הפערים המגדריים באים לידי ביטוי בכל תחום בחיינו ומשקפים את כוחה של הביולוגיה מחד ואת חוסר השוויון בין המינים מאידך. גם השנתיים האחרונות המחישו ששום נגיף לא חסין מפערים על רקע מגדר. מחקרים שנעשו על מגפות אחרות מראים כי נגיפי SARS, שפעת, אבולה ו-HIV השפיעו באופן שונה על גברים ונשים מבחינת הידבקות ותמותה, ובמגפה הנוכחית ניתן לראות לא מעט הבדלים נוספים ביחס להשפעה המנטלית של המגפה.
הפער המגדרי בא לידי ביטוי גם בשוק העבודה עם שיעורים גבוהים יותר של נשים שיצאו לחל"ת והתמודדו עם הטיפול בילדים בתקופות הסגרים ובכלל, מה שמגביר את הלחץ הרגשי שהן חוו. כך בסגר הראשון, על פי נתוני משרד האוצר, ירד שיעור התעסוקה של נשים בכ-39% ביחס לחודש ינואר ושל גברים בכ-29%. דוגמא נוספת אפשר לראות בנתון הבא - 56% מכלל התביעות לדמי אבטלה בחודשים מרץ-אפריל 2020 הוגשו על ידי נשים.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
פערים מגדריים במקרי מוות ומחלות קשות
במספר מחקרים במדינות שונות בעולם נמצא כי למרות שמספרי המאומתים לקורונה זהים, יש יותר מקרי מוות בקרב גברים מאשר נשים. כמו כן, גברים מבוגרים נחשבים לבעלי סיכוי גבוה למחלות קשות מאשר נשים באותו הגיל, אחד המחקרים שבחן את התגובה החיסונית לנגיף הקורונה לפי מין, דיווח כי גברים מייצרים תגובה חיסונית חלשה יותר לנגיף מאשר נשים
בנתונים שפורסמו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת יום האישה 2021, נמצא פער מעניין באחוזי מקרי המוות בקרב המבוגרים. בטווח הגילים שבין 60-80 מתו 45% מכלל הגברים ורק 30% מכלל הנשים, מעל גיל 80 חל היפוך מגמה - שיעור גבוה של 64% מכלל הנשים מול 46% מכלל הגברים. בסך הכול שיעור הנשים בקרב נבדקים, חולים, מאושפזים ונפטרים עד חודש פברואר 2021 היה זהה לשיעורי המקרים בקרב הגברים.
מה גורם לפערים?
בשלב מוקדם יותר של המגפה, המדענים חשדו שהסיבה היא בעיקרה ביולוגית. מחקר חדש שמנתח את ההבדלים בין המינים במקרי מוות מקורונה בארצות הברית מצביע על כך שהתמונה יותר מורכבת. בעוד שגברים בסך הכל מתו בשיעור גבוה יותר מנשים, המגמות השתנו מאוד לאורך זמן ולפי מדינה, מה שמצביע על כך שגורמים חברתיים - כמו סוגי עבודה, דפוסי התנהגות ובעיות בריאותיות אחרות - מילאו תפקיד בהבדלים.
צוות מחקר בהובלת ד"ר שרה ריצ'רדסון מאוניברסיטת הרווארד, החל לאסוף נתונים בתחילת המגפה על מקרי המוות כתוצאה מהקורונה בכל המדינות בארה"ב לאורך תקופה של 55 שבועות. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי המאומתים בין גברים לנשים, אבל שיעורי התמותה היו לרוב גבוהים יותר בקרב גברים מאשר נשים.
נתוני המיקרו של המחקר מצביעים על הבדלים מעניינים בין המדינות. בטקסס, למשל, גברים מתו בשיעור גבוה במיוחד, בניו יורק, גברים מתו בשיעור גבוה יותר מנשים בפער נמוך יותר, ובמדינת קונטיקט, נשים מתו יותר מגברים. "יכולות להיות לך מדינות ממש ליד זו לזו, כמו קונטיקט וניו יורק, שיש להן דפוס שונה לחלוטין אבל עדיין חוו את אותו גל", אמרה ד"ר ריצ'רדסון.
"שוני בגנים, בהורמונים או בתגובות החיסוניות אינם עשויים להסביר את ההבדלים הללו, אמרו החוקרים. "אין סיבה שהביולוגיה תהיה שונה על פני זמן ומרחב", אמרו החוקרים, "אבל גורמים חברתיים והתנהגותיים יכולים לעזור להסביר רבים מהדפוסים הללו". לדוגמא, לגברים יש סיכוי גבוה יותר לעבוד בתחבורה, במפעלים, בחקלאות ובבנייה - מקצועות עם שיעור גבוה יותר של חשיפה לנגיף. ומצד שני, נשים נוטות יותר מגברים לדווח על רחיצת ידיים, לבישת מסכות ושמירה על הגבלות של ריחוק חברתי.
איך חיסון הקורונה משפיע על נשים?
