חוקרים מצאו כי הנזק לחומר הלבן של המוח לאחר הידבקות בקורונה דומה לפגיעה קוגניטיבית שנגרמת מטיפולי כימותרפיה בחולי סרטן. במהלך המחקר נמצא הנגיף שיבש את הפעילות התקינה של מספר תאי מוח והותיר אחריו סימנים של דלקת, בדומה לטיפולי כימותרפיה. החוקרים מאמינים שממצאים אלה עשויים לעזור להסביר חלק מההפרעות הקוגניטיביות של כאלו שנדבקו בקורונה ולספק מסלולים פוטנציאליים לטיפולים.
רבים מהסימפטומים של לונג קוביד יכולים להימשך לאורך זמן - שבועות, חודשים וכנראה שגם שנים. המחקר החדש של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד שהתפרסם בכתב העת Cell שופך מעט אור על המנגנונים הביולוגיים של האופן שבו קוביד-19 משפיע על המוח לאורך זמן. "מצאנו שאפילו מחלה קלה של קורונה יכולה לגרום לדלקת בולטת במוח שיכולה להוביל לפגיעה קוגניטיבית", אמרה מובילת המחקר מישל מונג'ה, פרופסור לנוירולוגיה ומדעי הנוירולוגיה.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
מהו ערפל מוחי?
לערפל מוחי אין הגדרה רשמית אחת או אבחנה רפואית אחת והוא מונח כללי שמתאר חשיבה איטית או מטושטשת. בדרך כלל מדובר במקבץ של תסמינים קוגניטיביים שאנשים חווים. זה יכול לכלול כל אחד מהתסמינים הבאים:
- בעיה במיקוד
- קושי להישאר קשוב
- קושי לזכור פרטים מוכרים כמו שמות, מקומות או מילים
- זמני תגובה איטיים ועיבוד מידע
- עייפות כללית או עייפות
- איטיות בשיפוט
- אובדן תכוף של קו המחשבה
פעילות המוח בזמן 'ערפל כימותרפי'
הצוות של מונג'ה בילה שני עשורים במחקר על ליקוי קוגניטיבי לאחר סרטן, מה שנקרא "ערפל כימותרפי". הם זיהו את הדרך שבה כימותרפיה פוגעת בתפקוד החומר הלבן של המוח, אזורים במוח העשירים בדרך כלל בסיבי עצב מבודדים היטב המשדרים אותות במהירות ממקום אחד לאחר. מיאלין, הציפוי השומני המבודד את הזרועות הארוכות של הנוירונים, עוזר להאיץ את העברת האותות העצביים. טיפולי הכימותרפיה מייצרים נזק למיאלין שמאט את העברת האותות.
"מהר מאוד, כשהחלו להתפרסם דיווחים על ליקוי קוגניטיבי לאחר קורונה, היה ברור שזו תסמונת מאוד דומה", אמרה מישל מונג'ה. "אותם תסמינים של פגיעה בקשב, זיכרון, מהירות עיבוד מידע, תפקוד לא ביצועי - זה באמת נראה קלינית בדיוק כמו 'ערפל הכימותרפיה' שאנשים חוו ושאנחנו חקרנו".
כדי להבין יותר את הקשר בין הכימותרפיה לנגיף הקורונה המדענים הדביקו עכברים בנגיף ולאחר מכן העריכו את רמות הציטוקינים בדמם ובנוזל השדרה שלהם (הנוזל המקיף את המוח) בשבעה ימים ושבעה שבועות לאחר ההדבקה. ציטוקינים הם סמנים המופרשים על ידי מערכת החיסון, והם קריטיים בוויסות דלקות.
נמצא כי לא רק שציטוקינים מסוימים הצטברו יותר ויותר בנוזל השדרה בשתי תקופות הזמן, אלא שהמדענים ראו עלייה בתגובתיות של מיקרוגליה (תאי חיסון שמנקים את המוח על ידי אכילה של פסולת עצבית מתה ולא רצויה) בחומר הלבן התת-קורטיקלי של המוח - הרקמה הלבנה הדחוסה השופעת בסיבי עצב המהווים למעלה ממחצית מנפח המוח.
אחת ההשלכות היא שאותם תאי חיסון יכולים להתחיל לאכול את הנוירונים הדרושים או תאי מוח אחרים, מה שמשבש עוד יותר את ההומאוסטזיס של המוח. במקרה הנוכחי, המדענים גילו שתגובתיות זו נמשכה אפילו שבעה שבועות לאחר ההדבקה. בשלב שני של הניסוי, החוקרים בחנו רקמות מהמוח של העכברים כדי לגלות היכן המיקרוגליה הייתה תגובתית, והיכן צמחו פחות נוירונים חדשים. התברר שזה נמצא בהיפוקמפוס - אזור הקשור לזיכרון במוח.
נותרו עדיין מספר שאלות פתוחות שייבדקו במחקרי המשך כמו האם ההשפעות הנוירולוגיות הללו שונות לאחר פרקי זמן ארוכים אף יותר, או אם הן משתנות במקרה של מחלה לאחר חיסון.
נתונים אנושיים דומים לממצאים בבעלי חיים
כדי לאשש עוד יותר את ממצאיהם, החוקרים בחנו נתונים מרקמת מוח שנאספו מקבוצה קטנה של אנשים מניו יורק שמתו באביב 2020. חלקם מתו כתוצמאה מנגיף הקורונה וחלקם מסיבות אחרות. נמצא כי רק לאלו שהיו עם COVID-19 הייתה תגובתיות מיקרוגליאלית גדולה יותר מאלה בקבוצת הביקורת.
בקבוצה נוספת שנבדקה של 48 אנשים שפיתחו לונג קוביד עם תסמינים קוגניטיביים, רמות הציטוקין הדלקתיות בדם עלו בהשוואה לאלו של 15 חולי קורונה שלא היו להם תסמינים קוגניטיביים.