מיגרנה היא מצב רפואי שמתבטא בכאבי ראש חוזרים בעוצמה חמורה שעלולים לפעמים להשבית את החולה לגמרי. הכאבים נחווים בדרך כלל בצד אחד של הראש ונמשכים בין שעות אחדות לכמה ימים. מיגרנות מלוות לעיתים בבחילות, הקאות ורגישות יתר לאור, לקול ולריח. כשליש מהסובלים ממיגרנות גם חווים הפרעה בראייה (הילה) שמקדימה את המיגרנה ומאותתת על בואה.
חולים שונים חווים את המיגרנה אחרת, עם הבדלים ניכרים בתדירות הופעתה, בתסמיניה ובמשכה, דבר שמקשה מאוד על האבחון שלה. חולים רבים לא מגיעים אל הרופא, מתוך ההנחה שמדובר בכאב ראש רגיל, כך שסביר להניח שרבים מהם אינם מאובחנים כלל.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
אבחון המיגרנה נעשה על פי קריטריונים שבוחנים את תדירות כאב הראש, משכו, מיקומו ועוצמתו. תוצאות שונות עשויות להעיד על סוגים שונים של מיגרנה.
מהלך המיגרנה
להתקף מיגרנה טיפוסי יש ארבעה שלבים אפשריים, אך לא כולם נחווים בהכרח תמיד או אצל כל החולים. השלב הראשון, שמכונה פרודרום (Prodrome), מקדים בדרך כלל את הכאב בכמה שעות ואפילו בימים ספורים. כשישים אחוז מהחולים מדווחים שחוו אותו. התסמינים עשויים לכלול שינויים חדים במצב הרוח, עצבנות, דיכאון או אופוריה, תשישות, תשוקה למזונות מסוימים, נוקשות בשרירים, עצירות ורגישות מוגברת לריחות ולקולות חזקים.
השלב הבא הוא ההילה (Aura). בשלב הזה החולים סובלים מקשיי ראייה שעשויים להתבטא בהבהוב בחלק משדה הראייה ובתחושת טשטוש. בחלק מהמקרים מדווחים גם על דקירות בצדי הגוף ובפנים, ולאחר מכן תחושת נימוּל. תסמין אפשרי נוסף הוא הפרעות בדיבור, ובמקרים חמורים אפילו בתנועה.
השלב השלישי הוא הכאב. בדרך כלל הוא נחווה רק בצד אחד של הראש ומתגבר בהדרגה. פעילות גופנית מאומצת נוטה להחריף את עוצמת הכאב, שמלווה לעיתים קרובות בתחושת בחילה עד כדי הקאה וברגישות מוגברת לאור, קול וריח, שמובילה רבים מהחולים לחפש חדר חשוך ושקט להסתגר בו. בחלק מהמקרים הם חווים גם סחרחורת ובלבול.
השלב האחרון הוא הפוסט-דרום (Postdrome), שכולל אוסף של תסמינים שבאים אחרי שכאב הראש החריף חלף. יש חולים שמדווחים על כאב עמום באזור שבו חוו את הכאב המקורי, על כבדות מחשבה במשך כמה ימים לאחר שכאב הראש חלף, ועל תחושה שמזכירה הנגאובר (חמרמורת). אחרים מדווחים דווקא על תחושת רעננות ואופוריה לאחר ההתקף.
גורמים סביבתיים וגנטיים
כיום סבורים שמיגרנות נובעות משילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים. בכשני שליש מהמקרים רואים היסטוריה משפחתית. גם מחקרי תאומים תומכים בהשערה שלמיגרנה מרכיב גנטי.
עם זאת, נכון להיום מתקשים למצוא גנים ספציפיים שמעורבים במיגרנות. הקושי נעוץ בין השאר בשונות הרבה בקרב הסובלים ממיגרנות, ובשילובים המורכבים של התסמינים, שמקשים לאתר מספיק מועמדים כדי לחקור את הגנים שעשויים להיות מעורבים במיגרנות עם מכנה משותף, כלומר אוסף תסמינים דומה. עם זאת, אכן נמצאו גנים הקשורים למיגרנה. הגנים האלה מעורבים באיזון של רמות המוליך העצבי גלוטמט, בקולטני ליפופרוטאינים (קומפלקסים שומניים גדולים שמאפשרים לכולסטרול לנוע בדם) ובקולטן שמעורב בקידוד קור וכאב.
שינויים הורמונליים עשויים לשחק תפקיד בתדירות המיגרנות. ידוע שבגיל ההתבגרות בנים סובלים מהן יותר, אך בבגרות הן באות לידי ביטוי אצל נשים פי שלושה מגברים. רוב הסובלים ממיגרנות מדווחים על טריגרים להתקף, בדרך כלל במהלך היממה שקדמה לו. הגורמים יכולים להיות רעב, חסך בשינה ובמיוחד, לפי דיווחי חולים, לחץ נפשי.
