למרות הזריזות שבה יוצרו חיסוני הקורונה, חברות התרופות, שהיו אחראיות לשרשרת בדיקות הבטיחות והיעילות, לא פסחו על אף אחד משלבי הרגולציה המוכרים. בשל הרצון לייצר חיסון במהירות וכדי לצמצם את התפשטות המגפה הקטלנית, בשלב הראשון נכללו במחקר רק מבוגרים מעל גיל 16. לאחרונה דווח שגם בפייזר, גם במודרנה וגם בחברת אסטרה-זניקה החלו לבצע ניסויים גם בבני נוער ובילדים.
פרופ' שי אשכנזי, דיקן ביה"ס לרפואה באוניברסיטת אריאל, חבר ועד האיגוד לרפואת ילדים בישראל ומומחה בתחום חיסונים ומחלות זיהומיות, ששימש כחוקר במסגרת ניסויים בילדים שהתבצעו בארץ לחיסוני שפעת ודיזנטריה, מכיר היטב את הנושא. פרופ' אשכנזי מעריך שישנן כמה סיבות שיכולות להסביר את הצעד המשמעותי הזה: "אם בשלב הראשוני שבו פרצה המגפה כמעט לא ראינו קהל צעיר שנדבק במחלה, הרי שבתקופה האחרונה מתגברים הדיווחים ברחבי העולם וגם בארץ על צעירים וביניהם גם ילדים שחלו, לרבות מקרים מצערים של אשפוזים ואף תמותה. אני חושב שכפי שעולם המדע התגייס לשם מציאת פתרון הגנתי מוצלח לטובת מבוגרים, כעת הוא מתגייס לשם הגנה על ילדים. יתרה מכך, אם עד כה שיעורי המחלה בקרב ילדים היו מצומצמים, והם היוו מקור קטן יחסית להדבקה, לאחרונה, עם כניסתן של המוטציות הבריטית והדרום אפריקאיות למערכה, המחלה שינתה את פניה וילדים גם נדבקים יותר וגם מדביקים יותר".
פרופ' אשכנזי מציין גם את נושא "חסינות העדר" בהקשר זה: "מעבר לחשש מפני התפתחות של מוטציות אלימות ומידבקות יותר, אנחנו נאלצים להתמודד גם עם העובדה שכדי להגיע להגנה גבוהה של כלל האוכלוסייה, נדרש לחסן אחוז גבוה יותר של אנשים - מעל 70 אחוז. אין ספק שמדובר בעניין בעייתי, בעיקר לנוכח העובדה שישראל היא מדינה צעירה יחסית וילדים מהווים בה כשליש מהאוכלוסייה הכללית, ומשום שכידוע הם עדיין אינם יכולים להתחסן".
כך זה עובד
אף שניסוי בילדים הוא שלב הכרחי, נשאלת השאלה - איך מבצעים תהליך כזה בקרב אוכלוסייה שאינה מביעה רצון מדעת. פרופ' אשכנזי מציין ארבע אופציות טכניות אפשריות לביצוע ניסויים מהסוג הזה:
אפשרות ראשונה – מבצעים ניסוי הכולל מחקר גדול שבמסגרתו 50 אחוז מהילדים מקבלים חיסון ניסיוני ו-50 האחוזים הנותרים מקבלים חיסון דמה (פלסבו). החיסרון בשיטה לדברי פרופ' אשכנזי נובע מכך ש-50 אחוזים מהילדים למעשה אינם זוכים לקבל הגנה חיסונית, והם לרוב מקבלים חיסון שמכיל מי מלח, שעשוי לגרום להם לאי נעימות קלה בעת החיסון.
אפשרות שנייה – 80 אחוז מהילדים מקבלים חיסון ניסיוני ו-20 אחוז חיסון דמה. כלומר, רוב הילדים כן זוכים להגנה מסוימת.
