לצד ירידה עקבית במספרי החולים בישראל וההכנות לחיסוני ילדים בקרוב, הקורונה עוד רחוקה מלהסתיים. מספר המתים מהמגפה ברחבי העולם חצה היום את הרף של 5 מיליון וכעת הנגיף מהווה את הגורם השלישי בעולם לתמותה, אחרי מחלות לב ושבץ. כל זאת ברקע הנתונים המדאיגים והמספרים שעולים באופן עקבי ברחבי אירופה, לצד שיעורי התחסנות נמוכים, בעיקר במזרח היבשת.
דו"ח חדש של סוכנות Deep Knowledge Analytics, ניתח את יעילות התגובה לקורונה בשנתיים האחרונות, בחלוקה לפי ערים. הדו"ח בדק 114 משתנים בחמש קטגוריות - חוסן כלכלי, שירותי ממשל, שירותי בריאות, יעילות הסגרים וחיסונים. התוצאות מבוססות על נתונים שנאספו עד חודש ספטמבר. החוקרים בחנו נתונים מ-72 ערים, מתוכם נותחו 50 הערים המובילות על בסיס ניתוח של 8,200 נקודות שנגעו בנושאים שונים שמשפיעים על ההתנהלות המקומית מול התושבים, החל מאורך הסגר וחבילות תמיכה כלכליות ועד להתנגדות אזרחית בקרב תושבים.
את המקום הראשון קטפה אבו דאבי שמובילה גם בשיעור המתחסנים (מעל 85% חוסנו ב-2 מנות), סינגפור במקום השני וסיאול במקום השלישי. בדירוג הסופי, תל אביב ממוקמת במקום הרביעי עם ציון משוקלל של 67.28%, ירושלים במקום 29 עם ציון של 58.34, וסוגרת את הרשימה בוקרשט עם ציון של 50.93. הציון הממוצע לכל הערים היה 55.36 מתוך 100 נקודות אפשריות, "מה שמצביע שעדיין לכל עיר יש מקום להשתפר", אמר אלכסיי קרסניוב, מנהל המחקר.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
לדברי מחברי הדו"ח, הדרך להבין כיצד ערים נאבקות במגפה היא מסובכת הרבה יותר מהשוואה כללית של מדינות על פי שיעורי ההדבקה וחוקי המסכה. הקטגוריה של 'שירותי בריאות' כללה בין היתר פעילות לאיתור מגעים וטיפול עירוני בזמן בידוד. לדברי החוקרים, יישום אפקטיבי של אמצעים אלה מבוסס על ממשל יעיל ותשתית בריאות ציבורית חזקה.
יעילות הסגר הושפעה מפיתוח של תוכניות היערכות לשעת חירום, והכי חשוב העיתוי המיידי של הפעלתן ברגע שהסכנה הפכה לפוטנציאלית. רוב המדינות שהיו במיתון או בחוסר יציבות פוליטית נתפסו לא מוכנות וספגו מכה הרסנית. ממשלות אלו בחרו ביציבות כלכלית על פני בטיחות הציבור באמצעות אמצעי בלימה קיצוניים ברגע האחרון, הם עיכבו הטלת הגבלות וסגירת גבולות עד שההתפרצות הייתה בלתי נמנעת.
מבחינת גישה לחיסונים' המחקר בדק בעיקר את יעילות ההפצה ויישום תוכניות מבוססות טכנולוגיה להקצאת חיסונים לכל שכבת האוכלוסיה. נושא נוסף הקשור לחיסון הוא חוסר האמון הכללי בחיסונים. שיעור החיסונים חשוב מאוד, אך בחלק מהמקרים המדינות לא מצאו את הדרך כדי לשכנע את האוכלוסייה שלהן להתחסן מרצון. כך לדוגמא, רוסיה חיסנה רק כ-10% מהאוכלוסייה חוסנו וחוסר האמון הכללי ברשויות המקומיות גבוה מאוד.
ההיבט של החוסן הכלכלי המקומי השפיע אף הוא על יעילות ההתנהלות, במהלך המגיפה התגלה כי רבות מהערים אינן מסוגלות לשרת את אוכלוסייתן. מכיוון שמצב חירום עולמי הוביל לגידול מסיבי בציוד הדרוש בתרופות וכוח אדם, מדינות ללא יכולת כלכלית מקומית דשדשו מאחור. לעומת זאת, ערים עם תשתית עירונית מפותחת, הצליחו להתנהל נכון גם במצב חירום.
מה ערים מובילות עשו נכון?
על פי הדו"ח, ערים שדורגו גבוה ברשימה נטו לפעול מוקדם ומהיר באופן כללי. מדינות עם תוכניות תגובה עקב משברי בריאות אחרונים, בהן סינגפור, דרום קוריאה ואיחוד האמירויות הערביות - היו מוכנות טוב יותר. לאיטליה, לעומת זאת, הייתה תוכנית מגיפה אך היא יושמה כהלכה. ערים שכבר הייתה להן - או שהצליחו לפתח במהירות - טכנולוגיה הקשורה לשירותי רפואה דרך הטלפון והפצת חיסונים דורגו במקום גבוה ברשימה. כמו כן, אוכלוסיות שסומכות על הממשלות המקומיות שלהן הצליחו טוב יותר במאבק נגד נגיף הקורונה.