מעט מאוד ידוע על המנגנון העצבי שעומד בבסיס המיגרנה, אך כיום מעריכים שמדובר בהפרעה נוירו-וסקולרית, כלומר תופעה שקשורה לעצבים ולכלי הדם. נראה שהפעילות הלא תקינה מתחילה במוח, עם פעילות מעוררת של תאי העצב, שמתפשטת משם אל כלי הדם, וגורמת לירידה בזרימת הדם, ולאחר מכן עלייה חוזרת. הדעות החלוקות ביחס לתרומה של תאי העצב לעומת כלי הדם, ועדיין לא יודעים מספיק כדי לקבוע בוודאות מה חלקה של כל מערכת ואיך בדיוק ההתקף מתחיל.
טיפול ומניעה
ישנם שלושה אפיקי טיפול שונים למיגרנות: הימנעות מטריגרים ידועים, טיפול תרופתי בזמן ההתקף וטיפול תרופתי מניעתי. הדרך הראשונה זמינה רק כשידוע על מזונות מסוימים או גירויים ספציפיים כמו אור חזק או רעש שמעוררים את המיגרנה אצל חולה מסוים. במקרים האלה אפשר להימנע מהם – או לפחות להפחית אותם ברמה מסוימת. טריגרים אחרים עלולים להיות בלתי נמנעים, כמו המחזור החודשי אצל נשים, שינויי מזג אוויר, או לחץ נפשי.
משהחל התקף, יש כמה תרופות שנועדו להקל את תסמיני המיגרנה. הסוג הראשון הוא תרופות ממשפחת הטריפטנים, כמו סומטריפטן (Sumatriptan). מדובר בחומרים שנקשרים לקולטני המוליך העצבי סרוטונין במוח ובכלי דם ומפעילים את הקולטנים, ומקלים על בחילות וכאבים. יעילותם גדלה ככל שנוטלים אותם סמוך לתחילת ההתקף. תופעות הלוואי האפשריות כוללות גלי חום, תחושת לחץ בגוף ועקצוץ. במקרים נדירים במיוחד הטריפטנים עלולים להוביל להתפתחות של מחלת לב כלילית, בעקבות סתימה בעורק. אם תרופה אחת מהמשפחה אינה מקלה את הכאבים, ייתכן שתרופה אחרת תסייע בכל זאת.
תרופה נוספת היא דיהידרוארגוטמין (Dihydroergotamine), שמקבלים בתרסיס או בזריקה. עיקרון הפעולה של התרופה דומה לטריפטנים, אך היא נקשרת גם לקולטני דופמין ואדרנלין ומפעילה אותם. תופעת לוואי נפוצה שלה היא בחילה. פרט לתרופות הייעודיות לטיפול במיגרנות, לפעמים גם תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, כמו אספירין ואיבופרופן (החומר הפעיל באדוויל ובנורופן), יכולות לסייע בהפגת כאבי המיגרנה.
חולים שתדירות המיגרנות שלהם ורמת חריפותן גבוהות במיוחד, עשויים לשקול לקחת תרופות מניעה על בסיס קבוע. זה נכון גם לחולים שמסיבות בריאותיות אינם יכולים לקחת את התרופות לטיפול בהתקף או שמקבלים תרופות אחרות שלא מומלץ לשלב עם התרופות להרגעת המיגרנה. גם אצל אנשים עם טריגרים ידועים שאי אפשר להימנע מהם, אפשר לשקול נטילת תרופות על בסיס קבוע או בחלון זמנים יעיל. דוגמה לתרופה כזו היא אמיטריפטילין (Amitriptyline), שמעכבת קליטה חוזרת של המוליך העצבי סרוטונין ומשפיעה על ניודו ועל הניוד של המוליך העצבי נוראדרנלין.
על פי ארגון הבריאות העולמי מורגש מחסור מהותי של ידע בקרב אנשי רפואה ביחס להפרעות כאב ראש, בעקבות זמן הלימוד המועט שמוקדש לנושא במהלך ההכשרה הרפואית. החסך הזה פוגע מאוד בשיעורי האבחון של מיגרנות, ובמיוחד מיגרנות ללא הילה.
הבורות מורגשת גם בציבור הרחב, שלא מייחס חשיבות גדולה למיגרנות ורואה בהן "רק כאב ראש" חולף, שאינו מסכן חיים ואינו מדבק. היחס הזה משפיע גם על המידה שבה הסובלים ממיגרנות פונים לייעוץ וטיפול רפואי, וחלקם אף לא מודעים לקיומו של טיפול תרופתי יעיל במיגרנות.
ולבסוף, ממשלות רבות, שמעוניינות לצמצם עלויות רפואיות, לא מכירות בנטל הכבד של המיגרנות על החברה – אפילו מההיבט הכלכלי בשוק העבודה, לפי ההערכה בבריטניה לבדה אובדים מדי שנה 25 מיליון ימי עבודה ולימודים כתוצאה ממיגרנות ומכאבי ראש אחרים.
ליהי גבור, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון
האפליקציה של מגזין דוידסון בגוגל פליי או ב-App Store
הכתבה אינה תחליף לייעוץ רפואי. אם אתם סובלים ממיגרנה או מכל בעיה רפואית אחרת, פנו להתייעץ עם רופאת המשפחה.