אפשרות שלישית – במקום חיסון הדמה, הילדים שאינם מקבלים את החיסון הניסיוני לקורונה מקבלים חיסון אחר שאינו כלול במסגרת חיסוני השגרה אך רשום לשימוש בילדים. חיסון כזה יכול להיות לדוגמה החיסון נגד חיידק המנינגוקוק. אף שחיידק זה גורם לדלקת קרום המוח ועלול להוביל למחלה קשה ולמוות בקרב ילדים, החיסון, שמאושר לשימוש, אינו נמצא בשגרת החיסונים בישראל. פרופ' אשכנזי מסביר שבמהלך ניסוי כזה, הילד בכל מקרה מרוויח הגנה מסוימת – או באמצעות חיסון קורונה שככל הנראה יגן עליו מפני המחלה, או באמצעות חיסון בטוח אחר שיגן עליו מפני מחלה חמורה אחרת.
אפשרות רביעית – מחקר "גישור". פרופ' אשכנזי מסביר שמחקר כזה לרוב כולל מספר מצומצם יותר של נבדקים, ולא כולל קבוצה שמקבלת חיסון דמה. במקרה כזה, לאחר תקופה שמוגדרת מראש מרגע קבלת החיסון, הילדים עוברים בדיקת נוגדנים לקורונה בדם. אם רמת הנוגדנים שהושגה דומה לזו שבמבוגרים, ניתן לבצע "גישור" ולהגיע למסקנה שגם היעילות תהיה דומה לזו במבוגרים, ואז לאפשר את רישום החיסון גם בילדים.
"באופן כללי הרעיון שעומד מאחורי המחקר הנוכחי שנעשה כרגע בילדים הוא לוודא שאין תופעות לוואי חריגות שלא תועדו במבוגרים. הסיכוי שאכן יתועדו תופעות כאלה נמוך", מבהיר פרופ' אשכנזי.
כדי להגיע להגנה גבוהה של כלל האוכלוסייה נדרש לחסן אחוז גבוה יותר של אנשים - מעל 70 אחוז. אין ספק שמדובר בעניין בעייתי, בעיקר לנוכח העובדה שישראל היא מדינה צעירה יחסית וילדים מהווים בה כשליש מהאוכלוסייה הכללית"
פרופ' שי אשכנזי
ד"ר דיצה לוין, אימונולוגית וחברת עמותת "מדעת", מציינת כי הניסוי בילדים כולל פחות או יותר את אותם שלבי הניסוי שחלים על מבוגרים. אלה כוללים פאזה ראשונה שבמהלכה נבדקת הבטיחות הראשונית (בשלב זה המחקר לא כולל התייחסות כלשהי לנושא התגובה החיסונית). "כלומר, בשלב זה בודקים בעיקר תופעות לוואי והשפעה שלילית אפשרית. לשם כך, הילדים עוברים בין היתר בדיקות דם ובדיקות כימיות שונות", היא מסבירה.
ד"ר לוין מציינת שבפאזה השנייה, נוסף לבדיקת הבטיחות, נבדקת התגובה החיסונית (אימונית), בהתאם למטרות שקבעה החברה מראש. כמו כן, נבדקת התגובה התאית כדי לוודא שאין סכנה להתפתחות תגובת ADE - תגובה נדירה שבה הנוגדנים מגבירים את ההדבקה בווירוס במקום לנטרלו. ד"ר לוין מסבירה כי במהלך ניסוי הפאזה הראשונה וגם במהלך השנייה בוחנים את המינונים המתאימים לגילים צעירים יותר.
ומתי מעריכים שאפשר יהיה להתחיל לחסן ילדים?
"אני מעריך כי בשבועות הקרובים צפוי אישור החיסונים לילדים בגילאי 12-16, כיוון שבגיל מתקיימים כבר מחקרים", אומר פרופ' אשכנזי, "לילדים קטנים יותר קשה להעריך כעת, אך זה בוודאי יהיה כדי להבטיח את ביעור המגפה".
ואילו ד"ר אורי לרנר (PhD) , המנהל המקצועי של עמותת "מדעת", טוען כי "פייזר כבר סיימו לגייס, מודרנה בתהליכים. אני מעריך שנראה תוצאות עד אמצע השנה, ואם היעילות והבטיחות יהיו דומות אז אני מעריך שאישור חירום יתקבל סביב יוני 2021".
עוד ב-mako בריאות:
>> מדענים: החיסון שיהיה יעיל נגד כל זני הנגיף
>> סובלים מריח רע מהפה? תאכלו את זה
>> חוקרים: התזונה הזו טובה במיוחד לירידה במשקל
השאלה האתית - מה גורם להורים "לנדב" את הילדים שלהם לניסוי?
למרות ההשקעה הרבה בביצוע המחקר עצמו, אי אפשר שלא לתהות לגבי השאלה האתית שכרוכה בו. שכן, ילדים למעשה נאלצים להשתתף בניסוי שאינם מבינים את כלל המשמעויות הכרוכות בו. מעבר לכך, לא ברור מה מניע הורים לגייס את ילדיהם למען המטרה.
ד"ר לוין, האם מדובר באלטרואיזם בלבד או שישנן סיבות נוספות שמובילות הורים להחלטה?
"ראשית, כשמבצעים ניסוי בילדים תמיד מתחילים מקבוצות גיל מבוגרות ורק לאחר שנבדקת ומאושרת הבטיחות, עוברים הלאה לניסוי בילדים צעירים יותר. כיום ניסויים מתבצעים בילדים בני 16-12, ובאסטרה-זניקה הקבוצה הצעירה ביותר כוללת ילדים בגיל 6. נכון שלא מדובר בהחלטה טריוויאלית, אבל אני משערת שיש לכך כמה הסברים: למשל, העובדה שילדים יכולים להעביר את המחלה בקלות, בייחוד מפני שהם לרוב א-סימפטומטיים, עשויה להטריד משפחות שכוללות מדוכאי חיסון שחוששים מאוד להידבק בקורונה. מוטיבציה נוספת יכולה להיות קשורה לעובדה שילדים שמקבלים חיסון כזה נמצאים במעקב רפואי הדוק למשך שנה ויותר, ואין ספק שזה יתרון, בייחוד בארה"ב - שם כידוע ביטוחי הבריאות יקרים מאוד".
פרופ' אשכנזי: "אני חושב שהסיבה העיקרית שגורמת להורים להחליט להשתתף בניסוי כזה נובעת מכך שהם למעשה זוכים להגן על הילד שלהם לפני כולם. כאמור, גם אם ילד לא מקבל חיסון נגד קורונה, לעיתים רבות הוא זוכה להגנה של חיסון אחר (כמו מינגוקוק), כך שלרוב בכל מקרה הוא מרוויח מכך".
"עד עתה ילדים הם הכי פחות פגיעים ממחלת הקורונה. אולם, יש לזכור שווירוס הקורונה הוא וירוס חדש, ולא ידוע אם הדבקה בו עלולה לגרום לסיבוכים קשים בגיל מבוגר יותר, כמו אלה שעלולים להתרחש בגלל מחלות ילדות אחרות כמו חצבת למשל שעלולה לגרום לסיבוכים נוירולוגיים"
ד"ר דיצה לוין
פרופ' אשכנזי, עם יד על הלב, האם באופן תאורטי היית מסכים שאחד הילדים שלך ישתתף בניסוי כזה?
"חיסנו כבר 4 מיליון אנשים רק בישראל ואני יודע שהחיסון טוב, יעיל ובטוח. לכן, אני בהחלט הייתי מסכים לכך, כל עוד הייתי יודע שהילד מקבל הגנה מסוימת. אולם לשם ההגינות, אני לא בטוח שהייתי מסכים לכך אם הייתי יודע שיש סיכוי גדול שהילד יקבל פלסבו, מכיוון שאף ילד לא אוהב שמזריקים לו מי מלח. אם זרוע הביקורת תכלול חיסון אחר, נראה לי נכון ואתי להשתתף במחקר. בכל מקרה, אני חושב שניסוי כזה חשוב וחיוני ובסופו של דבר הוא הסיכוי שלנו להשתלט על התפשטות המגפה".
ומה לגבי הטענה שילדים בגיל קטן לא באמת יכולים להביע הסכמה מדעת?
"אני בהחלט מבין שיש פה בעיה אתית מסוימת, שנובעת מכך שהילד הוא לא זה שמביע הסכמה מפורשת להשתתף בחיסון, אבל כפי שההורה, שהוא האפוטרופוס הטבעי של הילד שדואג לשלומו ונותן את הסכמתו עבור הילד במקרים אחרים - כמו במקרה של ניתוח מורכב או הליך רפואי חשוב - כך גם במקרה הזה. מעבר לכך, ילדים בגיל ההתבגרות נדרשים לתת את הסכמתם. חשוב לזכור שמה שבשורה תחתונה עומד לנגד עיני החוקרים, וגם לנגד הוועדה האתית שמאשרת את הניסויים, הוא טובת הילדים והרצון להציל חיים", מוסיף פרופ' אשכנזי.
"זו בהחלט סוגיה חשובה, אבל ילדים שמשתתפים בניסוי כן מסכימים לכך במידה מסוימת, באמצעות בתהליך הנקרא Assent", מוסיפה ד"ר לוין. "כלומר, הם מקבלים הסבר מפורט לגבי התהליך, ככל שניתן בהתאם לגילם, ומבינים בדיוק מה הם עומדים לעבור ומדוע זה חשוב".
עד כמה זה מאתגר לגייס ילדים לניסוי?
"יש פה בהחלט אתגר, ולמעשה בתחילת הדרך החברות די התקשו בכך. לפי מאמר שפורסם באתר אקדמי אוסטרלי לאחרונה, נראה כי הורים שקיבלו הצעה לחסן את ילדיהם במסגרת ניסיונית הביעו הסכמה רק ב-18-14 אחוז מהמקרים. כמו כן, הוסק כי הורים שהביעו נכונות לכך היו בדרך כלל הורים שחיסנו את ילדיהם בכל חיסוני השגרה המוכרים. כלומר, אני מעריכה שהורים שמסכימים לכך הם אנשים שמאמינים במדע ובמטרותיו. אגב, נראה שבבריטניה למשל כבר יש מספיק ילדים ולא מגייסים יותר. בארה"ב המצב קצת שונה, אבל גם שם כבר התגייסו מספיק ילדים כדי להתחיל בניסוי".
"כרופא ילדים אני מקווה שבעתיד הקרוב נוכל להשיג נתונים מספקים כדי לאפשר גם לילדים לקבל את החיסון, ובכך למנוע מהם תחלואה, וגם לאפשר לי סוף סוף לחבק את נכדיי", אומר פרופ' אשכנזי. ד"ר לוין מוסיפה: "עד עתה ילדים הם הכי פחות פגיעים ממחלת הקורונה. אולם, יש לזכור שווירוס הקורונה הוא וירוס חדש, ולא ידוע אם הדבקה בו עלולה לגרום לסיבוכים קשים בגיל מבוגר יותר, כמו אלה שעלולים להתרחש בגלל מחלות ילדות אחרות כמו חצבת למשל שעלולה לגרום לסיבוכים נוירולוגיים. יתרה מכך, ייתכן שניאלץ לקבל חיסון שנתי לקורונה כמו לשפעת בגלל התפתחות הווריאנטים, וזוהי סיבה נוספת לבחון את בטיחות ויעילות טכנולוגיות החיסון בילדים מוקדם ככל האפשר".
- יעוץ מקצועי נוסף לכתבה: ד"ר אורי לרנר (PhD) , המנהל המקצועי של עמותת "מדעת"