נשים בסיכון גבוה יותר לאבד את חוש הטעם והריח
פערים מגדריים ביחס הרגשי למגפה
סקר שהופץ במגזין WebMD בין התאריכים 23 בדצמבר ל-4 בינואר, הפנה לקוראים מגוון שאלות שעוסקות בהתמודדות הרגשית שלהם עם המגפה כשנתיים אחרי שנכנסה לחיינו. הנתונים מצביעים על הבדלים מעניינים שיכולים לספק הסבר מסוים לפערים במקרים של מחלות קשות ומקרי מוות.
השאלה הראשונה הייתה באיזו תדירות הם סובלים מתופעות של "עייפות, כעס, מותשות או תסכול" עקב המגפה. כשלושה רבעים מהנשאלים הזדהו עם הרגשות האלו, אם כי נשים חשו לעתים יותר קרובות את אותן התחושות. גם ביחס לאינטנסיביות הרגשית ניכרים פערים בין המינים, כאשר קצת יותר משליש (34%) מהגברים ענו שהם חשים עייפות או תסכול מדי יום, לעומת 40% מהנשים. 18% מהמשיבים הגברים אמרו שהרגשות הללו הופיעו כמה פעמים בשבוע, לעומת 25% מהנשים.
תוצאות הסקר גם מדגישות פערי גיל ביחס לעוצמת השפעת המגפה הרגשית. בקרב הצעירים בני 45 ומטה, כמעט מחצית (46%) אמרו שהם חשים תסכול מהנגיף מדי יום, בהשוואה ל-31% מעמיתיהם בני 45 ומעלה, ו-27% בקבוצה הצעירה אמרו שיש להם עייפות כמה פעמים בשבוע, לעומת 18% בקבוצה המבוגרת. פי ארבעה בקבוצה המבוגרת יותר (21%, לעומת 5%) אמרו כי לעתים רחוקות היו להם התסמינים.
גם בישראל ניתן לראות את הפער הזה. שיעור הנשים שדיווחו על תחושת בדידות, לחץ וחרדה ועל חשש להידבק בנגיף הקורונה היה גבוה פי 3 משיעור הגברים שפנו. מנתונים שנמסרו על ידי קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית עולה יחס של 68% פניות מנשים מול 32% מגברים.
הרגלי אכילה ופעילות גופנית
הסקר בחן את הרגלי האכילה של הנשאלים בתקופה האחרונה. יותר נשים מגברים השיבו כי הן אכלו יותר מאז המגפה - בעוד שכמעט שליש מהנשים אמרו שאכלו יותר (32%), רק 19% מהגברים אמרו שאכלו יותר. רוב הגברים (61%) דיווחו שאכלו באותה כמות, לעומת 42% מהנשים. הנשאלים הצעירים יותר נטו לאכול פחות (30%), בהשוואה ל-20% מעמיתיהם בני 45 ומעלה. הקבוצה המבוגרת הייתה בסבירות גבוהה הרבה יותר לדווח על אכילה זהה (53%), בהשוואה ל-39% בקבוצה הצעירה.
בקרב אלו ששותים אלכוהול, 16%-17% מהגברים והנשים אמרו שהם שתו יותר במהלך המגפה. נשאלים צעירים יותר היו בסבירות גבוהה יותר לדווח על שתייה (20%) יותר מאשר אלה בקבוצת 45 ומעלה (14%).
אנשים צעירים היו בסבירות גבוהה יותר מעמיתיהם המבוגרים לדווח על שימוש בפעילות גופנית כדי להקל על מתח הקורונה (47%, לעומת 33%). לאנשים צעירים יותר היה סיכוי כמעט פי שניים להתחיל תחביב חדש או לדבר עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש (31%, לעומת 17% ו-25%, לעומת 12%, בהתאמה).
בעוד שגברים ונשים דיווחו באותה מידה על קיום של פעילות גופנית, כולל הליכה, טיולים וכושר, נשים נטו להיות יצירתיות יותר ולהרחיב את המנעד הרגשי שלהן בהתמודדות עם המגפה.
נשים היו בסבירות גבוהה יותר מגברים ל:
- שיחה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש (22%, לעומת 6%)
- חיבור רגשי עם משפחה, חברים ועמיתים לעבודה (47%, לעומת 27%)
- התחלה של תחביב חדש (28%, לעומת 16%)
- שימוש בטכניקות הרפיה (32%, לעומת 16%)
- יותר גברים מנשים (29%, לעומת 24%) אמרו שהם לא השתמשו בשום שיטה כדי להילחם בעייפות
הסקר אף ממחיש שהקורונה ממשיכה להוות נושא שיחה מרכזי בשיחות עם חברים ובני משפחה: 61% מכלל המשיבים אמרו שהם מדברים על הנושא באותה מידה או יותר ממה שדיברו בתחילת המגיפה. גם כאן מסתמן פער מגדרי בכמות השיח בנושא, נשים נטו יותר מגברים לומר שהן מדברות על זה יותר בימינו (32%, לעומת 18%).
ולסיום, שיעור קטן ביותר (2%-6%), ללא קשר לגיל או מין, אמרו שהם דווקא הפכו יותר חברתיים או מתקשרים יותר עם אחרים בתקופה זו.