פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית, שמופיעה בהתקפי החמרה לצד תקופות של רגיעה. המחלה מוכרת שנים ארוכות, כבר מתקופת חשיפת המומיות המצריות, והיוונים הם אלה שתבעו את שמה שנגזר מהמילה, Psora, שמשמעותה ביוונית - לגרד. המחלה לא מדבקת ולא מסכנת חיים, אבל היא יכולה לאמלל את מי שחולה בה עד מאד - גם בגלל הגרד הקשה וגם מסיבות אסתטיות שאיתן מגיעה לעיתים הסטיגמה החברתית. מחלת הפסוריאזיס שכיחה באופן דומה בין גברים ונשים וכ-2-3 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה, בדרגות חומרה משתנות.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
>> 8 דברים שחשוב לדעת על פסוריאזיס
מהם ביטויי המחלה?
פסוריאזיס מתבטאת לרוב בהופעת נגעים אדומים על פני העור בפיזור אופייני - באזור הקרקפת, המרפקים, הברכיים, הטבור, הגב התחתון ולעיתים באיברי המין. בצורה השכיחה של פסוריאזיס, המכונה פסוריאזיס רובדית (Plaque type), הנגעים סימטריים, מופיעים בגדלים שונים ומכוסים במעין קשקשים לבנים. הנגעים יכולים להיות מגרדים מאד ולהפריע באופן משמעותי לאיכות החיים.
סימנים נוספים הם עיוותים בצורת הציפורניים, למשל הופעת שקעים קטנים בציפורניים, מצב שנקרא Pitting, או עיבוי של הציפורן שמזכיר פטרת בציפורניים. רוב החולים סובלים בעיקר מביטוי עורי של המחלה, אך ב-5-20 אחוז מהחולים תופיע גם מחלת מפרקים, שלרוב מופיעה לראשונה מאוחר יותר מהמחלה העורית.
מהם הגורמים למחלה?
הגורמים לפסוריאזיס אינם ברורים לגמרי וכוללים כנראה שילוב של אלמנטים גנטיים וסביבתיים. המחשבה המרכזית היא שמדובר במחלה אוטואימונית (בה תאי מערכת החיסון פועלים נגד הגוף), הקשורה לאינטראקציה של תאי T עם תאים נוספים במערכת החיסון. תאי ה-T נודדים לשכבות בעור, האפידרמיס והדרמיס, ומעוררים תגובה דלקתית שמתפתחת לאותם נגעים בעור.
באשר לגנטיקה, לפי הסטטיסטיקה לשליש מהחולים בפסוריאזיס יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה גם כן. מוכרים מספר גנים שקשורים למחלה, ונראה שפסוריאזיס היא מחלה פוליגנית, כלומר נשאות של מספר מוטציות גנטיות יחד, מעלה את הסיכון לחלות. בנוסף, גם אלמנטים סביבתיים רלוונטיים לסיכון לחלות. אחת הדוגמאות הבולטות להשפעה סביבתית היא החמרת המחלה בחודשי החורף. מזהמים שונים גם הם משפיעים - למשל, חיידקים כמו סטרפטוקוק וגם וירוסים – כמו HIV (שגורם למחלת האיידס) יכולים "לעורר" את המחלה. בנוסף, נטילה של תרופות מסוימות או טראומה לעור יכולים להוות טריגר להתפרצות המחלה במי ש"מועד לפורענות" מבחינה גנטית.
>> 10 טיפים למניעת דלקת בדרכי השתן
כמו-כן, אחד הגורמים המשמעותיים להתפרצות המחלה הוא לחץ ומתח נפשיים, ואחוז ניכר מהחולים מדווחים על לחץ נפשי כגורם הראשוני להופעת המחלה. כנראה שגם לעישון וצריכת אלכוהול יש השפעה על החמרת המחלה.\
דרכי טיפול
המחלה כאמור מקשה מאד על חיי החולים ואין תרופה שמרפאה או מעלימה את אותה. הטיפול יכול להיות מקומי או סיסטמי ובכל מקרה נועד להקל על הסבל.
טיפול מקומי - היפוקרטס נהג למרוח זפת על נגעים בעור ונגזרות מודרניות של הטיפול הזה קיימות עד היום. טיפול מקומי מרכזי הוא באמצעות משחות סטרואידים, בתכשירים שונים שמותאמים לחומרת המחלה. אחת הבעיות בטיפול סטרואידי מקומי היא שבהפסקת השימוש באופן פתאומי, יכולה להיות חזרה של המחלה. לכן "הגמילה" מנטילת הסטרואידים חייבת להיות הדרגתית. תרופות נוספות בשימוש מקומי הן תרופות על בסיס חומצה סליצילית, נגזרות של ויטמין D, אנטראלין (שמקורו משרף של עצים) ועוד.
עוד בנושא:
>> 6 דברים שיחמירו לכם את הפסוריאזיס
>> פסוריאזיס: ההתמודדות החברתית עם המחלה
>> חולים בפסוריאזיס? זה מה שאסור לכם לאכול
ישנם גם טיפולים סיסטמיים - למשל פוטותרפיה, שהרעיון מאחוריו הוא שבחשיפת העור לקרינת UV מסוגים שונים יש בלימה של מערכת החיסון על ידי גרימת אפופטוזיס, מוות תאי מתוכנן, של תאים לימפוציטים מסוג T. סוגי הקרינה השונים חודרים לשכבות העור ובולמים את התהליך הדלקתי שגורם למחלה. טיפול מקובל נוסף הוא טיפול אקלימי בים המלח, קלימטותרפיה, בו יש שילוב של הפגת מתחים ורוגע לצד מלחי ים המלח וחשיפה לשמש. בים המלח ניתן, מסיבות שונות, להיחשף לשמש לזמן רב יותר לעומת מקומות אחרים. טיפולים סיסטמיים נוספים מתבצעים על ידי מתן פומי של תרופות שונות כולל תרופות ביולוגיות. בצד בלימת הפסוריאזיס והקלה על התסמינים, לתרופות אלה יש תופעות לוואי שיכולות להקשות על החולים.
*הכותבת היא סטודנטית לרפואה בהדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים .