אחד מהדברים שמאפיינים את התנהגות בני האדם ברחבי העולם כולו בתקופת הקורונה הוא המרדף אחר עדכוני החדשות. יש לכך סיבות ברורות ומובנות – כולנו רוצים לדעת מהן ההנחיות הרשמיות, מה כמות החולים החדשים, מהן ההגבלות או ההקלות החדשות, מה מצב התחלואה בעולם ועד כמה מסוכן לצאת מהבית. אלא שההיצמדות לשטף העדכונים והדיווחים יכול ליצור מצב לא בריא כשלעצמו, שעשוי לא רק להעלות את מפלסי המתח והחרדה אלא גם להוביל לסימפטומים פיזיים כמו סחרחורות, לחץ בחזה, ואפילו ליצור עומס מיותר על המוח, טוענים מומחים.
אנשים שצמודים לעדכוני החדשות, למשל, עשויים לחוש בשינויים בגוף שלהם, כמו קצב לב מהיר, עצבנות, רעידות בלתי נשלטות, נדודי שינה וסיוטים גם כשכבר נרדמים. הסיבה היא שכשאנחנו נחשפים לגורמי מתח, אינסטיקט ה״הילחם או ברח״ במוח שלנו נכנס לפעולה באופן אוטומטי כסוג של מנגנון להתמודדות עם האיום. ״כאשר המוח שלנו מקבל דימויים של משהו בעל פוטנציאל טראומטי, המרכזים העצביים במוח שאחראיים על תגובות הפחד מוארים, וכך גם המרכזים שאחראיים ללחץ פוסט טראומטי״, אומרת אליסון הולמן, פסיכולוגית ופרופסורית משנה לסיעוד באוניברסיטת אירווין שבקליפורניה.
לדבריה, כשאנשים נחשפים באופן תכוף לחדשות שיוצרות מתח, הם גורמים למוח שלהם לתפוס את זה כמאורע מאיים פעם אחר פעם. וכמובן שיש לכך גם השלכות פיזיות: ״כשנחשפים באופן חוזר נשנה לגורמי מתח, זה עלול להוביל למצב רוח מדוכדך, נדודי שינה, עייפות וירידה בריכוז״, אומר הפסיכיאטר קולין רייף מאוניברסיטת ניו יורק.
>> בהלת הקורונה עלולה לגרום לטראומה
יש לכך לא מעט תקדימים בעבר, כולל במשבר האבולה של שנת 2014 ובאירועי ה-11 בספטמבר. אנשים שצפו במספר גבוה של דיווחים חדשותיים באותו היום פיתחו סיכון גבוה יותר ללקות בסימפטומים של פוסט טראומה ובבעיות רפואיות אחרות הקשורות ללב במשך מספר שנים לאחר מכן. גם מחקרים שנערכו בעקבות הפיגוע במרתון בוסטון בשנת 2013 הוכיחו כי אנשים שצרכו חדשות פיתחו יותר סימפטומים הקשורים ללחץ מאשר אנשים שנכחו במקום עצמו. וככל שהדיווחים היו יותר מטרידים וויזואליים, כך אנשים חוו יותר לחץ. ״אפשר להיקלע למעגל אכזרי של צריכת חדשות, שמוביל לבעיות רפואיות פיזיות ונפשיות״, אומרת הולמן.
עוד על נגיף הקורונה:
>> ה-CDC פרסמו רשימת תסמיני קורונה מעודכנת
>> הממצאים שמראים: הקורונה יכולה להיעלם בקיץ
>> רופאה בכירה שטיפלה בחולי קורונה בניו יורק התאבדה
יובל נריה, פרופסור לפסיכולוגיה רפואית באוניברסיטת קולומביה ומנהל מחלקת טראומה ופוסט טראומה במכון הפסיכיאטרי בניו יורק, טוען כי כאשר המידע שמדווח באמצעי התקשורת לא מתווך לנו ביעילות, בין היתר עקב ניסיון לצייר עובדות כסנסציות, רמות החרדה של הצופים הקוראים מסוגלות לזנק פלאים. ״חשיפה גבוהה לתקשורת ולמדיה גורמת לנו להיות יותר לחוצים ודואגים, מה שמוביל לצריכה מוגברת של מדיה ומדיה חברתית״, הוא אומר, וכל העסק הזה עלול להרגיש כמו מצב בלי מוצא. התוצאות ארוכות הטווח הן חרדה כרונית, דיכאון ונדודי שינה, כמו גם שלל בעיות בריאותיות פיזיות כמו מחלות לב, סוכרת, הזדקנות מוקדמת ועלייה במקרי ההתאבדויות.
מכיוון שמשבר הקורונה הוא אירוע מתגלגל שאיש לא יודע לצפות את תוצאותיו, ויש לו השלכות בריאותיות, כלכליות וחברתיות, אנשים למעשה נחשפים למידע חדש שרובו רק הולך ומלחיץ יותר ויותר, לפי הולמן. לפיכך היא ממליצה לבחור מקור חדשותי אחד או שניים שנתפס כאמין ובעל מוניטין, כזה שמדווח עובדות ולא מנסה לשחק על רגשות הפחד.
לאחר מכן, לטענתה, יש להציב גבולות, כמו למשל להתעדכן בחדשות רק פעמיים ביום. ״צרכו את המידע שאתם צריכים ואל תמשיכו לחזור כדי לקבל עוד״, היא מציעה, ״ונסו להתעלם מחשיפה לדימויים ויזואליים מדי״. גם רייף מציע להתמקד בעובדות כמו למשל מספר החולים החדשים ומספר המתים, ולהזכיר לעצמנו שאם נישמע באדיקות להנחיות החברתיות, יש סיכוי קטן מאוד שנידבק בווירוס כך שכדאי להשאיר דברים בפרספקטיבה ולא להתדרדר למקומות מנטליים רעים.