בדצמבר 2019 התחלנו לשמוע על איזה נגיף שמסתובב בסין, באיזה מחוז שכמעט אף אחד לא הכיר לפני. בינואר 2020 כבר התחילו לדבר על ״מה יקרה אם הנגיף יגיע לפה״. זה עוד היה רחוק. ואז הגיעה ספינת הטיולים, ואז חנות הצעצועים, ופתיחת מחלקת הקורונה, וסגר ראשון, מסכות, והיום אנחנו כבר בעיצומו של סגר שלישי ואת הסוף - לא לגמרי רואים.
מה נשתנה מאז ועד היום - למדנו הרבה, אבל עוד לא למדנו מספיק. למדנו מהו אותו נגיף, אם כי אנחנו עדיין לא בטוחים מאיפה הוא הגיע. למדנו איך הוא עובר מאדם לאדם, וכמה הוא נבזי בכך שאדם מדבק עוד לפני שהופיעו אצלו התסמינים. לשמחתנו, למדנו כי אחוז התמותה יחסית נמוך ובשונה משפעת למשל, ילדים אינם נמצאים בקבוצת סיכון לסיבוכים קשים ומהירים. לצערנו, למדנו גם שגם מי שהחלים אינו מוגן, ושיש למחלה הזו סיבוכים מאוחרים, שזכו לכינוי Long COVID; מחלימים מספרים על חודשים של קשיי נשימה, עייפות, קשיים בריכוז. ספורטאים מצטיינים מתקשים לעלות קומה במדרגות, ואקדמאים ותיקים לא מצליחים להתרכז בקריאת ספר. ראינו שגם אצל ילדים יש סיכון לסיבוכים נדירים ומסכני חיים, אפילו לאחר ההחלמה.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מה עוד נשתנה?
בזכות התעלות ומאמץ אינסופי של חוקרות וחוקרים, מומחים ומומחיות בתחומם, ובזכות שיתוף פעולה בינלאומי עצום בהיקפו ותקציבים בשפע, תוך פחות משנה פותחו חיסונים. יעילים. בטוחים. בלי ״לעגל פינות״, בלי להתפשר על הבטיחות, הצליחו ליישם טכנולוגיה מוכרת שכבר עברה ניסויים והראתה פוטנציאל, ולממש בעזרתה חיסון יעיל בהרבה ממה שיכולנו לקוות לו, ואף יעיל יותר ממה שהרגולטור במדינה שבה פותח החיסון (ה- FDA בארה״ב) דרש כיעילות מינימלית טרם הגשת הבקשה לאישור.
למרות שהחיסון לא פותח בישראל, זכינו. נכון, יש בישראל צדדים טובים וצדדים פחות טובים. כמו בכל מדינה. נכון, כמו ישראל, גם מערכת הבריאות שלנו אינה מושלמת. אבל, יש בה מאפיינים שלא קיימים בהרבה מדינות בעולם - כיסוי רפואי של כלל האזרחים לפי חוק, היסטוריה רפואית ממוחשבת שנים רבות אחורה, ובנוסף, ישראל למודת ניסיון במבצעים לוגיסטיים מורכבים יחסית. אנחנו אולי פחות טובים בשגרה, אבל בחירום - אין כמונו.
בעיקר בזכות כך, התאפשר לנו לרכוש כמות גדולה מאוד של חיסונים, ובקצב מהיר. החיסונים הגיעו, עמדות החיסון התחילו לעבוד, והתוצאה הישירה - ישראל מובילה בעולם במספר החיסונים שניתנו ביחס למספר התושבים. והחיסונים ממשיכים לזרום. אבל, בימים האחרונים, התחלנו לשמוע שקצב ההתחסנות ירד.
למה? התשובה לשאלה הזו מורכבת. ראשית חשוב לזכור - המטרה בתחילת מבצע החיסונים הייתה לחסן בכ-100,000 מנות ביום. הגענו לכפול מכך, וכעת אנחנו עדיין מעל המטרה הראשונית שהוצבה. אבל למה ירדנו? אחד הגורמים לתחושת הירידה הוא שקצב מתן המנה השנייה של החיסון ירד. אם ניזכר, לאחר כשבועיים וחצי מתחילת מתן החיסונים, המלאי הזמין בארץ הצטמצם והפסיקו לחסן במנה ראשונה. לכן, באופן טבעי, קיימת ירידה במספר האנשים שממתינים כעת למנה שנייה.
אולם יש גורם נוסף להאטה, והוא ההתנהגות האנושית, או ״הטיית המחסור״. כולנו מכירים את התופעה שכאשר מוצר מסוים זמין בכמויות קטנות, הביקוש אליו עולה. במקרה של החיסון, התעדוף קבע שרק מיעוט מהישראלים זכאים להתחסן, ועל כן מי שהזדמנה בידו האפשרות להתחסן, שאף לעשות זאת. מאחר שתנאי האחסון של החיסון מייצרים מצב בו מה שהוכן - חייב להינתן, ישראלים לא מעטים ״רדפו״ אחר חיסונים איפה שהיה ניתן, ולגמרי בצדק - כי חיסון באשפה לא עוזר לאף אחד.
אולם, כיום, כמות החיסונים הזמינה עלתה. בימים אלו ממש האפשרות להתחסן ניתנת לכל מי שמעוניין (החל מגיל 16 ובהתאם להתוויות), ועל כן, תחושת ה״מחסור״ איננה. מצב זה לבדו עלול לפגוע במוטיבציה של חלק מהאנשים להגיע. זה הטבע שלנו.
חשוב לזכור - החשיבות בחיסון נרחב ככל הניתן לא ירדה, ואפשר לומר שהיא אף התגברה. המגפה עדיין פה. עדיין בשיאה, אולי מסוכנת מתמיד. למרות הסגר, איננו רואים האטה משמעותית בתחלואה, ומקרי המוות מצטברים ומצטברים. כניסת הווריאנטים, ה״זנים״ החדשים, מעוררת חשש נוסף לגבי התחלואה הצפויה. בתנאים כאלו, הדרך הטובה ביותר להפחית את התחלואה היא להמשיך לשמור על ההנחיות של ריחוק, מסכות ומניעת התקהלויות, ולהגן על עצמנו ככל הניתן. החיסונים הם הדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת, על פי כל הראיות שהולכות ומצטברות, בישראל ובעולם. הורדת התחלואה גם תפחית את הסיכוי להיווצרות וריאנטים חדשים של הנגיף.
התחלנו יפה. מעל לשלושה מיליון ישראלים כבר חוסנו, ביניהם מרבית אזרחי ישראל מעל גיל 60 הנמצאים בקבוצת הסיכון לתמותה. חשוב שנמשיך ככה. חשוב לקדם את ההתחסנות בגילים הצעירים יותר, מאחר שגם הם חשופים למחלה, ולסיבוכים ארוכי הטווח שלה. אם לא נקדם את ההתחסנות הרחבה, אנו עלולים למצוא את עצמנו במקום בו כל המאמץ, כל העבודה הקשה, לא תביא אותנו למקום אליו אנו שואפים. חזרה לשגרת החיים שלנו. למסעדות, לבתי הקולנוע, לאירועי הספורט והמפגשים החברתיים.
"אם בחרתם להתחסן - עשיתם זאת מסיבה מסוימת. תייצגו את עצמכם, תישאו את המסר. יש לכם חברים שלא התחסנו? נסו לבדוק למה. לשאול. להסביר. אם יש חששות מהחיסון - להזים אותם. שמועות רבות מופצות ברשתות שלא מתבססות על מידע אמיתי אבל מנוסחות באופן שבו לעיתים קשה להתמודד איתן לבד. אתם לא בטוחים מספיק? תפנו למקורות אמינים"
ואם התחסנתי, מה עוד אפשר לעשות?
אם בחרתם להתחסן - עשיתם זאת מסיבה מסוימת. תייצגו את עצמכם, תישאו את המסר. יש לכם חברים שלא התחסנו? נסו לבדוק למה. לשאול. להסביר. אם יש חששות מהחיסון - להזים אותם. שמועות רבות מופצות ברשתות החברתיות ואף בתיבות הדואר בבתים, שמועות שלא מתבססות על מידע אמיתי אבל מנוסחות באופן בו לעיתים קשה להתמודד איתן לבד. אתם לא בטוחים מספיק? תפנו למקורות אמינים של מידע, דוגמת האתר וקבוצות הפייסבוק של עמותת מדעת, של מכון דוידסון לחינוך מדעי או של מדע גדול, בקטנה. מעדיפים שיחה אישית? תפנו את מי שחושש מהחיסון לרופאי ורופאות המשפחה, שחוו על בשרם בשנה האחרונה את השפעת המגפה, ושמעו מהעמיתים שלהם בבתי החולים על הנעשה במחלקות. אתם מכירים מישהו שלא יכול להתחסן כי אסור לו? עוד יותר חשוב לפעול כדי שמי שסביבו יהיה מחוסן. זה חלק מהאחריות שלנו, כלפי החברים והמשפחה, כלפי הקהילה.
עוד ב-mako בריאות:
>> סקר רופאים: מתי נחזור לחיים שהכרנו?
>> סבלה מכאבים בבטן התחתונה - וזה מה שהתגלה
>> מחקר חושף עוד תסמינים פחות ידועים לקורונה
אנחנו יודעים שהחיסון בטוח, למרות אותן שמועות זדוניות. אנחנו יודעים שהוא לא פוגע בפוריות (אבל הנגיף כנראה שכן), שהוא לא מסוכן בהריון לפי דעת כל המומחים (ואילו נשים בהריון נמצאות בסיכון גבוה במידה ויחלו במחלה), ושהוא לא ישנה לנו את החומר הגנטי בתאים או יגרום לסרטן - כי אנחנו יודעים איך הוא עובד. אנחנו יודעים מהניסוי והתוצאות עד כה בישראל מראות לנו שיש לחיסון תופעות לוואי, אבל הן קלות יחסית וחולפות במהרה. אנחנו גם יודעים שהוא יעיל - גם לפי הניסויים וגם לפי התמונה שהולכת ומתבררת.
נכון - אנחנו עוד לא יודעים הכל. אנחנו עוד לא יודעים האם יעילות החיסון בעולם האמיתי תהיה גבוהה כפי שמצאו בניסוי, או עד כמה החיסון ימנע מאיתנו להעביר את המחלה, אם למרות זאת נדבקנו. עם זאת, הראיות הולכות ומצטברות. מתחילים לקבל נתונים בקופות החולים הגדולות בארץ שמראות כי מחוסנים נדבקים פחות. וגם אם נדבקים - המחלה קלה יותר. מי שרוצה לשמור על עצמו, החיסון הוא הדרך הבטוחה ביותר (אולי חוץ מלהיסגר בבית, עד שהמגפה תחלוף. אם היא תחלוף).
הדבר שאנחנו יודעים בוודאות - שהוא כאן. והוא זמין. לכולנו (כמעט).
התחלנו יפה. עכשיו צריך להמשיך. עוד קצת, אולי קצת יותר. אבל נגיע לשם. כך, תוך כמה חודשים, אולי שנה, שנת 2020 תיראה לנו כמו זיכרון רחוק, ונוכל גם אנחנו לשבת שוב באיצטדיון (כמו בניו זילנד) ולראות משחק כדורגל, או ללכת לתיאטרון ולצפות בהצגה. או סתם לשבת בבית עם כמה חברים מול הטלוויזיה, בלי להרגיש שאנחנו מסכנים אותם או את עצמנו.
* ד"ר אורי לרנר (PhD) הוא המנהל המקצועי של עמותת מדעת