיטות טיפול שיכולות לקצר את משך המחלה ולמנוע סיבוכים, אך לרוב הן אינן מפחיתות את הצלקת. משחה היא טיפול מסוג אחד, אך ישנה משחה יעילה רק לזן אחד של לישמניה - לישמניה מאז'ור. טיפול אחר הוא הזרקת תרופה ישירות לאזור הפצע, עניין כואב בהחלט, וטיפול נוסף הוא מתן תרופה בבליעה, אך הוא אינו בשימוש נרחב בארץ.
לדברי לוב מפארמהסיד, התרופות הקיימות מעכבות את ההתחלקות ואת ההתפתחות של הטפיל בגוף אבל לא הורגות אותו. "למרות הטיפול התרופתי, הטפיל ממשיך להתקיים אפילות בתוך התאים ויוצר שם תגובה צלקתית שלא מפסיקה".
פרופ' יפה היה שותף לפרסום מאמר שבחן שיטת טיפול חדשה המשלבת בין משחה לבין חשיפה לשמש. בינתיים, התוצאות לא פחות טובות ואולי אף יותר טובות מהטיפולים הקיימים, הוא אומר. במעבדה שלו עובדים גם על חיסון, והמוצר הראשון אמור להיכנס בקרוב לשלב הניסויים בבני אדם.
בחברת פארמהסיד עבדו כאמור על פרויקט למציאת תרופה למחלה יחד עם קולגות מירדן ושווייץ. "בחנו פעילות של 70 מיצויים טבעיים על הטפיל, אולם כל מה שהיה יעיל גם הרס את הרקמה הבריאה. אם יהיה מימון, ייתכן שהפרויקט יימשך", אומר לוב.
- להערכתך הורים יחסנו ילדים נגד לישמניה אף שזו לא מחלה קטלנית?
פרופ' יפה: "ישנם יישובים, כמו פדואל, שבהם יותר מ-50% מהאוכלוסייה לקו בלישמניה. האם במצב כזה לא היית רוצה לחסן ילד ולוודא שלא יהיה לו כיב בקוטר של כמה סנטימטרים, על האף או על הלחי או על המצח, שעלול להישאר פתוח אפילו שנה? לפעמים טיפולים לא עוזרים ולפעמים נדרשים כמה טיפולים עד שאחד מהם עובד. אז אולי מי שחי בתל אביב לא ירצה לקחת את זה".